הוירוס הסוציולוגי: על שפעת העופות בטורקיה

רונן שמיר

הדימוי חוזר על עצמו, תחילה במקרה של SARS, ולאחר מכן במקרה של שפעת העופות: ילדים משחקים בחברת חיות, חוצים בתמימות את מה שהאנתרופולוגית מיי זאן מכנה "הגבולות הראויים שבין אדם לחיה, בין המבוית לפראי, בין תרבות לטבע". במקרה של ה SARS בסין היה צריך להשתלט על "תאבון עז למאכלי חיות אקזוטיות", מה שהוביל לחיסולם של שווקים רטובים ולמתקפה על החשוד העיקרי: civet cat, מאכל מעודן בדרום סין. עתה, קרוב יותר לגבולות אירופה, אורבת סכנת N5H1. הילדים הם אותם ילדים, אולם אין שום דבר חריג בתיאבון הטורקי ואין שום דבר אקזוטי בתרנגולות וביצים. ועדיין גם SARS וגם שפעת העופות נתפסים כסכנה מקומית שהופכת לאיום גלובלי.

המגיפה, או יותר נכון בהלת המגיפה, מעידה על הרלבנטיות ההולכת ופוחתת של הריבונות. התערבות בינלאומית עוברת תהליך של מדיקליזציה וזוכה ללגיטימציה כיוון שזו התערבות בשם המדע האובייקטיבי. מוסדות הבריאות הסיניים ועתה הטורקיים הופכים לסוכנים במערך מוסדי גלובלי הכולל ארגונים כגון ארגון הבריאות העולמי, ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, מדענים העובדים בתאגידי תרופות בינלאומיים, וטרינריים ומומחים רפואיים אחרים. מומחי בריאות אוחזים בשליטה על המתרחש, הם אוחזים בכוח להצהיר או להמנע מלהצהיר הצהרות בעלות השלכות כלכליות, פוליטיות וחברתיות מרחיקות לכת. כולם הופכים לדוברים, כפי שברונו לאטור מזכיר לנו, מטעם הוירוסים. כולם תורמים לעיצובם של אופנים חדשים של שליטה חברתית המבוססת על טכניקות פיקוח, שליטה וסגר שמטרתם ניהול אוכלוסייה ברמות שונות, ממתן רישיונות תנועה למרשמי תזונה. מדע הרפואה שם לו למטרה לכונן שליטה חברתית באמצעות בדיקות, ראיונות, הערכה, מיון ושיפוט. אולם, כל שיתוף הפעולה הבינלאומי הזה, יוצר אופנים של שליטה חברתית המבוססים על אותו הגיון ריבונות עצמו שהמגיפה חותרת תחתיו. המגיפה נתקלת בתגובה גלובלית אך יוצרת דימויים של טריטוריה סגורה. התגובה לפחדים הגלובליים מהמגיפה מתורגמת להשקעה ביחידה הלאומית. המגיפה מחדדת  את ישותה של טורקיה כיחידה גיאוגרפית מובחנת, המתוחמת היטב מ"המדינות השכנות", בעלת גבולות עליהם יש לפקח, או, אם זה הכרחי, לסגור. הגלובלי יוצר את המדינה כישות האולטימטיבית של שליטה חברתית. במובן זה לפחות, אין ספק שלניהול הטורקי של המגיפה יהיו השפעות ישירות על תפיסות האירופאים את מעמדה "הראוי" של טורקיה בתוך או מחוץ לאיחוד האירופי. הגלובליזציה מזמינה אותנו לחשוב במונחים של תנועה חוצת גבולות, אולם בד בבד היא כוללת מאמצים חסרי תקדים לסגור גבולות על מנת למנוע תנועה של מהגרים, חשודים חברתיים, וירוסים וחומרים מסוכנים. המגיפה עוברת טרנספורמאציה חברתית ופוליטית, אך יותר מאשר בדרך אחת.

המגיפה היא גם הזמנה לשכלול מערכות של סגר חברתי. מישל פוקו מזכיר לנו שההסטוריה של דאגה לבריאות הציבור עומדת בבסיס מטריצת הכוחות המודרניים. פוקו מציג הבחנה רבת עוצמה, זו שבין הטיפול במצורע והטיפול במגיפה. המצורע "הביא ליצירתם של טקסי הדרה". המצורע הודר, ונשלט באמצעות מערכת של הבחנות בינאריות בין קבוצות מובחנות של בני אדם. המצורע היה נתון ל"סגר בגלות", כלוא במקום מרוחק, עזוב לגורלו בתוך המון שלא היה טעם להבחין בין פרטיו. אולם המגיפה הביאה ליצירתם של אופני תגובה חדשים, המבוססים על ריבוי הפרדות וחלוקות של פרטים לקבוצות שונות. מול הפרדת המצורע ובידודו ניצבת המגיפה וחלוקת המרחב. המצורע סומן. המגיפה לוותה בניתוח וחלוקה. ופעם נוספת, הגיון הסגר שולט, אולם עתה זהו החלל כשלימות שמחולק, נשלט ונתון לניהול. המצורע נשלט על ידי אמצעי הדרה בעוד שהתגובה למגיפה היא ניהול של אוכלוסיות. לא הדרה אלא חלוקה. המגיפה, כותב פוקו, "הביאה ליצירתם של פרוייקטים של משמעת", אופן חדש של כוח: חלוקת חלל, הריגה של חיות תועות, כל רחוב נתון למעקב, כל משפחה חייבת לדאוג לצרכיה, כל זה יוצר " חלל קפוא, חסר תנועה ומקוטע". פיקוח הופך לפעילות המרכזית, הכל מתועד, נמדד, מוערך ונרשם. התגובה למגיפה היא סדר, סדר המלווה את החלום הפוליטי של חדירה וניהול הפרטים הקטנים ביותר בחיי היום יום, אוטופיה של אוכלוסייה בחלל מתוחם הנשלטת באופן מושלם, הכוללת שימוש בטכנולוגיות של פיקוח, רישום, והוראות מדוקדקות לשליטה על האני.

כך הפחד מהמגיפה תורם במיוחד לפיתוח טכניקות חדשות של שליטה חברתית. הפחד ממוות מאפשר שימוש באמצעים רדיקליים, מוסווים באמצעות מדיקליזציה, מתווכים באמצעות תכתיבי המדע. המגיפה היא הזדמנות, מצב חרום, להיווצרות מערכים מוסדיים לשכלול שליטה על אוכלוסיות, לתיוג, לחלוקות חברתיות, להפקעת זכויות והרשאה לחדירה על בסיס יום יומי למנהגים, צרכים, רצונות ותקוות של יחידים. בבוא הזמן המגיפה נעלמת. אולם מטריצת הכוח, המערך המוסדי ששוכלל על מנת להתמודד עימה, נותרת על כנה, משוכללת ומוכנה להפעלה למילוי משימות חדשות, למשל, לשם מלחמה בטרור, למלחמה בסחר בסמים, או לטיפול בהגירה. המגיפה נעלמת, אולם מערכות הכוח שהיא איפשרה מתמסדות. כוחות הביטחון וכוחות השיטור שנדרשו להלחם בה נוטים להישאר, מוכנים לשימוש בבוא ההזדמנות הפוליטית הבאה. הוירוס, אם כן, הוא חברתי וסוציולוגי.

   

(זהו תרגום של טקסט שנכתב במקור באנגלית י.ד)

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.