זמן הפוליטיקה

אז התקציב הרע של 2006 לא יאושר בזמן הקרוב. טוענים שבכך אי אפשר יהיה להפעיל את התוכנית למלחמה בעוני, לעומת זאת תקציב לבחירות יהיה גם יהיה אף שאין תקציב מיועד לכך. רק להזכיר בהצעת התקציב אין גרוש שמוקצב להפחתת העוני. שר האוצר, זה שעזב את הבמה בכנס שדרות בגלל מחאה של הפנסיונרים של ביקור חולים שלא קיבלו את הפנסיה שלהם, טען בעבר הקרוב שלא ישנה דבר לפני הקריאה הראשונה של חוק התקציב. כי מחכים להצעה המופלאה שתבוא ממשרד האוצר, לא משנה שהיא הייתה אמורה להיות מוכנה כבר בספטמבר. והנה באה הפוליטיקה וטרפה את הקלפים.

בעיני מומחי הכלכלה הפוליטיקה רק מפריעה להגיע ליעד הנכסף. אותו יעד שהציג שר האוצר הקודם של עושר ואושר והתגלה כעושר למעטים ומאבק מתמיד להתפרנס לרבים. חלק מהרבים הללו פשוט התחילו לחטט באשפה ולפקוד את בתי התמחוי. כעת יש כבר בתי תמחוי לילדים גם בחיפה וגם בתל אביב ועוד היד נטויה.    

אותם אלו שהטיפו ותמכו ללא סייג במדיניות הכלכלית משנים את טון הכתיבה שלהם, כך גם התעשיינים. לדוגמה, פתאום אפשר להעלות את שכר המינימום, אבל בזהירות, מה שלא היה עולה על הדעת שיכתבו לפני חודש. בכלל שכר המינימום הפך לנושא דיון שלא מטאטאים אותו מתחת לשטיח. כל מי שטען שאין דרך אחרת ואנו במסלול של אין ברירה רואה פתאום שיש ברירה. צריך לנצל ברירה זאת וזה יעשה, בעיקר, אם האזרחים יחליטו שדי להם בהטפה ואם הפוליטיקאים יחזירו לעצמם את היכולת לקבוע בענייניי כלכלה. כן פוליטיקאים, אף שאני יודע שחלקם לא מפארים את היכלי החוכמה והידע.

השילוב בין פוליטיקאים המשוחררים מאימת אין הברירה ואזרחים אשר אינם מקבלים מערכת אשר מפיצה עוני הוא הדרך היחידה בה נוכל להיחלץ מלפיתת הברזל של הדטרמיניזם הכלכלי.