מקרה נוסף של סכיזופרניה

יוסי דהאן

העיתונאי גדעון לוי הוא אולי המקרה הפתולוגי המובהק ביותר של הסכיזופרניה הנפוצה בקרב רבים בשמאל הישראלי. קשה להפריז בחשיבות עבודתו העיתונאית האמיצה המתעדת בדייקנות את העוול, הרשע והגזענות של שלטון הכיבוש הישראלי. מזה שנים בכל שבוע הוא פורט בפנינו את החרפה, שלא נאמר "לא ידענו". אולם כאשר העיתונאי המוסרי הזה חוצה את הקו הירוק לכיוון ישראל הוא הופך קהה לחלוטין, איש זכויות האדם מתגלה כקונפורמיסט ושמרן, מישהו שהיית נתקל בו בכינוס של מועצת השינוי.

 אתמול כתב גדעון לוי מאמר על מפלגת העבודה, לדעתו למפלגה תהיה תקומה רק לאחר שתיהרס עד היסוד, (וריאציה על התזה הקומוניסטית המוכרת – ככל שיהיה רע יותר כך לבסוף יהיה טוב יותר). הדרך לעשות זאת, לדעת לוי, היא לבחור במתן וילנאי או פואד בן אליעזר בפריימריס הקרובים של המפלגה. בחירתם תהיה בגדר תעודת הפטירה של המפלגה ורק על הריסותיה ניתן יהיה ליצור אלטרנטיבה אמיתית לשלטון הליכוד.

לעומת זאת "בחירתם של שמעון פרס או עמיר פרץ תבשר עוד כמה שנות ייסורים הן למפלגה והן למשטר בישראל".  גדעון לוי לא מסביר מדוע אין לבחור בשמעון פרס. לוי כותב על הסיאוב, האופורטוניזם וההשחתה של המפלגה אולם משום מה הוא אינו מייחס לפרס שום אחריות אישית לתופעות הללו (אולי זכר לימים טובים יותר בהם היה גדעון לוי אחד מחבורת הבלייזרים של פרס, פעם הוא השווה את אי בחירתו של פרס לנשיא המדינה לרצח רבין, מאוחר יותר הביע לוי חרטה על כתיבת אותו מאמר).

באשר לעמיר פרץ, אומר לוי, "אם, לעומת זאת, ייבחר עמיר פרץ, תנשב איזו מראית עין של רוח רעננה, אבל היא לא תחולל שינוי אמיתי". מדוע לא לבחור בעמיר פרץ? גדעון לוי אינו מפרט. למה? ככה. אולי כי זה כל כך ברור לקוראים שלוי פונה אליהם, לאנשי השמאל תומכי המפלגה. תחושת בטן שבטית חזקה שיש משהו בילד החוץ הזה שפוסל אותו מלהיות מועמד ראוי.

ניתן למנות טעמים לא מעטים מדוע עמיר פרץ הוא מועמד בעייתי (למשל התנהלות ההסתדרות במשך שנים בסוגיית עובדי חברות כוח האדם, התעלמותה ויחסה המביש לעובדים הזרים, עמדתה באשר לזכויות עובדות הסיעוד, ניתן לבקר את כישוריו הניהוליים וסגנונו הצנטרליסטי,  או לתקוף את עמדותיו המדיניות), אולם קשה להתעלם שהוא המועמד היחיד המציע סדר יום כלכלי חברתי אלטרנטיבי, ושמבין כל המועמדים עמדותיו המדיניות הן היוניות ביותר ובאופן פרדוקסאלי הקרובות ביותר לעמדותיו של לוי.

להסבר ההתנגדות של "גורמים בכירים" במפלגת העבודה לבחירת פרץ, מציג מתי גולן ב"גלובס" את ההשערה הבאה: "קשה להשתחרר מהרושם, שבין השורות מסתתרת האמירה: בחייכם חבר`ה, איזה אדם מכובד ורציני (ואשכנזי) יסכים לעבוד עם המזרחי הזה? "

הבוקר מסביר פרופ` אבישי מרגלית  ב"הארץ" מדוע חברות וחברי קיבוצים ממפלגת העבודה צריכים להצביע דווקא עבור ילד החוץ מעיירת הפיתוח

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.