על פוליטיקה והזכות לחלום

יעל ברדה

מאז בחירתו של עמיר פרץ ליו"ר מפלגת העבודה, נפתח בגופה המיובל והמחוספס של הפוליטיקה הישראלית לב רך. ראיתי איך אני עוברת מתודעה של שחקנית הגנה במיעוט, ברבע האחרון של המשחק, בניסיון למזער את גזרות משטר האפרטהייד בישראל, זה הלאומי וזה הכלכלי ולבנות מעגלים קטנים קטנים של סולידריות קהילתית ולהמתין להרס המוחלט של שרון וביבי ואהוד ברק, למצב של חזרה למשחק כשיש אופציה ממשית לנצח ולבנות כאן חיים אחרים, אלו שיש לנו את כל האנשים, והמידע והכלים לבנות.

והנה זה לפחות אפשרי. אפשר לדבר על זה. קיבלנו חזרה את הזכות לחלום. להתכונן לאפשרות של הנהגה שתשתמש ברשות המחוקקת והמבצעת לטובת אזרחי, תושבי ויושבי חבל ארץ זו, ולא ככלי נשק של שליטה, דיכוי והשפלה של "מריטוקרטיה" או "מאפיואוקרטיה" או משטר אפרטהייד.  <StrippedTag/FONT>

  <StrippedTag/FONT>בני גילי, העשרים עד שלושים וחמש , שתוכנית החומש האחרונה שלהם להתמודדות עם המציאות כללה לא לשמוע רדיו ולא לקרוא עיתונים, הרימו פתאום את ראשם לרחש.

הויכוח הוא האם עמיר פרץ הצביע או לא הצביע בעד עובדי הקבלן.

הויכוח הוא על מקומם של הארגונים החברתיים. אפשר יהיה לעצור את רפורמת דברת. אתם קולטים?

והנה המקום בו אנחנו, כפעילות ופעילים בכל התחומים יכולים למלוא תפקיד חשוב בקביעת סדר היום בשטח. מי שאומר אחרת לא מבין שאין סתירה בין פעולה פוליטית מפלגתית לבין שותפות עם חברה אזרחית, להפך – זה אפילו לא טיעון אקדמי, זו פשוט המציאות.

ראשית, אין לי ספק שהארגונים לשינוי חברתי ושותפיהם באקדמיה צברו מידע, יכולת ניתוח וצורות פעולה קהילתיות, משתפות ודמוקרטיות. בחייאת, יהיה זה בזבוז משאבים מטורף לא להשתמש בהם. ולמרות ביקורת אדירה שיש לי, מעטים הם הארגונים שיש להם אגנדה פוליטית שמאלית שנשלטים על ידי בעלי הון (עדיין), ומהפך ,סנגור קהילתי, מוסאווה ובלדנא עדיין לא הפכו לתכניות של הבנק העולמי (תודה לאל). להפך, כניסה של פרקטיקות קהילתיות לשלטון המרכזי וחשיבה איזורית הם חלק מהתכנית. זוהי אג`נדה 21, זוכרים?

שנית, מנסיוני הדל, מפלגת העבודה לא ממש זוכרת איך זה כשיש לך גם משנה פוליטית וגם ציבור. אמיתי ורב גוני. בבחירות 1999 בירושלים היו אלה מתנדבי מרצ, שהפעילו את מטה השטח של ברק. חוק הדיור הציבורי עמד אז בראש מעייניהם. ערכים ואהבה זה דלק טוב. השאלה הגדולה היא האם אפשר, כבר במערכת הבחירות עצמה, לבנות פוליטיקה של אהבה?

האם כבר בבחירות, אפשר יהיה לפנות עד האישה האחרונה בציבור ולאמר לה "יש לי עמדות ברורות, על חלקן אני לא מתפשרת, אבל את מעניינת אותי וההווה והעתיד שלך חשובים לי"? האם אפשר יהיה לנסות ליישם חשיבה קהילתית, מקומית, אקולוגית ולנהל פוליטיקה שמאפשרת לכל אדם לנצל את כישוריו ומעגל מכריו עד תום לטובתו ולטובת סביבתו, אם יבחר בכך? האם אפשר לבנות סדר עדיפויות מכליל שאיננו מנכר?

אינני חושבת שעמיר פרץ הוא הוגו צ`ווס, מנהיגה הקהילתני של ונצואלה.בכלל, יש לי הרבה חלקים חסרים בביוגרפיה שלו, מלבד ההסתדרות. הייתי רוצה לדעת עוד.

חברות, את המשחק הזה חייבים לנצח כנגד שרון, ביבי, אהוד ברק, וטומי לפיד, אלה הגזעניים כלפי המזרחיים, אלה הגזעניים כלפי הפלסטינים, אלה הגזעניים כלפי העניים ואלה הגזעניים כלפי נשים. אינני יודעת עדיין איפה אני באופן אישי נמצאת על הציר שכן יש חשיבות רבה בעיני גם לאופוזיציה שמאלית פרוגרסיבית כדי לנסות למנוע את שפת הבורקס של ה"דרך השלישית" הבריטית והקפיטליזם החומל.

  <StrippedTag/FONT>

אבל פתאום הלב יכול להתעורר, להשתתף, להתערב לקחת חלק. אולי.

אולי זאת ההתחלה של הפוליטיקה של האהבה.   <StrippedTag/FONT>

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.