על לטביזציה ומצויינות אקדמית באוניברסיטה הישראלית

אור קשתי, עורך החינוך של "מעריב", מדווח על הפרטתן או שמא נאמר הזנייתן של האוניברסיטאות בישראל. תואר תמורת תשלום. הסטודנטים העשירים נהנים וגם חלק מהמרצים אינם חסרים. קוראים לזה "תכניות מיוחדות".

"לפני כשבועיים הגיע מכתב יוצא דופן לראשי המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג). הכותבים , כשמונה אנשי סגל בכירים מהחוג למזרח תיכון באוניברסיטה העברית בירושלים, תקפו את החלטתה של אוניברסיטת תל-אביב לפתוח השנה תוכנית מיוחדת, המעניקה תואר שני ב"לימודי המזרח התיכון בן זמננו" – בלי שידיעת השפה הערבית תשמש כתנאי קבלה. במסגרת כללי הפעולה המקובלים באקדמיה מדובר בצעד מרחיק לכת, שהעלה מעל לפני השטח את מה שבאוניברסיטאות מעדיפים להצניע: כוחן ההולך וגובר של התוכניות המיוחדות.

פרופ` מירי אליאב-פלדון מאוניברסיטת תלאביב מגדירה את התוכניות האלה "מעשה זנות. וכמו רוב הזונות במציאות – גם האוניברסיטאות עושות זאת בלית ברירה, פשוט כי המדינה חונקת אותנו מבחינה תקציבית. אנחנו עושים כאן מעשה לא רצוי ולא טוב: מוכרים את התארים שלנו תמורת הרבה כסף ומעט מאוד מאמץ אקדמי".

גורם אקדמי בכיר מביע דעה נחרצת לא פחות: "זו הזניה של מערכת ההשכלה הגבוהה. בדרך כלל אלה הן תוכניות-אינסטנט שמרוכזות כמו בקפסולה, אבל נעדרות משמעות אקדמית אמיתית, וכל כולן מיועדות להשגת רווחים כלכליים".

בעוד ראשי האוניברסיטאות מעניקים נקודות אקדמיות לכל המרבה במחיר, הם מתנגדים, בשם המצויינות האקדמית כמובן,  להעניק נקודות זכות אקדמיות עבור פעילות חברתית. עירית קינן מסבירה ב"הארץ" מדוע הם טועים.

"ניקח לדוגמה את סוגיית האתיקה. לאחר שערוריות של הונאה והתנהגות לא אתית של יחידים וחברות בעסקים, ברפואה ובמשפטים, הולך הנושא ותופס מקום מובן מאליו במסגרת הלימודים האקדמיים. משתרשת התפישה, שיש ללמד אתיקה ולא לסמוך על שיפוטו הערכי של בוגר אוניברסיטה, מבריק ככל שיהיה. אותה הלכה מן הדין שתחול על עשייה חברתית. הסטודנטים, מנהיגים בתחומם לעתיד, צריכים להכיר לעומק את האוכלוסייה שהחלטותיהם בעתיד ישפיעו עליה, את המבנים הכלכליים חברתיים שיוצרים את הריבוד החברתי ואת המצוקה שבה יפגשו, ואת התיאוריות שמאפשרות שינוי.

חיוני שסטודנט לכלכלה, למשל, יכיר את הקשר ההדוק בין החלטות של מדיניות כלכלית לבין סוגיות חברתיות, כמו גם את תמונת החיים מן הצד השני של ההחלטות על תקציב המדינה. כך גם סטודנט למשפטים, שייעשה ברבות הימים לשופט או ליועץ משפטי של משרדי ממשלה או רשויות, ראוי שיכיר סוגיות של תחיקה לא שוויונית בין קבוצות חברתיות שונות, ואת חייה של האוכלוסייה שמצוקותיה וצרכיה יובאו לדיון בפניו ושהחלטותיו ישפיעו עמוקות על חייה".