הבנאליות של המוות

איריס חפץ

מזה כמה ימים שאני עוקבת, לשמחתי מרחוק, ובמינון של פעם-פעמיים ביום דרך דיווחים באינטרנט, אחר המתרחש בישראל. שלשום בערב הופתעתי לראות שהביקורת של הרופאים החלה לטפטף. פרופ` ברגינר, נוירולוג, ועובד סורוקה לשעבר, ביקר את העובדה ששרון קיבל קלקסן. עיתון "הארץ" פירסם כתבה בה מדווח לנו על "רשלנות רפואית". נו, ענין חשוב לעסוק בו.

הדמיון האנושי אינו סובל כידוע ריק, והרשת כבר רוחשת תיאוריות קונספירציה שונות: בטוקבקים כבר מספרים כאלו שמזהים את עצמם כרופאים או רופאים לשעבר בהדסה או במוסדות אחרים, על ממצאים חשודים שהועלמו. המאבטח של שרון, רובין, הוא זה שאיבטח את רבין בעת רציחתו ושאר גורמים נסיבתיים שמעלים כביכול חשד. עם כל ההבנה לעובדה, שמזה זמן רב לא חוו אזרחי ישראל במוות טבעי של ראש ממשלתם, עדיין נשכח הגורם הרגיל: הבנאליות.

מהידע והשנים שבהן שוטטתי בבתי חולים, המאורעות שעוברים על שרון מועצמים לרמה שבה משפחה חווה גסיסה של אב. הבנים והבנות מוזעקים לבית החולים (כי היום, למרבה הצער, רק צדיקים גדולים זוכים למות בביתם) לגמרי מופתעים מהמוות הקרב, הם מנסים ברגעים שנשארו לנקות את האשמה מעצמם. חלקם הרי איחלו לו מוות ברגעים לא מעטים, חלקם שאלו את עצמם איך הם יכלו להיוולד לכזה אבא וחלקן סיפרו לחברות שעם אבא כזה הן היו כבר מזמן מעדיפות להיות יתומות. אז עכשיו כל בן ובת מתחרים, מי יהיה זה שיציל את האב מגורלו, מהרופאים ומיתר בני המשפחה. כל אחד רץ בתורו להתייעץ עם הרופאה התורנית, לקבל חוות דעת שניה, לחפש באינטרנט או להתקשר למישהו שמכיר מישהי שהתייעצה פעם עם רב זה או אחר.

לרובם קשה לקבל את העובדה שהמוות הוא בנאלי, נטול רומנטיקה, לא כמו שראינו בסרטים. אם הוא מתרחש בבית החולים, על אחת כמה וכמה.

סיפור בהמשכים:

פרק א'

שרון הגיע ככל הנראה לבית החולים בפעם הראשונה אחרי מה שנקרא TIA (אירוע איסכמי זמני, כלומר אספקת הדם לאיזור מסויים במוח נפגעת וחולפת תוך עשרים וארבע שעות). לו היו קוראים לו דניאל מנשה והוא היה גר בקרית עקרון ומגיע לבית החולים האיזורי, סביר להניח שאם זה היה לפני שתיים שלוש לפנות בוקר, הוא היה "עובר קבלה" במיון ואולי מגיע למחלקה, אם הרופאה התורנית לא היתה מצליחה להפנות אותו למחלקה אחרת או להשהות אותו במיון עד הבוקר, עד שיגיעו הרופאים של מיון, כי יש לה עוד שלוש קבלות על הראש ומשש בערב היא לא אכלה ולא שתתה כלום, ומחר היא צריכה לצאת לפני שתים עשרה בצהריים כי היא הבטיחה לבת שלה ללכת איתה סופסוף לחוג קרמיקה, אז היא רואה גם אותו. בינתיים האחיות היו מרגיעות אותו, מסבירות לאשתו ש"דר` מרינה כבר מתפנה, שכן היא רופאה מצויינת אפילו שלמדה ברוסיה ושמנהל המחלקה יגיע מאוחר יותר". לקראת שש בבוקר הרופאה היתה בודקת אותו והוא היה נשלח הביתה עם הטיפול המומלץ.

את מכתב השחרור היא היתה כותבת עוד לפני שהיתה יוצאת, מהר:

פעמיים ביום קרטיה (אספירין מצופה, כך שהוא לא חייב לקחת אותו על קיבה מלאה)

תור לדיאטנית

מעקב בקופת חולים או באישפוז יום עוד שבועיים

סביר להניח שמר מנשה לא היה עובר MRI לא היו עושים לו אולטרה-סאונד ושתי ולא היו מגלים שגם הוא כמו רבים אחרים חי שנים עם חור בין שתי עליות הלב. הוא היה נשלח לביתו, קצת מודאג, מדבר עם מכרים שגם הם מכירים מישהו שכבר עבר שלושה אירועים כאלו והנה הכל בסדר ונרגע קצת עם הזמן. כמה שנים אחר כך הוא היה לוקה בעוד התקף דומה, אולי שבץ מוחי בצד ימין, מאושפז בפנימית, אחרי כמה ימים "מועבר" להרצפלד לשיקום של שבוע.

אבל שרון לא יכול לקבל טיפול של חולה רגיל. הוא מקבל מה שנקרא טיפול-יתר ונכנס הישר לקבוצת הסיכון שסובלת מנזקי הרפואה. יחד עם היכולת שלו לחיות בחוותו עם אמבולנס ורופא צמוד, עם ההגעה המהירה לבית החולים בלי הלחץ הנפשי שלו ושל בני משפחתו בעקבות החשש שלחייל התורן במחסום יש צורך מיוחד להתעלל בחולה השוכב באמבולנס או לחפש אלונקה שמתחפשת לקסאם. בלי החרדה שאת המחסום הזה הם אולי עברו רק כדי להיתקע במחסום הבא. שרון הגיע הישר להדסה. ההתלבטות של רופאו היתה בין סורוקה להדסה. האפשרות שלא יגיע לבית החולים לא היתה קיימת בכלל.

פרק ב': עיתונות חוקרת

אין אפשרות לדעת האם הוא קיבל טיפול טוב או לא, האם רופאיו עשו נכון או לא. רק המעטים שראו את תיקו הרפואי יכולים לשפוט זאת.

על פניו, העובדה שהוא קיבל קלקסן מתמיהה בהנחה שרופאיו סיפרו את כל מה שהיה ידוע להם. (מה שגם לא ודאי, שכן הדיווחים על משקלו לא היו מדוייקים, כמו שחווים עכשיו הסניטרים שלוקחים אותו כמה פעמים ביום לסי-טי. מישהו צריך הרי לעשות את העבודה שקוראים לה "הרופאים נאבקים על חייו") אבל איך אפשר שלא לדווח לאומה דיווח ישיר מבית החולים? הרי הצופים התרגלו לראות איסוף גופות בשידור חי, אבלים ברגעי הבשורה, ויש סטנדרטים שצריך לשמור עליהם.

או: בדיוק בשביל זה קיים השילוב בין כתבים חרוצים עם קשרים במסדרונות הנהלות בתי החולים ורופאים שלא שמעו על אתיקה רפואית. וכמובן מערכות עיתונים שמפרסמות את הכתבות הללו והטוקבקים הנלווים להן.

וכך מקבלים קוראי העיתון חוות דעת שניה חינם אין כסף, מרופא עלום שם, שהוא כנראה מנהל בית חולים. "לא איכילוב" אומרות השמועות. אה… כנראה מבי"ח ע"ש שיבא, אומרים יודעי דבר.

לכתבה שבה כבר יש האשמות ברשלנות רפואית, שלא ברור על מה היא מבוססת, מלווים כמובן שרטוטים של מוח, עם פירוט טכני להדיוטות. זה כמובן מעלה את ה"אמינות" שלה. אז גם אני הרמתי טלפון לנוירוכירורג שאני מכירה (סקופ לקוראי האתר: הוא כנראה הנוירוכירורג היחיד שלא התראיין לכלי התקשורת בישראל), ובזמן ששאלתי אותו על הכתבה המדוברת שם הוא לא הצליח לענות כיוון שלקה בהתקף צחוק למראה השרטוטים הללו. הצלחתי להבין ש"לייזר" היה השוס. רופא פנימאי אחר (טוב, גם אני ביקשתי חוות דעת שניה לפני הכתיבה כאן) התפלא שלא כתבו "לייזר אמריקאי" כי זה עושה הכי הרבה רושם. כן, אישר הנוירוכירורג, זה די סביר שחולה אחר לא היה מנותח במצבו, וטוב שכך. הפנימאי, שצבר לא מעט שעות ערות עם קשישות אחרי ולפני שבץ מוחי, לא מאמין שחולה אחרת היתה מקבלת הצעה לצנתור כזה. לפחות לא אם היא היתה מקבלת טיפול רגיל וטוב. אבל אתה יודע איך זה, הקשיתי, לפעמים אתם צריכים גם לטפל במשפחה, ואם הם נורא מתעקשים על החייאה חמישית ומתעקשים על כך שהפצייטנט גם היה רוצה את זה סביר שהייתם עושים אותה. "אז עושים את ההחייאה עם דלת סגורה" הוא אמר. נו, נסיון של רופא שעוד זוכר איך נראית פציינטית ואיך נשמעים הקולות של בני המשפחה.

פרק ג' – הרי הר"י

הקולגיאליות הישראלית במערכת הרפואית היא מן המוכרות: מעט רופאים יסכימו לתת חוות דעת משפטית, אבל להכפיש אחד את השני בעילום שם לעיתון, למה לא?

פציינטים לא מעטים מכירים את ההתנהגות הלא קולגיאלית הזו גם בהיתקלות פנים אל פנים: "מה, הנוירוכירורגים בסורוקה כן ניתחו אותך?! אצלינו היה אפשר לחסוך את זה" אומרים לפציינט שנותח כבר ולמידע הזה, לא רק שהוא לא תמיד נכון, גם אין בו תועלת עבורו, אבל מה הפציינט כבר חשוב בכלל? פציינטית באה, פציינט הולך, אבל האגו של הרופאים עוד שם…

גם ההתנהלות הלא קולגיאלית הזו מצייתת לחוקי המרכז והפריפריה: הדסה, שיבא ואיכילוב בליגה הלאומית כביכול, אחר כך באים בתי החולים האחרים המסונפים להם, אלו שבחיפה ובשרון. בית החולים סורוקה, שמספק את הסטודנטים והרופאים היותר מוצלחים של המערכת הרפואית הוא כבר "פריפריה".

לרופאים יש באופן תיאורטי ארגון מקצועי, הלא הוא ההסתדרות הרפואית בישראל, הר"י, שלו הוא היה ארגון מקצועי מתפקד, היה מוציא הודעה לעיתונות לפחות אם לא מודיע על פתיחת חקירה על ההתנהגות הלא קולגיאלית הזו של חבריו ונוקט נגדם צעדים.

הוא היה נותן גיבוי לרופאים המטפלים, להעברת ביקורת בצורה מסודרת ומזכיר לעמישראל שתפקידם של הרופאים הוא לטפל בשרון ולא ב"עם". אם שרון החליט שהוא לא רוצה להגיע לבית החולים, או סמך את ידיו על רופא כזה או אחר כשהיה לגמרי בהכרה, אז אלו הרופאים שיטפלו בו. סביר להניח ששרון, האיש שהיה מסוגל להורות על הטלת פצצות מהאויר, התנקשויות מהיבשה והטבעות בים קיבל כבר החלטה אחת או שתיים בחייו.

לא סביר שהר"י יעשה את הצעד הכל כך נדרש. זהו ארגון חלש, שלא מסוגל לדאוג לתנאי העבודה של חבריו ובודאי שלא לסוגיות אתיות. לפני פחות מעשר שנים פורסם בעיתון הרפואי החשוב ביותר באירופה, מאמר של שני רופאים אנגלים שדרשו להוציא את הר"י מההסתדרות הרפואית העולמית, שכן הר"י לא נקטה צעדים נגד רופאים שחברים בה ומשתפים פעולה עם עינויים (בצורת בדיקת המועמד לעינוי וחתימה על טופס שמאשר שהוא כשיר לעינויים, אחד התפקידים השגרתיים של כל רופא…) וגם הארגון רופאים לזכויות אדם נואש מההסתדרות הרפואית הישראלית. למה לראשי הארגון להכנס לעימותים מיותרים, ועוד "פוליטיים". כשזוכרים את כל זה, יש גם משהו מרגיע בעובדה שהר"י לא יוצאת להגן על רופאים שמטפלים באח"מים למיניהם.

סוף דבר

וזו הבשורה הטובה לעניים:

לעתים עדיף להיות חולה ועני מאשר חולה ועשיר.

הכי טוב להיות בריא.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מיכל שליו

    לא ברור לי מה כל ההתחסדות המזרחית הזאת. ולא נראה לי שכאן יש איזה שהיא הבדלה בין ישראל למדינות אחרות. גם מר בלונפלד , רוזנפלד או כל אשכזי אחר לא היה מקבל טיפול שונה מאדון מנשה בקרית עקרון. לא כל שכן האם מר ולפגן או גברת ברבל מגרמניה היו מקבלים את אותו טיפול שקנצלר גרמניה יקבל??? לא מספיק עם ההתחסדות המזרחית ורגשי הנחיתות שפסו מהעולם ??? או אולי לא פסו אלא משמשים אנשים מזרחים לצורכי אפליה מתקנת? נקוי רגשות אשמה כאלה ואחרים או כל מטרה אחרת????