קהילות מגודרות

גדי אלגזיגדי אלגזי

היסטוריון ופעיל חברתי, חבר בתנועת התחברות-תראבוט

שתי ידיעות בעיתון, מרחק כמה עמודים זו מזו. את הראשונה ודאי ראיתם בנוסחים שונים, עם פירסום דו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי: "כחצי מיליון ישראלים נדחקו מתחת לקו העוני בכהונת שרון>." ובהרחבה: "<StrippedTag/FONT>שיעור העוני בישראל – הגדול בקרב המדינות המפותחות<StrippedTag/FONT>." וכמה עמודים לאחר מכן – כתבה  <StrippedTag/FONT>מאת עתונאי <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>הארץ יובל יועז המבשרת: "<StrippedTag/FONT>בקרוב בת"א: הכניסה לשכונה – לעשירים בלבד<StrippedTag/FONT>". המדובר בשכונת יוקרה חדשה בצפון תל-אביב עבור האלפיון העליון – "סביוני רמת אביב", "השכונה הסגורה הראשונה בעיר." מחיר הדירות: 700 אלף דולר ומעלה, עם נוף לים. הכתבה מסבירה: "כדי להגן על פרטיותם של בני האלפיון העליון ועל רכושם, השכונה עתידה להיות סגורה בפני סקרנים ועוברי אורח ומוגנת מפני פורצים: גדר מעוצבת וגבוהה תתחום את 50 הדונמים שבתחומם תהיה השכונה החדשה; באולם כניסה גדול יוצבו מאבטחים ודיילים שיקבלו את פני הנכנסים; שליחי פיצה, חברים או בני משפחותיהם של הדיירים יוכלו להיכנס לשטח השכונה רק בתיאום מראש עם בעל הדירה. לדברי היזמים, מערכות הבקרה שיוצבו במתחם לא יאפשרו לאנשים בלתי רצויים להיכנס פנימה." כמה יפה: גדר מעוצבת וגבוהה בארץ הגדרות, הזרועה גדרות-תיל וחומות הפרדה והפרטה (ועל כך כבר נכתב כאן בעבר).

האמת היא, שקהילות מגודרות (gated communities) הן מוצר אמריקני, שנקלט היטב בדרום-אפריקה ומתפשט זה זמן ברחבי העולם ומשתלב היטב בתהליך עמוק, ארוך טווח – פירוק המרחב הציבורי למובלעות וגטאות, קהילות מגודרות לעשירים וגטאות לעניים. מובן שעם התפוררותו של המרחב הציבורי הולכים ומסתגרים בקהילות כאלה לא רק אלה שיש להם – אלא גם אלה שיש להם מעט, וחוששים למעט שיש להם.

בדקתי אם אתר החברה מזכיר גם פרויקט בנייה חשוב של אפריקה-ישראל וחברת דניה-סיבוס שבשליטתה, פרויקט ששוויו מוערך ב-230 מיליון דולר? גם פרויקט זה מוקם בחסות גדר, אם כי לא מעוצבת וגבוהה מספיק: גדר ההפרדה, הגוזלת את אדמת בילעין ומשמשת כאן כגדר נדל"ן המבטיחה את התפשטות ההתנחלות מודיעין עילית. אך אתר החברה אינו מספר על כך דבר.

אפריקה-ישראל מתפארת באתר החברה, שהיא חלוצת בנייתן של קהילות מגודרות בארץ הקודש: היא שיזמה את הקמת סביוני רמת-אביב והספיקה כבר להקים סביונים רבים אחרים, את קניון רמת אביב, את כביש חוצה ישראל – ובקרוב גם בית-כלא מופרט. האם צריך להזכיר כי אפריקה-ישראל נמצאת בשליטתו של מיודענו, איש העסקים וחסיד חב"ד לב לבייב? באנגלית מכנה אתר האינטרנט של אפריקה-ישראל את הדבר בשמו – קהילות מגודרות, gated communities; בעברית בחרו להשתמש בשם העדין "שכונות קהילתיות", אשר נבנו "כדי לתת מענה לצורך באיכות חיים גבוהה מחד, ובביטחון ושקט נפשי מאידך". אין ספק: הרחקת העניים והמנוצלים, המשלמים את מחיר ההפרטה, מן השערים תתרום לבטחונם ולשקט הנפשי של יושבי השכונה המגודרת. האם לא נשלח להם את מיטב איחולינו?

כדי להתכונן טוב יותר לבאות, חיפשתי קצת מחקרים נוספים על קהילות מגודרות והשלכותיהן החברתיות. הנה כמה ממימצאי מחקר שערכו רולנד אטקינסון וג`והן פלינט, חוקרי החברה העירונית מאוניברסיטת גלאזגו שבסקוטלנד בשנת 2003, לאחר שבדקו עשר קהילות מגודרות באנגליה. פחדיהם של יושבי קהילות מגודרות, מצאו השניים, אינם מתמעטים; להפך: נראה כי רגישותם לאיומים מבחוץ הולכת וגוברת לאחר הסתגרותם מאחורי חומות ושערים והם אינם חשים בטוחים.

אטקינסון ופלינט גם מתארים, כיצד איים ממוגנים אלה משנים את  המירקם העירוני שמסביבם – הולכי-רגל ונוסעים נאלצים לעקוף אותם, לפסוע לרגלי החומות המקיפות אותם. אך גם המרחב בו נעים יושבי הקהילות המגודרות הולך ומתכווץ: הם מסתגרים במכוניותיהם, המשמשות מחסום אפקטיבי מפני אינטראקציה חברתית, והמרחב בו הם נעים הולך ומצטמצם למירווח שבין מכוניתם לדלת המשרד או החנות (וגם שם יש שומר!). אטקינסון ופלינט גילו לי גם, כי לא רק בארצנו הפכו רכבי השטח האימתניים – ההאמר המפורסם – למפלטם הממונע, למצודה הניידת של עשירי הארץ: באנגליה מייבאים "נהגים המודעים לבטחונם" את כלי-הרכב נושאי הגייסות של הצבא האמריקני לשימושם האישי. ובארץ שווק גם ה"האמר" הנייד, ממש כמו "השכונה הסגורה" הנייחת, במישרין לאלפיון העליון (הלקוח הראשון היה יעקב פרי, מנכ"ל בנק המזרחי בהווה, וראש השב"כ בעבר). יש קשר, הם כותבים, בין השימוש הגובר ברכב-שטח, בתנועה המופרטת במרחב – לבין הפרטת המרחב עצמו, גידורו והבידול החברתי הגובר בין יושביו. ככל שהמשכתי לקרוא את מאמרם הלכתי והשתכנעתי, כי הקהילה המגודרת הראשונה עבור האלפיון העליון אכן תוקם בקרוב ברמת אביב, אך אנו, שנתבונן בה מבחוץ, אך חיים בארץ הגדרות והמחסומים, מכירים את החיים בה כבר מזמן.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.