מבקרים מבית

יוסי יונה

רבים מהמגיבים באתר העוקץ על הראיון שערכה עמנו מזל מועלם בעיתון הארץ ביטאו זעם על הדברים שאמרנו – יצחק ספורטא, יהודה שנהב ואני – נגד מפלגת העבודה ומנהיגה עמיר פרץ. לדעתם ביקורת זו משקפת אנינות טעם אקדמית ופיוריזם אידיאולוגי המנותקים מהמציאות הפוליטית ומאילוציה. ברשימה זו איני מתכוון להציע התנצלות על דברי הביקורת שלי, לומר כי דברים "הוצאו מהקשרם" או להביע חרטה על "התבטאויות אומללות", אלא לפרוש, במילותיי שלי, את ההשגות שיש לי נגד מפלגת העבודה ועמיר פרץ.

בחירתו של עמיר פרץ, כפי שכבר כתבתי בהזדמנות אחרת באתר, יצרה תקווה כי הנה מתממשת לנגד עיננו, בבחינת חזון המתורגם לעשייה, סדר יום פוליטי המשלב שלוש עמדות ערכיות המקיימות זיקה תיאורטית ומעשית ביניהן: סוציאל דמוקרטיה, שמאל מדיני ופוליטיקה של זהויות אוניברסאלית. אך תקווה זו הלכה והתפוגגה ככל שמערכת הבחירות המנומנמת הולכת ומתקרבת לסופה.

התפוגגותה של התקווה נוגעת לכול אחד מעמדות ערכיות אלו. בתחום החברתי/כלכלי השתלט אבישי ברוורמן על הקמפיין והציג עמדות ניאו-ליברלית צרופות. בתגובה לתמיהה/שאלה של מראייניו האם משנתו מקובלת על עמיר פרץ, השיב ברוורמן בחיוב. אין מס ירושה, תהיה הורדת מיסים, יהיה שוק חופשי, תחרות והפרטות – יש מדיניות כלכלית ליברלית! בהתייחס לדברים אלה, ראו את קורת הרוח שהפגין סבר פלוצקר במאמרו מהעובדה כי תוכניותיהן הכלכליות של שלוש המפלגות הגדולות – קדימה, עבודה והליכוד – הן פחות או יותר זהות.

בנוסף לזאת, ברוורמן לא היסס לתקוף את הקשת בראיון שערך עמו כתב הארץ, למרות שאיש מהקשת לא השמיע לפני כן שום ביקורת ציבורית נגדו, נגד פרץ או נגד מפלגת העבודה. למה הוא תקף את הקשת? כי הוא בחר לנהל פוליטיקה של זהויות שתכליתה לרכוש את ליבם של הקיבוצניקים והחקלאים. מה שמותר לברוורמן – פוליטיקה של זהויות – אסור על הקשת! ואסור גם לחבריה להציע שמפלגת העבודה תקיים פוליטיקה מסוג זה ביחס לציבור המזרחי. למה? ככה!

גם בתחום המדיני חל כרסום משמעותי בעמדות של מפלגת העבודה. בניגוד לדיבור בזכות משא ומתן ישיר והכרה במדינה פלסטינית בגבולות 67, אנו מקשיבים למסר מגומגם ומתחמק. השינוי נובע מן הסתם מהעובדה כי מצביעיה "הפוטנציאליים" של מפלגת העבודה נשבו בקסמי הפתרונות החד-צדדיים ומקבלים את המנטרה של שרון, של קדימה, של הליכוד ושל ברק כי אין פרטנר פלסטיני למשא ומתן ישיר. מה תעשה מפלגת העבודה אם היא תנצח בבחירות בתחום הזה? ובכן, מה שמציע אולמרט. יופי!

באשר לפוליטיקה של זהויות, גם שם הייתה אכזבה רבה. אך האכזבה לא נבעה מכך שעמיר פרץ ומפלגת העבודה אינם מנהלים פוליטיקה של זהויות מבית מדרשה של הקשת. מתוך הבנה שעל דרכו של פרץ ומפלגת העבודה עומדים אילוצים פוליטיים, חברי ואני הסכנו עם הויתור של מפלגת העבודה על הפוליטיקה של זהויות. כלומר, לכול מי שניחן בהבנה מינימאלית של החברה בישראל, יודע/ת כי זהותו האתנית של עמיר פרץ מהווה משוכה לא פשוטה, וכול הצהרה שלו בתחום זה תעלה לו במצביעים רבים. כלומר, ברור לנו כי חלקים נבחרים ממצביעיה הפוטנציאליים של מפלגת העבודה – אשכנזים ומזרחים כאחד – פוסלים אותו בגלל מוצאו, ותופעה זו תתעצם אם הוא יתבטא בנושא. אם כן, אנו מבינים כי קידומה של פוליטיקה של זהויות (מזרחית) באקלים תרבותי וערכי נפסד זה יכולה להוות מכת מוות לקמפיין של פרץ, שגם כך אינו מבטיח ביותר.

אז מאיין נובעת האכזבה? ובכן מהעובדה שמפלגת העבודה ועמיר פרץ כן עוסקים בפוליטיקה של זהויות. למעשה הם שקועים בפוליטיקה של זהויות עד צווארם. אך הייתה זו פוליטיקה של זהויות בעייתית, אם  לומר את הדברים בלשון המעטה. הייתה זו פוליטיקה של זהויות שמכוונת, בין היתר, לציבור האשכנזי באופן כללי להתיישבות העובדת (כפי שראינו לעיל) באופן פרטי — הבנים והבנות האובדים של מפלגת העבודה. וכך נוצר מצב פרדוקסאלי: לא זו בלבד שהקמפיין של העבודה וסדר היום הפוליטי שלה אינו מאזכר ולו ברמז את האינטרסים הכלכליים והתרבותיים של הציבור המזרחי בישראל, הם מכוונים כמעט באופן בלעדי לציבור האשכנזי ולאינטרסים שלו. כאן למעשה נעשה הקשר בין עמעום המסר הסוציאל הדמוקרטי לבין פוליטיקת הזהויות, שתכליתה לרצות את הציבור האשכנזי החושש, בצדק או שבלי צדק, מהמסר הסוציאל-דמוקרטי של פרץ. כלומר, עמעום המסר הסוציאל-דמוקרטי נתפס כהכרחי כדי לרכוש את לבו של הציבור האשכנזי.

נדמה היה שמפלגת העבודה – והאחראים על עיצוב סדר היום הפוליטי שלה – עושים מאמצים כבירים כדי לשוות למפלגה דימוי אשכנזי שיכול לגבור על העובדה שמועמד מזרחי מנהיג אותה, רחמנא לצלן.  בעצם פוליטיקת הזהויות שעליה החליטה מפלגת העבודה נכנעה באופן מוחלט ליסוד הגזעני הטמון בדפוסי ההצבעה של רבים הן בקרב הציבור האשכנזי (והן בקרב הציבור המזרחי), שלדעתם עדיין לא הגיעה שעתו של מנהיג מזרחי להנהיג את המפלגה ואת המדינה.

כן, אני מקווה לפוליטיקה אחרת. כן אני מייחל לקמפיין אחר. מה התועלת ביצירת חיקוי דהוי של קדימה? האם באמת יש שמאמינים שההתמרכזות של מפלגת העבודה – יצירת קדימה ב` – תוביל אותה לניצחון בבחירות או להגדלת כוחה האלקטוראלי באופן משמעותי? האם לא עדיף – גם מתוך שיקולים אלקטוראליים צרופים – שמפלגת העבודה תגבש סדר יום ברור ומובחן, מתוך תקווה שבסוף – אם לא במערכת הבחירות הנוכחית אז בבאה – סדר יום זה יזכה לתמיכת הציבור. וכן, סדר יום זה חייב לכלול בתוכו, בבחינת מערך אורגני, השקפת עולם סוציאל-דמוקרטית לא אפולוגטית, שמאל מדיני חד משמעי ופוליטיקה של זהויות אוניברסאלית, כלומר, פוליטיקה שאינה מקדמת את האינטרסים הכלכליים והתרבותיים של קבוצה אחת על חשבון זולתה. 

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.