דרוש מנהיג

בפני עמיר פרץ עומדים לא מעט מחסומים גזעניים מצד קברניטי המפלגה ובוחריה ומצד התקשורת, שנוטה לגחך את דמותו ולהתייחס לשאיפותיו לרשת את מקומו של שרון בביטול
שירה אוחיוןשירה אוחיון

משוררת וחוקרת תרבות. מנהלת תוכן של תזמורת ירושלים מזרח ומערב

לאחרונה נשמעים קולות רבים מהכיוון החברתי הקוראים לשמעון פרס לפנות את הבמה למנהיגות אחרת בראשות העבודה, או לחילופין כאלו הקוראים לתמוך במועמדותו של עמיר פרץ.

אין ספק שלו יחליט פרס לפרוש בשיאו הוא ייטיב עם עצמו ועם כולנו, אבל עדיין, המסגרת של העבודה כמפלגה "חברתית" היא בעייתית ומבלבלת. כיצד ידורו בכפיפה אחת המוני העניים חסרי הרכוש והזכויות עם בוחרי המפלגה, אדוני הארץ הפיאודליים מהמועצות האזוריות החולשות על 80% מאדמות המדינה, תחת מטרייה משותפת אחת? חלקם אמנם נטשו אותה לטובת מפלגות שמייצגות אותם  טוב יותר כמו "שינוי" או הליכוד בראשות שרון, אך עדיין מרבית מעוזי המפלגה ומצביעיה נשען על אוכלוסיות האלו. לכן נבחרי מפלגת העבודה אינם יכולים להרשות לעצמם לדבוק במדיניות סוציאליסטית, או חלילה, במדיניות של צדק חלוקתי ולכרות בכך את הענף עליו הם יושבים. מה גם שהזיכרון המזרחי הקולקטיבי ביחס למעלליה של מפלגת מפא"י כמפלגת שלטון הוא זיכרון מר שלא ימחה במהרה. "אני אמות ולא אצביע לסוציאליסטים האלו", הוא משפט נפוץ למדי בשכונת התקווה.

לו היה עמיר פרץ רץ בראש רשימה עצמאית היה זוכה לקולות מזרחים רבים, שנמנעים ממנו כעת רק בגלל המסגרת הבעייתית שבה הוא רץ. אין ספק, ברחוב המזרחי הוא זוכה לאהדה רבה, אבל הרייטינג של "העבודה" ברחוב, על שלל מנהיגיה הסתמיים שמייצגים בעיקר את עצמם, הוא אפסי. חוץ מזה, בפני עמיר פרץ עומדים לא מעט מחסומים גזעניים מצד קברניטי המפלגה ובוחריה ומצד התקשורת, שנוטה לגחך את דמותו ולהתייחס לשאיפותיו לרשת את מקומו של שרון בביטול. ברור שעם מחסומים אלו סיכוייו להגיע לטופ קלושים.

יש היום קאדר של מנהיגים חברתיים שצמחו מהשטח ומהארגונים החברתיים ויש להם משנה סדורה ומצע פוליטי ברור לשינוי חברתי. ביניהם יש אפילו כאלו שהיו מוכנים ללכלך את ידיהם בפוליטיקה, אלא שהדרך לשם רצופה היום במכשולים ובחומות כלכליות כל כך בצורות, שמונעות מהם לתרגם את רצונו של רוב העם לכוח דמוקרטי אלקטוראלי. וכי איזה בעל הון יתמוך היום במפלגה סוציאל דמוקרטית שעלולה להאט את התעשרותו או לפגוע בה?  עמיר פרץ היה עשוי לשמש קרש קפיצה למנהיגות אחראית והגונה שכל כך חסרה היום במדינה. כמנהיג הוא אמנם בעייתי מהרבה בחינות, ואולי אינו המודל האולטימטיבי למנהיג סוציאל – דמוקרטי, אם לוקחים בחשבון את העובדה, שבמרבית המאבקים החברתיים הרציניים שהיו פה בשנים האחרונות הוא לא היה נוכח (קרקעות, בנקים, ועוד)  וגם כמנהיג הפועלים הוא מעין נוכח-נפקד (כפי שרואים בסרט "שביתה" למשל), אבל לו היה משכיל לוותר קצת על תאוות השלטון הסוליסטית שלו ומקיף עצמו בשורה של אנשים איכותיים ורציניים, אולי לא היה נבחר לראשות הממשלה, אבל לפחות, היה יכול לעמוד בראש אופוזיציה אמיתית מכובדת, שתבלום את הדהירה הקפיטליסטית המטורפת שאליה נכנסה המדינה בעשור האחרון, ושתילחם- לא בעוני- אלא בעושר ובבעלי ההון.

עמיר פרץ. מרוקאי סכין. צילום: ygurvitz cc
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.