השאיפה לסטטוס-קוו כלכלי

הנה שוב התעוררו כתבי הכלכלה, ואחרים, כדי לשכנע אותנו, ואולי את עצמם, שאין דרך חזרה מהמדיניות הכלכלית הנהוגה כעת. לא משנה מה יהיה מצבו של שרון העיקר לשמור על המערכת הכלכלית הלא שוויונית המשפילה רבים ומרוממת מעטים. חששם משינויים שיהפכו את החברה הישראלית, חס וחלילה, לחברה צודקת מדירה שינה מעיניהם והם אינם יכולים להמתין אפילו רגע כדי לחשוב שאולי אפשר אחרת.

עורך המוסף הכלכלי של הארץ כותב: " מדינת ישראל בחרה בשנים האחרונות להשתלב בכלכלה העולמית: המשק פתוח לחלוטין לכניסה ויציאה של כספים. אין דרך חזרה מהמדיניות הזאת – ולכן כל ממשלה תיאלץ לפעול לפי רוב אמות המידה הכלכליות המקובלות בעולם. יש ממשלות שיאמצו אותן בחום ויש שילכו אחריהן כמי שכפאן השד – אבל איש לא יוכל להתעלם מהן". למה אין דרך חזרה? נכון שיש מגבלות, אז מה? גם המתנחלים חשבו וחושבים שאין דרך חזרה, האם זה באמת אומר שאין דרך חזרה.

ב-YNET כותב פלוצקר: " אולמרט, פרץ ונתניהו שונים מאוד איש מרעהו ברטוריקה ובשיח הכלכלי-חברתי, ושונים הרבה פחות ברשימת אמצעי המדיניות המעשיים שמחזיק כל אחד מהם בכיסו. אין מפלגה פוליטית רצינית בישראל – מפלגה המעוניינת להרכיב את הממשלה הבאה – שתציע לשבור את מסגרות התקציב, להטיל מסים כבדים חדשים, להפקיע מבנק ישראל את חופש המדינות המוניטארית או להחזיר את המשק הישראלי לתוך החממה המחניקה, המשחיתה והמנוונת של מכסים גבוהים". האם זו משאלת לב או עובדה? ומי דיבר בכלל על חממה מחניקה של מכסים, לא ידעתי שמציע את זה. עולמו של פלוצקר, כמו של אחרים, הוא די שטוח, יש שתי אופציות בלבד, אז בואו נפחיד את הציבור שהתחליף למדיניות הנוכחית הוא חזרה לעבר שלא היה בדיוק כפי שהוא מתאר.

טל בכתבה בהארץ שום מעורר את השד הסוציאליסטי בדיון שאמור להסביר למה הציבור אינו מתלהב, לדעתו, מבחירתו של פרץ. כך הוא כותב:" האם לא סביר להניח, שאזרחים מעדיפים להמשיך לתמוך בפוליטיקאים שהביאו את ההצלחה הכלכלית (ובד בבד מתחייבים, שלהבא ייהנו מפירותיה גם מי שקופחו עד כה), ולא להמר על פוליטיקאי המחויב למהלכים כלכליים מנוגדים: התערבות בשוק העבודה, שעלולה להגדיל את האבטלה, בלימת הרפורמה במסים ואולי אף העלאתם, הרחבת הוצאות הממשלה והגדלת הגירעונות על הכרוך בכך (ריבית גבוהה, אינפלציה), נסיגה מהליברליזציה שהוזילה מוצרי צריכה בעשרות אחוזים, ביטול חלקי של הרפורמה שהצילה את מערכת הפנסיה מהתמוטטות, ועוד. ואם כך, נראה שלא השד העדתי מפחיד, אלא השד הסוציאליסטי". שימו לב לתוספת בסוגריים, פתאום הוא נזכר שלא רק המבוססים צריכים ליהנות מפרות הצמיחה. שוב הפחדה, יש שד סוציאליסטי שמסתובב חופשי ברחובות ויש סיכוי שהוא יצא מהבקבוק שטל ודומיו הצליחו לדחוף אותו לשם.

גם המקורב לשלטון, יו"ר בנק הפועלים, נחמה אמר איזה דבר או שניים: "אני מאמין כי תוך זמן קצר, לאחר שתובהר מחויבותה של הממשלה להמשך המדיניות הכלכלית ששרון היה ממוביליה, גם השווקים הפיננסים יפגינו שיקול דעת ובגרות", כך אומר היום (ה`) יו"ר הפועלים, שלמה נחמה, בעקבות מצבו החמור של ראש הממשלה אריאל שרון ומינוי השר אולמרט כממלא מקומו". כמו רבים מהנהנים בגדול מהמדיניות הכלכלית גם הוא מנסה לשמר על הסטטוס-קוו.

כבר עלו הצעות לאשר תקציב לשנה הבאה, תקציב המשך שלא ישפר את מצבם של רבים. גם במצב הנוכחי אל לנו לקבל את התפיסה שזהו אין מה לעשות, נידונו לחיות בדמוקרטיה שאימצה לעצמה תפיסה דטרמיניסטית של המציאות הכלכלית ולכן אין מה לעשות אלא להמשיך להתגלגל. אולי, זהו דווקא הזמן לשנות ולהתחייב לשפר לא רק את הכלכלה אלא את מצבם של אנשים, אלו שתמיד, משום מה, משלמים את מחיר ההצלחה.