חוויות מסיור בחברון

מתיתיהו שמואלוף

   השתתפתי בסיור בעיר חברון, שאורגן על ידי אקטיביסטים שונים שלקחו על עצמם להביא לידיעת הציבור הרחב את המתחולל בעיר ולמנוע פעולות סיפוח ואלימות כלפי האוכלוסיה הפלסטינית המקומית.  ירדנו לעיר חברון דרך כביש המנהרות הסובב את ירושלים (אחד הכבישים היקרים שנבנו בעזרת חברה איטלקית), משכונת גילה ירדנו לקרית ארבע ומשם צעדנו לגבול עם חברון וביקשנו לבקר במערת המכפלה.

  חברון חולקה לשני אזורים H1  וה-H2. H1 הוא האזור הכולל את רוב העיר חברון בה יושבים כיום מעל 150,000 אלף תושבים והיא בין היחידות מבין הערים הפלסטיניות שלא הועברו לרשות, משום 500 התושבים היהודים שיושבים בחלק השני – H2.

   בהקשרים האלה אדגיש את הנקודות הבאות (אני מצטט את דפי המידע שחולקו באירוע המחאה):

א.      האבסורד בסגירת רחוב שוהדא עורק המסחר העיקרי של חברון לאחר רצח גולדשטיין – דרישה לפתיחת רחוב רחוב השוהדא.

ב.      משטר האפרטהייד – בחברון ישנם רחובות סטריליים, הפרדת אוכלוסייה, שיתוק החיים הכלכליים (הממשלה אישרה פתיחת מאה חנויות מתוך אלפיים חנויות סגורות).

ג.        בריחת האוכלוסיה הפלסטינית כתוצאה מהצקות המתנחלים והצבא (בין 40-50 אחוזים מתוך כ-35,000).

ד.      אלימות המתנחלים – השתלטותם על מבנים ואדמות פלסטיניות והצקה לא פוסקת.

ה.      אי אכיפת החוק – אוזלת ידה של המשטרה בטיפול בתיקים.

   ירדנו מקריית ארבע לכיוון כביש המוביל למערת המכפלה. בכביש התרחש בעבר פיגוע אלים שבו הרגו חיילי הגיהאד 12 יהודים (מתנחלים ואנשי צבא). כתוצאה מכך נבנה לצד הכביש קיר צדדי והצבא ושני משפחות פלסטיניות שגרו ליד הציר טרונספרו (מספרים שהצבא ביקש לפנות 20 משפחות אך בג"ץ לא אישר לו). הכביש כוסה באבנים על ידי המתנחלים המקומיים (חלק לא קטן מהן חברי/ות "כהנא חי") כדי לא לאפשר תנועת מכוניות. עובדה זו השפיעה והרסה לתושבים המקומיים את המסחר וכיום הם נעים בשולי הדרכים. המתנחלים לא רק שהשתלטו על האזורים החקלאים שמתחת לקרית ארבע השייכים למשפחות פלסטיניות (בעיקר גפנים) אלא שהם מציקים לתושבים, שוברים את חלונותיהם ומקווים לצרף את האזורים שייתפנו לקרית ארבע על מנת ליצור רצף טריטוריאלי למערת המכפלה.

   ביום רביעי היה סיור של "שלום עכשיו" באזור שלא ניתן לו אישור כניסה על ידי הצבא. למרות כל זאת, הצבא והמשטרה לא הצליחו למנוע את כניסתנו לאזור והצלחנו להגיע איתם להסכמה שניכנס לאחד הבתים של הפלסטינים במקום על מנת לשמוע את עדותם. הפלסטינים היו מפוחדים ואמרו שהם כבר לא ישנים כבר כמה ימים והמתנחלים בעזרת הצבא מתנכלים להם כל הזמן.

   בכל פעם שאני משתתף בהפגנות וסיורים שכאלו כואב לי באופן מיוחד. כידוע רוב המשתתפים בהפגנות ובסיורים כמעט ולא כוללים מזרחים ומזרחיות/ פלסטינים/יות-ישראלים/יות. מול המשתתפים באירועים אלו עומד בדרך כוח צבאי ומשטרתי (הכולל יחידות מיוחדות שונות) שהוא בדרך מזרחי/אתיופי/בדואי. במשוואה הזאת החלטתי שאני לא אשתתף בקריאות הרגילות לצבא והמשטרה ההופך אותם לדמונים ודמויות שטוחות. הפעם החלטתי לדבר איתם ולשאול אותם לאיזה חברה בישראל הם חוזרים? שאלתי גם הם הם שמים לב למשוואה של אשכנזים שוחרי שלום ומזרחים תוקפניים מולם? דיברתי עם חיילי הסדיר והמשטרה והיס"מ אלא שבמהלך הדברים עוכבתי לחקירה על כך שטענתי "שאין מקום שיוויוני לאוניברסיטאות "לשחורים" שחייבים להישאר בצבא ובמשטרה" (עברתי על סעיף `העלבת שוטר`). לאחר מכן שוחררתי. גיליתי ששיעור בסיסי של מבנה חברתי בישראל המלווה ברגשות אמוציונאליים והרגשת אחדות לא מתאפשרת ברגעים לא אינטימיים כאלו של הפגנת שלום כנגד הכיבוש.

   כרגע אני חושב שאין מקום לקולי בשני המחנות, אך מדי פעם אני מחפש להשמיע אותו. איני מתלהב לכנות את המשטרה והצבא ככאלו השייכים להיטלר או לנאצים או לכוח אוטונומי היכול לקבל החלטה על סיום הכיבוש. מעבר לזה רבים מבני משפחתי משרתים בכוחות הביטחון. השיח שלי על זכויות אדם ופעילותי הפוליטית הוא חריג. זה שיח של מעמד בינוני ומעלה בישראל ולצערי לא מחיל אלא מדיר.

   פעולתי עוררה הדים בקרב הנוסעים באוטובוס, כפי שעוררה את חלק מהשוטרים הנוכחים לחשוב על מה שאמרתי (השתמשתי בטכניקה של שומרים אישיים במשחק כדורגל המדברים ללא סוף עם השחקנים/כוכבים אותם הם מכסים). חזרתי לתל אביב שנראהתה כנגטיב של השכונה החברונית. פה אין מחסומים ואין כוחות ביטחון והזכויות שאתה מחזיק בהן ברורות. מקווה לימים טובים יותר מחוץ לגבולות ישראל ובתוכה.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.