• logo-1
    הנהירה לדובאי
    כך הופך הביקור בדובאי לחלום חייהם המוזהב של המונים
  • logo-1
    טיול שורשים
    מוסדות גרמניים משותקים עקב החלטת הפרלמנט בנוגע לבד״ס

שיר לשבת מתוך "מעיין"

יוסי דהאן, איציק ספורטא

עזריאלי בסתיו \ נעמה גרשי

עזריאלי בסתיו, רוחות מפויחות חולפות על פני

ועל פני שאר עובדות הקניון, עייפות ורפויות,

מחכות לאוטובוס האחרון שמגיע לבת ים.

בדרך מהקניון נשמטים מעלי נצנוצי הניאון,

כפות הרגליים מתנפחות מול חשיפת השיניים של דוגמניות התחנה,

מאבק סמוי על הספסל מתנהל בין עובדות הסופר לעובדות הקבלן.

הזמן מתפרק לזמן אוטובוס, מהיר או נצחי

והשפה לאותיות קיריליות, לעיצורים מודגשים, ליהיה בסדר

היום הוא יגיע, לא כמו אתמול, ייפתח אלינו באורותיו,

ידידותי, מחויך,

ישמור לנו מקום מיוחד על הספסל האחורי,

בו נוכל סוף סוף לשלוף את הקלמנטינה שהמתינה בתחתית התיק יום שלם,

לכסות בכתום את האצבעות העייפות ולהתענג על ריחה.

השיר היפה הזה של נעמה גרשי הוא מתוך הגיליון השני של "מעיין" – כתב עת לשירה, ספרות, אמנות ורעיונות שמופץ יחד עם "מערבון מגזין חדש לקולנוע".

 מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, על "מעיין".

מעין הוא כתב עת לשירה, אמנות וספרות שיוצא על ידי "האקדמיה החופשית" החל משנת 2005. עורכיו הם רועי צ`יקי ארד והמשוררקולנוען יהושע סימון. הכותבים רובם-ככולם ילידי שנות השבעים והשמונים וכתב העת מציג את עצמו כ"חלון ראווה לשירה חדשה", על כן רבים בו השמות החדשים והלא מוכרים.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

    1. אלון מיזרחי

      יוסי ואציק שלום
      עיינתי בחוברת "מעין" מס' 2 ומצאתי לא מעט סטריאוטיפים אנטי מזרחיים. אני מקווה שתהיו מודעים לכך, כשאתם מפרסמים בפעם הבאה את כתב העת, שלא בודק בציציותיו ומפרסם דברי הבל שכאלו (בצד המון שירים חשובים כמו זה של נעמה גרשי, אמירי ברקה ועוד) :

      מתוך הסיפור "מיטה" של ארי ליבסקר,

      "פתאום חשתי כעס עצום כלפי החיל המניאר שוודאי סתם ניסה להתחיל איתה. ביקשתי ממנה שתתאר לי את החייל. מתיאורה הצטייר בדיוק הטיפוס שדימיינתי, ערס מזרחי שמן הסתם גדל ביישוב פריפריאלי מוזנח. הסברתי לה שאנשים עלובים אלה מגיעים מהשוליים של החברה הישראלית וכדי להתקבל לתוכה הם מתגייסים לצה"ל, שהוא למעשה ה"מלטינג פוט" של החברה פה. אנשים כאלה, הופכים להיות החיילים האכזרים ביותר, "עבד כי ימלוך", עכשיו הוא בטח מרגיש, שהוא משהו, גבר שקיבל רובה ליד."

      בברכה
      אלון מיזרחי

    2. טליה

      נהנתי מאוד לקרוא את מאמרייך וביקורותיך. המשיכי לכתוב ולפרסם גם משירייך,

    3. טליה

      נהנתי מאוד לקרוא את מאמרייך וביקורותיך. המשיכי לכתוב ולפרסם גם משירייך,

    4. רועי ארד בשם מערכת מעיין

      תודה על ההערה. אבל כנראה שלא הבנת את הסיפור, או שלא הגעת לסופו. זה כמובן לגיטימי, במיוחד אם הרגשת שהסיפור גזעני. אבל זה כמו שאצטט את מה שכתבת נגד הגזענים ואומר שאתה גזען.
      ראשית, זהו סיפור ולא טקסט של יומן, למשל, אף שהיא מדברת בגוף ראשון.
      הדמות בסיפור היא בהתחלה שונאת מזרחיים ומתנגדת לעיסוק בפוליטי, כשהיא מתהדרת באיזו אנגלופיליות שהיא באמת מסווה לגזענות עמוקה. אט אט בלונדון, הדמות מבינה שהיא עצמה ערבית ובסופו של דבר היא מתחברת דווקא עם הג'מיקאנים ועם בכר וכמעט פותחת חומוסיה.
      זה טקסט אנטי-גזעני, כמובן. והתייחסנו לכך גם במאמר המערכת. יש קו ישיר בין הסיפור הזה לסיפור של רועי סגיר על גרמניה.
      אבל, שוב, תודה על ההערה ועל הדיאלוג.

    5. רועי ארד בשם מערכת מעיין

      תודה על ההערה. אבל כנראה שלא הבנת את הסיפור, או שלא הגעת לסופו. זה כמובן לגיטימי, במיוחד אם הרגשת שהסיפור גזעני. אבל זה כמו שאצטט את מה שכתבת נגד הגזענים ואומר שאתה גזען.
      ראשית, זהו סיפור ולא טקסט של יומן, למשל, אף שהיא מדברת בגוף ראשון.
      הדמות בסיפור היא בהתחלה שונאת מזרחיים ומתנגדת לעיסוק בפוליטי, כשהיא מתהדרת באיזו אנגלופיליות שהיא באמת מסווה לגזענות עמוקה. אט אט בלונדון, הדמות מבינה שהיא עצמה ערבית ובסופו של דבר היא מתחברת דווקא עם הג'מיקאנים ועם בכר וכמעט פותחת חומוסיה.
      זה טקסט אנטי-גזעני, כמובן. והתייחסנו לכך גם במאמר המערכת. יש קו ישיר בין הסיפור הזה לסיפור של רועי סגיר על גרמניה.
      אבל, שוב, תודה על ההערה ועל הדיאלוג.