סוד קסמו של הזקן

אופיר עבו

בשבועות האחרונים מתרחשת תופעה מוזרה בפוליטיקה הישראלית. מפלגה של איש אחד, ללא מוסדות ובלי מצע מסודר, צפויה לזכות, על-פי כל הסקרים האחרונים, בשליש מקולותיהם של בעלי זכות ההצבעה במדינת ישראל. שום כתב אישום ושום מעשה בעייתי מבית מדרשה של המפלגה הזאת לא מצליחים להפחית באופן מהותי ממספר המנדטים הצפויים לה בבחירות הקרובות. למפלגה הזאת קוראים "קדימה" ולעומד בראשה קוראים אריאל שרון. מהו סוד קסמו של האיש הזה? איך זה שהוא מצליח לרכז תמיכה כל כך מסיבית מצד חלקים נרחבים בקרב הציבור הישראלי? אנשים מלומדים טוענים כי הסיבה העיקרית נעוצה בעובדה שהוא הצליח לנצח את הפלסטינים. הוא גרם להם, בעזרתה האדיבה של המתווכת "הנייטרלית" ארצות הברית, להבין כי חלומם לכונן מדינה פלסטינית בדור הזה הולך ונמוג. הוא הצליח לקבע את מעמדה של ישראל בעולם כשוחרת שלום ולאיין את הרשות הפלסטינית בעיני תושביה ואפילו בעיני עצמה. ההסבר הזה לא מקובל עלי משתי סיבות עיקריות: ראשית, לא נראה כי הציבור הישראלי מגלה אכפתיות רבה כלפי מה שקורה בצד השני של הקו הירוק (כל עוד לא מדובר בהתקפה על מתנחלים), כך שלא נראה שההתרחשויות ברשות הפלסטינית עשויות להשפיע באופן מהותי על הצבעתם של ישראלים רבים. שנית, אני לא משוכנע בעובדה שהפלסטינים אכן נוצחו; הזהות הלאומית של הפלסטינים מבוססת ברובה על המאבק בכובש הציוני ואין שום יסוד להניח, בוודאי לא לנוכח הקאסמים והפיגועים של השבועות האחרונים, כי הם אכן הולכים להניף דגל לבן בקרוב.

לטעמי, ההסבר לתמיכה העצומה בשרון נמצא במישור אחר, והוא: הציבור הישראלי. שרון הצליח בכשרון רב, יש לומר, ויותר טוב מכל פוליטיקאי אחר, להבין את רחשי לבו של הציבור הישראלי. דווקא בתקופת בחירות, כמו בימים אלה, עניין זה הופך להיות ברור מתמיד. בעניין המדיני, הציבור הישראלי צריך לבחור היום בין שלוש עמדות אלטרנטיביות: האחת מהצד השמאלי של המפה, אותה מייצג עמיר פרץ, מבטיחה משא-ומתן מתמיד בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית עד למציאת פתרון בר-קיימא וחתימת הסכם שלום אשר, במובן כזה או אחר, יסיים את הסכסוך; השנייה, מהצד הימני של המפה, אותה מייצג נתניהו, מבטיחה, פחות או יותר, קיפאון בתהליך המדיני; והשלישית, אותה מייצג אריאל שרון, האומרת בצורה ברורה וישירה "אין עם מי לדבר ואין על מה לדבר ולכן כל שעלינו לעשות הוא לנקוט בצעדים חד-צדדיים". זוהי העמדה של המרכז הפוליטי העכשווי בישראל והיא מייצגת לפחות 70% מאזרחי מדינת ישראל, או, כפי שניסח זאת פעם אברום בורג, "ממבואות הליכוד ועד לפאתי מרצ". זוהי העמדה שבה מצדד רוב הציבור הישראלי שמאס בתהליך השלום. מצד אחד, הוא איננו רוצה בקיפאון המדיני שמציע לו נתניהו, אולם מצד אחר, הוא לא מעוניין ב"שלום לדורות" שמציעות לו מפלגת העבודה ומרצ.

הציבור הישראלי מאוכזב מתהליך השלום, ובעיקר מההנהגה הפלסטינית אשר לתפישתו הוכיחה שוב ושוב כי היא איננה מסוגלת לספק את הסחורה. מהי אותה סחורה? הגנה על אזרחי מדינת ישראל. הציבור הישראלי משוכנע כי לתהליך השלום ישנה מטרה אחת ויחידה והיא: לספק ביטחון לאזרחי ישראל. זה לא שתהליך זה אמור לסיים כיבוש שבמסגרתו עם שלם נמצא תחת רגלו הדורסת של הצבא הישראלי. לא. אלא מטרתו לתת שטחים לפלסטינים תמורת ביטחון לאזרחי ישראל. שום מילה על הסכם שלום או למצער על סיומו של הכיבוש. עד לרמה הזאת הצליחו ממשלות ישראל לדורותיהן להשכיח ולהעלים את עובדת קיומו של הכיבוש מרוב אזרחיה של מדינת ישראל. התיזה הזאת, שאותה הצליח שרון לשכלל בכשרון רב, לא נהגתה על ידו. יסודותיה של תפישה זו הונחו עוד בהסכמי אוסלו. שרון – בניגוד לרבין, פרס וברק, שהחזיקו (וחלקם עדיין מחזיק) בדיוק באותה תפישה – נתפס כבעל עמדות ימניות, כלומר לא "שמאלני" שימכור את אמו תמורת שלום, אלא אדם חזק ובלתי-מתפשר ביחסו כלפי הערבים, ולכן "ויתוריו הכואבים" מתקבלים בהבנה. הסיבה שבעטייה נכשלו רבין, פרס וברק הייתה משום שהם העמידו את יעד "השלום" כיעד המרכזי של התהליך בחושבם שזהו רצונו האמיתי של הציבור הישראלי. שרון איננו נוהג כך. הוא הסיר מעל סדר היום הציבורי את המונח "שלום" (אף על-פי שבמסגרת הקמפיין שלו הוא עושה בו שימוש), מאחר שהבין כי הציבור הישראלי מעוניין בשקט, ולא בשלום, וזה לא משנה כלל וכלל באיזה מחיר אנושי כרוכה השגת השקט הזו, במיוחד כאשר מדובר בפלסטינים. מדיניותו של אריאל שרון מהווה עבור רוב הישראלים את התמצית של יחסם כלפי הפלסטינים: התעלמות מזכויותיהם בכיבושם והתעלמות מהם ב"שחרורם" מעול הכיבוש. רק ימים יגידו אם מדיניות זו טובה או רעה לישראל, לפלסטינים ולמזרח התיכון בכללו. לי יש השערה קודרת מאוד משלי.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.