קלדניות, דרי רחוב, מי קופץ, עופר עיני

איציק ספורטא

נתן הפנה את תשומת ליבי לפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה שקבע שקלדניות העובדות בשע"מ יועסקו  ישירות על ידי המדינה ולא דרך חברת כח אדם. פסק הדין מאיר עיניים ודוחה את טענות המדינה שנתלית בפורמאליות של ההסכם, לעומת המצב העובדתי שבו הקלדניות הינן בעצם עובדות מדינה לכל דבר ודפוס ההעסקה אינו אלא מראית עיין שפוגעת בעובדות. לפני כעשרים שנה שמעתי הרצאה של דפנה יזרעאלי ז"ל שטענה שהיא סופרת, תמיד כאשר היא מגיעה למקום מסוים היא סופרת כמה נשים יש. קראו את שמות התובעות ותגלו שמלבד היותן נשים רובן הגדול מזרחיות.

בדו"ח מבקר המדינה בנושא הרשויות המקומיות מתגלה מצבם העגום של דרי הרחוב והיחס לו הם זוכים לא. מספרם עלה ביותר מפי שניים, 236 מתו בין השנים 2000-2004. עיריית תל אביב הגדילה לעשות, היא קיבלה תקציב לטיפול בנושא וכמעט 4 מיליון שקלים ממנו לא שימשו לכך. הם רק דרי רחוב שמפריעים לנו ליהנות מזיווה של העיר הגדולה, כך שלא צריך לדאוג להם יותר מידי, ואולי בכלל לא.

מי קופץ בראש? ראשי האוניברסיטאות. כמעט אף פעם לא נשמע את קולם בנושאים חשובים, אבל כאשר אחד מנציגי המדינה תהיה זאת שרת החינוך או שר האוצר מציעים העלאה בשכר הלימוד, תוך יום הם מתכנסים ותומכים. רק להזכיר שרת החינוך הקימה ועדה, שאני לא יודע מה קורה איתה, שמטרתה הייתה שכר לימוד דיפרנציאלי על פי תחום הלימוד. מי תמך מיד? ראשי האוניברסיטאות. כך גם הם עושים בנוגע להצעתו הדיפרנציאלית של שר האוצר הפעם על בסיס מצבו הכלכלי של הסטודנט או הסטודנטית , ברוב המקרים הוריו או הוריה. כאנשי מדע, כך הם אוהבים לראות את עצמם,  ראוי היה שיבחנו את התוכניות לפני שיסכימו, כיון שאין תוכנית אין אפילו מה לבחון. כאשר מדובר בכסף שאולי יגיע לתקציב האוניברסיטאות נשכחים כל הדברים האחרים. ממש מוזר.

עופר עיני נבחר לעמוד בראש ההסתדרות, הייתי רוצה לראות יו"ר אשר, בעיקר, מנסה להגדיל את מספר העובדים המאורגנים ואת השימוש בהסכמים הקיבוציים. לצורך כך יש לפעול שהכללים המוסדיים כולל החוק יהיו ידידותיים לרוצים להתארגן. כבר הצעתי כאן בעבר לחייב מעסיקים להכיר בארגוני עובדים ולחייבם לחתום על הסכמים קיבוציים לאחר ההתארגנות. כמו כן על ההסתדרות לדאוג להפיץ את רעיון ההתאגדות כאחת הדרכים היחידות להגן על עובדים כך ששכרם והזכויות שלהם לא יקופחו על ידי מעסיקים ציניים, לרוע המזל יש רבים כאלה. לטעמי יש להקים בתוך ההסתדרות גוף מתמחה שמטרתו תהיה לעשות זאת, מן מרכז לארגון עובדים חדשים. בגלל מצבם של העובדים רבים מהם חוששים מהתארגנות, יש להפוך את ההתארגנות, לא רק בעיני החוק, אלא גם בעיני העובדים לאופציה שניתן ורצוי לממש. איגוד חזק כולל גם עובדים חזקים, אחת הדרכים לפעול תהיה לארגן עובדים בתעשיות חדשות, צריך לזכור שמבנה התעשייה משתנה ותעשיות שבהם היו עובדים רבים מאורגנים קטנות בעוד תעשיות אחרות עולות כפורחות. בלי ארגון של עובדים חדשים, יישאר בסופו של דבר איגוד מקצועי רק בשרות הציבורי. זהו מאבק מתמיד אבל מאבק ראוי בלעדיו מצבם של עובדים יורע בלי קשר למצב הכלכלי.  

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.