נדבנות מול הבנה חברתית

חברתי הכי טובה חגגה יום הולדת עגול. בהיותה משתייכת למעמד הסוציו-אקונומי הגבוה היא ויתרה על כל המתנות וביקשה מהחברות לתרום לעמותת לשובע.

באותו יום נאספו, לפי דיווח שכל אחת מהמוזמנות קיבלה 7,130 שקלים. העמותה מספקת מדי יום 1,600 מנות של מזון מבושל ולפי הדיווח האחרון (נכון ל-2004) התקבלו בעמותה, באותה שנה, תרומות בסכום כולל של 5,167,086 שקלים. ובכן, גם אנחנו נתנו טיפה בים.

במשך שנים "ברברתי" לאותה חברה על הצורך בביטחון תעסוקתי, על הצורך בחיסכון ארוך טווח להבטחת הזקנה ועל הפערים החברתיים ההולכים וגואים ובכלל זה הפערים המגדריים. כמי ששייכת ל"שם" היא הנהנה בראשה בנימוס, וכך עברו להן השנים כשאיני מדברת בהתרגשות והיא מהנהנת בנימוס.

לאחרונה היא עומדת על שלה. סבורה כי ביבי נתניהו היה שר אוצר מעולה והיא גם אומרת בפה מלא: מה את רוצה, אני קפיטליסטית. לזכותה יאמר כי במשך כל שנות עבודתה היא הייתה עובדת מהחרוצות ביותר שהכרתי, ראש גדול ומוכשר. אולם את חייה הנוחים היא לא רכשה מעבודתה שלה.

והנה דווקא ביום הולדתה היא התפנתה לחשוב על העניים ועל הרעבים שבהם.

שישים המוזמנות היו. כולן נשים מרשימות בעלות קריירה ושם וכולן תרמו ברצון. ואני חשבתי כי אם כל אותן הנשים היו נותנות את דעתן ופועלות לשנות את המדיניות החברתית (ליציאה מלבנון היה די ב-4 אמהות) איזה כוח הן היו יכולות לרכז. אז נכון תרמנו באותו יום יפה, בגינה, ניקינו את המצפון ולא שינינו כהוא זה את המציאות