750 מיליון, ורחמים על העשירון השמיני

בעת שבאוצר מתכננים כיצד להילחם בעוני ומאיפה לגייס את המשאבים הדרושים לתוכנית, בין מיליארד למיליארד וחצי שקל, שר האוצר החברתי ביותר במזרח התיכון מבטל במחי יד את מס הבולים, רק 750 מיליון שקל. טוענים החכמים שכדי להשקיע בתוכניות חברתיות יש לגייס את הכסף ממקום כלשהו, כיון שכידוע יש איסור מדאורייתא להגדיל את מסגרת התקציב, אז מאיפה יקוצץ הסכום הזה שסביר שיחסר בתקציב המדינה? הוא לא יחסר כי כידוע (למי?) הורדת מס מגדילה את גביית המס, כך שבעצם אנחנו רק מרוויחים מכך. משום מה השקעה בחברה היא תמיד הוצאה ובעצם בזבוז וכל הפחתת מס היא מעשה גאוני שרק יטיב עמנו.

לא ידעתי שהזכות לרכישת רכב פרטי חדש למעמד הביניים היא עד כדי כך חשובה שיש להקדיש לכך מאמר, אבל טעיתי. מרב ארלוזורוב מפליאה בטיעוניה שאני חייב לצטט חלק מהם. כך היא כותבת על חוסר היכולת של המעמד הבינוני להנות מרכב חדש בגלל המיסוי הגבוה ששורר בישראל: " מי שנפגע מהתפישה הזאת הוא רק מעמד הביניים – העשירון העליון נהנה בדרך כלל מרכב צמוד, ובכל מקרה מחיר המכונית אינו מהווה מחסום רכישה עבורו. העשירונים הנמוכים מסתפקים במכוניות משומשות או נוסעים בתחבורה ציבורית. מעמד הביניים הוא זה שנשאר מופלה לרעה". אפליה מסוג חדש צומחת לנגד עיננו.

אחרי הדיון הזה הכותבת מתייחסת לשיעורי המס בישראל בטענה שאנשים המשתכרים פי שניים מהשכר הממוצע משלמים את שיעור המס המקסימאלי, אנשים אלו ניצבים בעשירון השמיני, קרי כבר לא כל ביניים. בפרץ של לוחמניות היא כותבת: " אסור לשבור את גבו של העשירון השמיני. אסור להמשיך ולהעלות מסים שיפגעו ישירות במעמד הבינוני הישראלי. המשמעות היא שאת הרצון לסייע לעניים בישראל חייבים לממן ממקורות אחרים שאינם מסים, או לחלופין – להגביל את הסיוע לעניים. זה עצוב, אבל חייבים לזכור שישראל אינה סקנדינוויה. התוצר שלנו קטן בחצי". כדי לשמור על זכותו של העשירון השמיני למכונית חדשה אנחנו צריכים לחשוב אפילו להגביל את הסיוע לעניים. אלה כאמור נוסעים באוטובוסים ולהם אין ממש זכויות, כי הם, מה? בטלנים, שקופים, לא חשובים, עול על גבו של העשירון הנבחר? מעניין השימוש בשפה של זכויות לנושא בעייתי כמו בעלות על רכב חדש, יש לי חשש שעולמם המוגבל של כתבים כלכליים אינו מאפשר להם להבחין בין החשוב לטפל.