הזמנה להפשלת שרוולים

הגיע הזמן להצטרף (גם) לפוליטיקה המפלגתית.  לא מדובר בעוד סתם בחירות אלא בחירות בהן יש סיכוי למהפכון. פרופסור ברוורמן בטח ימשוך את עמיר פרץ מימין – הוא רוצה מדיניות סוציאל-דמוקרטית נוסח קלינטון או בלייר.  בלייר  יצא מחוץ לסוציאל-דמוקרטיה ועוזר לפרק את הישגי הלייבור בהפרטות בתחום החינוך למשל. אבל ייתכן שיהיו מי שימשכו אותו משמאל. בכל מקרה למרות ש"השד העדתי" (כאילו) נקבר, יש משמעות להצלחת עמיר פרץ להיבחר עם  סדר יום חברתי-כלכלי ומדיני, שלא חלמנו שיעלה במפלגת העבודה. ויש משמעות לעובדה שמזרחי עם סדר יום כמו של אמיר פרץ נבחר. יש משמעות גדולה לעובדה שלראשונה מזה שנים רבות קיימת  חלופה ברורה שחשוב לאנשי שמאל לתמוך בה. חלופה כזו עשויה להיות סוציאל-דמוקרטיה מתונה מאוד, אבל ללא ספק עם פוטנציאל לשנות משהו בפערים המעמדיים פערי ההכנסה ההולכים וגדלים, בזכויות עובדים. עמיר פרץ יהיה ראש ממשלה שגם יעשה משהו בנידון. ואולי החשוב מכל:  זה מול זה עומדות שתי החלופות: מדיניות תאצ`ריסטית של הימין החברתי הקיצוני (בנימין נתניהו, אהוד אולמרט למרות ההבטחות, וסילבן שלום שהתחיל את מדיניות נתניהו), מול מדיניות צפויה של עמיר פרץ, שיש בה מרכיבים סוציאל-דמוקרטים, העשויה לשנות את התוצאות הקשות של מדניות הימין הכלכלי.

אנחנו, אנשי השמאל החוץ פרלמנטארי בכלל, אנשי הקשת הדמוקרטית המזרחית בפרט, איננו יכולים לעמוד מנגד בשעה כזו. אפשר וחשוב לשמור על שמאל חוץ-פרלמנטארי, ועל הארגונים החברתיים השמאליים, אבל,  להישאר מחוץ לפוליטיקה המפלגתית באופן אישי או קבוצתי, אין פירושו לא לקחת חלק בבחירות  שלפנינו. עלינו לרתום את כל השמאל שמאלה ממרץ לעזור לעמיר פרץ להיבחר. עד היום לא ראינו אלטרנטיבה כזו, לא במלל החברתי של מרץ (השמאל האשכנזי), ובודאי לא במפלגת העבודה שכבר מזמן לא מייצגת שום עבודה. ולכן עלינו להפשיל שרוולים (כמו שעשתה שלי יחימוביץ`) לעזור להביא את עמיר פרץ לראשות הממשלה.