שמחת עניים

שירה אוחיון

אתמול פורסמו במוסף "עסקים" של מעריב (יוסי גרינשטיין, 30/11/05) נתונים המורים על כך שהציבור הישראלי מתקשה לעמוד בנטל תשלומי המשכנתא ומשתעבד לבנקים. סך הפיגור המצטבר של הציבור בהחזר משכנתאות נסק לשיא של 2.1 מיליארד שקל. היקף חובות הישראלים לבנקים למשכנתאות זינק ב-7.7%. במקביל נרשמה ירידה של 26% בנטילת הלוואות חדשות לצורך משכנתא.

היום פורסם ב"ידיעות" כי אם חד הורית נעצרה לעיני ילדיה בגלל חוב של 250 ₪ לבזק, זה בזמן שהצבע הורוד חזר ללחייו הסמוקות של "הבן של", שרק לפני שלושה שבועות הודה בעבריינותו וכיום הוא שוב מדלג בעליצות במסדרונות הכנסת. הלכה לנו הבושה במדינה!

פקידי ההוצאה לפועל עובדים סביב השעון בבואם לעקל את רכושם של החייבים שאינם מצליחים לעמוד בתשלומי החובות. הם לא בענייני הבחירות. 

הפיגור בהחזרי המשכנתאות, הגידול בכמות הצ`קים החוזרים ובאי תשלום חובות לנושים, נובע כמובן, מהגידול בעוני ומהשחיקה הנמשכת בשכר ובקצבאות. אלו הם הפירות הבאושים שהותיר אחריו הליכוד בהנהגתם של ביבי שרון והשותפים ממפלגת העבודה בראשותו של פרס. הנפגעים העיקריים הן השכבות המוחלשות באוכלוסייה ובני מעמדות הביניים. דו"ח העוני האלטרנטיבי של "לתת" שהתפרסם היום בעיתונות מצביע על החמרה בעוני גם ב-2005 והוא שופך אור על התופעה הזו של אנשים שהשתייכו בעבר ל"מעמדות הביניים" ובעקבות משבר כלכלי התדרדרו לעוני ונזקקים לסיוע במזון. בדו"ח העוני האלטרנטיבי של שנת 2004 פורסם ש-16% מהאנשים שמגיעים לקבל סיוע במזון השתייכו למעמדות הביניים. ומדובר בקפיצה של 45% לעומת שנת 2003.

לפני שלוש שנים הייתה לי פנטזיה על דירה משלי שתשחרר אותי ואת בני סוף סוף מהארעיות, אבל המחשבות שהיו לי לקחת משכנתא נגדעו ע"י ביבי בעודן באבן, לאחר שהוא ביטל את מענק הדיור למשפחות חד הוריות על סך 50,000 ₪. וכך לשמחתי הרבה איני נמנית כיום על חייבי המשכנתאות. אלא השמחה הזו היא שמחת עניים.

בשוק העבודה התזזיתי, שמייצר חוסר ביטחון קיומי וקביעות בעבודה מי עוד מעיז בימנו לקחת משכנתאות?  אבל בזמנו חשבתי, שהמענק הזה הוא בכל זאת איזשהו קרש קפיצה לקנות בית. מאז איבדתי את משרתי הקבועה, אני עובדת בחצי משרה ללא פנסיה וללא תנאים סוציאליים, ואיני בטוחה שהנטל של השכירות אינו פחות גרוע מזה של המשכנתאות עם הרביות האבסורדיות. הצ`ק החוזר של שכר הדירה מדיר שינה מעיני כבר כמה לילות וחוב הארנונה ההולך ותופח המצטרף לפיגורים גורם לי לחשוש שגם אצלי ידפקו בקרוב בדלת…

נו טוב, אני מנחמת את עצמי, לפחות אני לא מובטלת ולא נפלתי למלכודת הפתאים של ויסקונסין, וחוץ מזה,  חג החנוכה קרב ועמו כל הפסטיגלים והמופעים המסחריים. הנה עוד נקודה של אור- השנה אני ובני משוחררים מהחוויה הירודה והמפוקפקת הזו.

בראשון לינואר יחול יום הולדתי. היו שנים שבהם נהגתי לעשות מסיבות יומהולדת גדולות. השנה אחגוג בבנק או ליתר דיוק, הם יחגגו עלי ועל רבית החריגה מהמסגרת. אני הוגה יומם וליל: איך לעזאזל אני סוגרת את המינוס דווקא עכשיו כשהכל נהיה כל כך נזיל? 

במהדורות החדשות ובמגזינים הכלכליים מייעצים לנו המומחים לשבת פחות בבתי קפה. אבל לעזאזל מי ישב בבתי קפה בשנה האחרונה ומסעדה עבורי היא נוסטלגיה רחוקה. "דברו פחות בטלפון" יועצים המומחים. הטלפון אצלי מנותק כבר חודש. בקרוב אולי ינותק גם הפלפון ואולי חלילה סם החיים – האינטרנט. מדריכים אותנו להגיע לרשתות המזון הגדולות עם רשימות מסודרות, אבל מי מגיע בכלל לרשתות המזון הגדולות? כבר חודשים שאנחנו סועדים על שולחנה של אמי, קוטפים אבוקדו וקלמנטינות מהשכנים. מסתדרים. בקיצור, "אם אין לחם תאכלו עוגות" אומרים לנו המומחים. או שתוותרו על כבודכם האנושי הבסיסי ותיגשו לבית התמחוי הקרוב.

עוד יום עבר. משתדלת להרים את הראש, לעמוד זקופה. לשמור על הפיגורה (למרות שאוטוטו המייקאפ נגמר והאיפור הישן התפורר כולו). לא לתת לעוני לחלחל לתוך הנשמה. עוני זה בראש, אני אומרת לעצמי, העיקר שהנפש מגביהה עוף. לחשוב קדימה ולהתרכז בעתיד. אבל שעון החול של הראשון לינואר הולך ואוזל. ואולי בכל זאת, בחירות בפתח. שנה חדשה, תקווה חדשה. מי יודע, ימים יגידו.   

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.