בשבחי הדמוקרטיה

שימו לב מה קורה מאז נבחר פרץ, הדיון הציבורי בנושא הכלכלי משנה כיוון. לא משנה שנתניהו, לפיד, לבנת ועוד מדקלמים "סכנה לכלכלה הישראלית". בפועל כל אלה חוששים כיון שיש סיכוי שאזרחים, משום מה, לא יקבלו את נבואות הזעם שלהם ויבחרו באפשרות שמציע פרץ.

זה היופי בדמוקרטיה, מתפקדי מפלגת העבודה החליטו שהם רוצים מישהו חדש כיו"ר המפלגה וכך עשו. שר האוצר וראש הממשלה ביוהרתם כי רבה רצו שההצבעה על התקציב בקריאה ראשונה תהיה השבוע, והנה בחירתו של פרץ גרמה להם לשנות את החלטתם ולהביא את התקציב להצבעה רק לאחר שיגבשו תוכנית למלחמה בעוני. הם לא היו עושים זאת בלי הבחירה של חברי מפלגת העבודה. אני בטוח שהתוכנית שיגבשו תהיה אחרת מזו שחשבו להציע לציבור לפני הבחירה של פרץ. כמובן שהתוכנית בכל מצב תהיה לעג לרש, אבל יש לעג ויש לעג.

לא פעם כאשר דנים בתקציב הכותבים בנושא הכלכלה טוענים שהפוליטיקה היא שמפריעה לכלכלה. כאילו יש יודעי ח"ן שמלאכתם צריכה להיעשות בלי הפרעה מכל מיני פוליטיקאים, ובעצם בלי מעורבות של המערכת הדמוקרטית. כאילו אנו חיים ופועלים באיזה ארגון כלכלי היררכי שבו ההנהלה ובעלי המניות הם הקובעים ולא במדינה דמוקרטית בה נציגי הציבור קובעים.

מלבד זאת, הדמוקרטיה הישראלית יוצאת מחוזקת מבחירתו של פרץ כיון שכעת יוצגו בפני הבוחרים שתי אפשרויות למדיניות כלכלית (על ידי שתי המפלגות הגדולות), שלא כמו בשני העשורים האחרונים בהם, בעצם, לא הייתה בחירה כלל בנושאים הללו. מהי דמוקרטיה אם לא בחירה בין אפשרויות. שימו לב שאותם אלו המקדמים את כלכלת השוק רואים בבחירה עיקרון על שמשום מה אינו חל על בחירה הקשורה לאופי המערכת עצמה. לוגית יש פה תפיסה שהיא בעד בחירה ונגד בחירה בעת ובעונה אחת. כעת כאשר אפשרות הבחירה הורחבה אפשר יהיה ליישב סתירה זו.