• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

מספרים ותוכניות

איציק ספורטא

אתמול פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הודעה לעיתונות המעלה כמה נקודות מדו"ח חברתי לשנים 1990-2003. כצפוי נמצא שהעוני בקרב משפחות עלה מ-14% ל-22% (סתם 50% עליה). עוד נכתב "14% מבני 20 ומעלה דיווחו כי ויתרו לעיתים על אוכל בגלל קשיים כלכליים: ערבים (21%) יותר מיהודים (13%), בני 65-74 (13%) יותר מבני 20-24 (8%), וכן אנשים ממשקי בית שבהם ההכנסה החודשית ברוטו לנפש היא עד 2,000 ₪ לחודש (27%), לעומת משקי בית שבהם ההכנסה החודשית ברוטו לנפש היא 4,000 ₪ ומעלה (4%)".

באותו יום נערך כנס בנושא במכון ון ליר, בכנס הוצגו נתונים רבים על מצב אי השוויון בישראל. כדוגמה במאמר שהייתי שותף לו עם סאלם אבוזאיד נמצא שבין השנים 1979-2003 עלה שכרו הראלי של העשירון ה-10 ב-10000 שקל, בעוד שבעשירון ה-1 הסכום לא הגיע אפילו ל-1000 שקל. קריסטל, כהן ומונדלק מצאו שאחד ממקורותיו של אי השוויון הוא היחלשותם של האיגודים המקצועיים ומהירידה בשיעור ההסכמים הענפיים המורחבים לסקטור שאינו מאוגד, כמו גם העלייה בשיעור ההסכמים המפעליים.

לאה אחדות מהביטוח הלאומי הציגה מחקר שערכה עם אנדבלד, זוסמן וכהן בנושא היבטים חברתיים של התקציב. יש במחקר נתונים רבים שאציג רק כמה מהם. הפחתות המס הגדילו את ההכנסה הפנויה ב-4.7% בממוצע, אבל כמו במקומותינו הממוצע לא אומר הרבה. הכנסתו של העשירון הראשון עלתה ב-0.9% לעומת 6.3% בעשירון העשירי (פי שבע). בארבע שנים צנחו התשלומים לקצבאות ילדים ב-45%, לדמי אבטלה ב-47% ולגמלאות להבטחת הכנסה ב-25%. ההוצאה לתלמיד בין השנים 2001-2006 פחתה ותפחת ב-4.2% ובבריאות ב-3%. (כשיהיה בידי מקור אלקטרוני של המאמרים אפנה אליהם). זכרו שכולם מדברים על חינוך וחשיבותו ושוכחים שצריך איזה לירה או שתיים כדי לשפר את המצב, אבל כאן המציאו שיטה מיוחדת שבה הדיבור אמור להספיק ויותר מכך כאשר יש דיבור אפשר גם לקצץ.

מה עושים המומחים שהביאונו עד הלום מציעים תוכנית לצמצום העוני לממשלה, תוכנית שאין לי את כל פרטיה. תוכנית שעלותה 14 מיליארד שקל לשבע שנים. שזה בערך יכול להספיק למשל לתוכנית של חינוך חינם מגיל 3, שלא תהיה כמובן. כמובן שלא מדברים על בכמה לצמצם, כי זה מסובך, או לא רצוי, או פשוט לא יודעים, ואולי לא רוצים לדעת. אז בואו נחזור למצב העוני ב-1990 תוך שנתיים, אתם יודעים מה, שלוש שנים. זה כמובן לא יעשה, וככל שיגדל העוני יגדלו התוכניות המיוחדות שיופנו, כביכול, רק למי שמגיע, אבל בלי שינוי מהותי בתפיסת ההשקעה בחברה שכוללת גם את מצבם של עובדים רבים, השינויים יהיו קוסמטיים, טובים לתעמולת בחירות ולא יותר מכך.

כנראה שיעניין אותך גם: