"דיור לכל" - הטיפול בבעיות "חסרי הדיור" ו"צפיפות דיור" בשבדיה ופינלנד.

עמי וטורי

 חלק אינטגראלי ממדיניות הרווחה של ארצות סקנדינביה הינו הבטחת דיור ראוי לכל.

מחויבות זו באה לידי ביטוי הן בהיקף ההשקעה והיקף פתרונות הדיור הציבורי והן בהגדרות המחמירות של בעיות "צפיפות דיור" ו"חסרי דיור" בארצות אלו.

בכל ארצות סקנדינביה מצויות רוב הדירות שאינן בתים צמודי קרקע בבעלות ציבורית.

בשבדיה לדוגמא היו בשנת 2003 1,800,000 בתים צמודי קרקע המצויים כמעט כולם בבעלות פרטית ו 2,300,000 דירות. מתוך הדירות 577,000 היו שייכות לקואופרטיבים לדיור הפתוחים לכל מצטרף תמורת דמי חברות סמליים. דמי החברות מזכים באפשרות להיכנס לרשימת המתנה ולזכות ע"פ הגרלה באחת הדירות תמורת שכר  דירה המשקף אך ורק את עלויות האחזקה והבניה. בנוסף לדירות שבידי הקואופרטיבים יש עוד 786,000 דירות להשכרה המצויות בידי העיריות השבדיות או גופים ציבוריים הפועלים ללא מטרת רווח. כלומר 60% מהדירות בשבדיה הן בבעלות חברות ציבוריות או קואופרטיבים.  (1)

הדיור הציבורי מכתיב גם את שכר הדירה במגזר הפרטי.  שכר הדירה בעריה הגדולות של שבדיה (שטוקהולם, גוטבורג ומלמו) נמוך משמעותית משכר הדירה בערים מסדר גודל דומה בבריטניה. שכר הדירה הממוצע לדירת 3 חדרים בשטוקהולם כולל כל התשלומים הנלווים וכולל הוצאות הסקה  ומים הוא כ 3,300 ש"ח לחודש (בערי השדה שכר הדירה נמוך יותר בכ-15%-20% ).תשלומי ההעברה בשבדיה (וגם בנורבגיה, דנמרק ופינלנד) כוללים כיסוי מלא של הוצאות שכ"ד עבור מקבלי הבטחת הכנסה, פנסיונרים בעלי פנסיית מינימום ומשפחות חד-הוריות עם הכנסה הנמוכה מהממוצע. גם משפחות עם הכנסות גבוהות יותר זכאיות לסיוע בהוצאות הדיור. סיוע זה קטן בהדרגה עם הגידול בהכנסה והוא מבוסס על הדיווחים לצרכי מס ולא על הצגת "תעודת מסכנות". בשבדיה כיום סטנדרט הדיור המינימאלי עבור מקבלי הבטחת הכנסה הוא דירה של לפחות 100 מ"ר למשפחה בת 4 נפשות (בפינלנד הסטנדרט הוא 95 מ"ר).

כגודל ההשקעה כך גם הנורמה של המדדים הקובעים את העמידה או אי העמידה ביעדי מדיניות הדיור הציבורית בשבדיה. הלמ"ס השבדי מגדיר כ"צפיפות דיור" מצב שבו לאחר הפחתת חדר אחד מסך החדרים בדירה (לא כולל מטבח ושירותים) יחיו בדירה יותר משתי נפשות לחדר. כלומר משפחה בת 5 נפשות החיה בדירת 3 חדרים מוגדרת כמצויה ב"צפיפות דיור". בשנת 1990 רק 3.5% מאוכלוסיית שבדיה חיה ב"צפיפות דיור" . (2)  בשנת 2003 היה ממוצע החדרים לנפש בקרב משפחות עם שלושה ילדים ומעלה בדיור הציבורי  0.95 חדרים לנפש ובדיור הקואופרטיבי 0.98 חדרים לנפש . בכל יתר הקבוצות היה ממוצע החדרים לנפש מעל 1. (3)

כלומר גם בקבוצה החלשה ביותר מבחינה כלכלית בשבדיה (כ 6,710 משפחות השתייכו לקטגוריה זו בדיור הקואופרטיבי  וכ-14,100 משפחות השתייכו לקטגוריה זו בדיור הציבורי) לא התקיימה בשבדיה בשנת 2003 "צפיפות דיור" ע"פ הסטנדרטים של 1990.

ההגדרה החדשה ביותר הן בשבדיה והן בפינלנד היא ההגדרה של "חסרי דיור" שנקבעה בשבדיה בסקרים של 1993 ,1999 וכעת בסקר החדש לשנת 2005 שפורסם ב 31.1.2006 . השבדים הגדירו כ "חסר דיור" מי שעונה לאחד מהתנאים הבאים:  א- "אין לו מקום לישון בו".  ב- גר באופן זמני בהוסטל או במקלט דוגמת למשל מעון לנשים מוכות. ג-  גר באופן קבוע במקלט או בהוסטל. ד- גר במוסד דוגמת בית-סוהר, מוסד סגור, מעון לפליטים ואין לו כתובת נוספת בחוץ. ה- גר בדירות מיוחדות עבור "חסרי בית". ו- חי יחד עם הוריו או קרובי משפחתו כאדם בוגר לא מבחירה. ז- גר כדייר משנה או שותף בדירה עם אדם זר עם או בלי חוזה רשמי.

ההגדרה המרחיבה נבחרה בכוונה כדי להקיף את כל האספקטים האפשריים של בעיה זו. בשנת 2005 היו בשבדיה מתוך 9,000,000 תושבים 17,800 "חסרי דיור" 3,600 שיכים ל שלוש הקטגוריות הראשונות.  מאז הסקר הקודם (ב 1999) לא גדל מספר האנשים ב שלוש הקטגוריות הראשונות.  70%  מ"חסרי הדיור" סבלו ע"פ הסקר מ"התמכרות חמורה" 15% נוספים סבלו ממחלת נפש ואחוז נוסף שלא נמסר סבל מהתעללות מינית חמורה בעברו. מאחר שהבעיה לאור הנתונים הינה בעיקר סוציאלית ולא כלכלית נקבע בכל מועצה מקומית צוות מיוחד של עובדים סוציאליים שינסה לטפל באופן פרטני בכל אחד מהמקרים של "חסרי הדיור". ההצלחה מבחינת התוכנית שהחלה ב 1999 מתבטאת בכך שלמרות הגידול באוכלוסיה לא גדל מספר "חסרי הדיור" בקטגוריות החמורות.

בפינלנד ההישגים בתחום זה מובהקים יותר. בפינלנד ע"פ ההגדרות השבדיות (המשמשות גם את הפינים) היו בשנת 2002 9560 "חסרי דיור". בשנת 2003 ירד המספר ל 8190 (הירידה נרשמה בכל הקטגוריות).

בישראל אין שום נסיון להגדיר הגדרות או לאתר נתונים דוגמת אלו הקיימים בארצות סקנדינביה  ביחס ל "צפיפות דיור" ו"חסרי דיור". אולי בגלל שבמדינה שבה רוב העניים הם בכלל מתחזים (ומי שלא מאמין שישאל את שטרסלר, וימן ועוז) אין צורך בהגדרות או נתונים כאלו.  זו כנראה גם הסיבה שבגללה אין צורך בישום "חוק הדיור הציבורי", הבטחת רמת דיור מינימאלי למקבלי "הבטחת הכנסה" והפיכת התהליך של הפרטת שאריות הדיור הציבורי בישראל.


(1) Statistical Yearbook of Sweden 2004 Charts 191,200, 202

  (2) Statistical Yearbook of Sweden 1992 Chart 127

(3) Statistical Yearbook of Sweden 2004 Chart 200

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דני

    פוסט חשוב מאוד על מנת להפריך את השקר של הימין הכלכלי שלפיו דיור ציבורי חברתי יוצר סלאמס.
    בעיר וינה שבאוסטריה קרוב לחצי מיחידות הדיור הן של דיור חברתי(דיור ציבורי וקואופרטיבים) ויותר מ-60% מהתושבים גרים בדיור חברתי,והיא נחשבת לעיר עם איכות החיים הטובה ביותר בעולם(בזכות השלטון הסוציאליסטי בה ברוב השנים מאז שנות ה-20 של המאה ה-20).

  2. גיא

    עם עלייתו של אוו מוראלס לשלטון בשנת 2006, בוליביה הייתה אחת המדינות העניות באמריקה הלטינית, עם תמ"ג נמוך במיוחד . עם זאת, הרפורמות הסוציאליסטיות הרדיקליות שאומצו מאז 2006 הפכו את המערכת הכלכלית של בוליביה ליציבה ביותר באזור. בשנת 2016, בוליביה היא בעלת הצמיחה הכלכלית הגבוהה ביותר ושיעור האבטלה הנמוך ביותר בדרום אמריקה. מאז 2005 חווה הכלכלה הבוליביאנית צמיחה חזקה בקצב של 5.2% בשנה (6.8% ב -2013 ו -5.9% ב -2014 ו -4.2% ב -2017) מה שהופך את המדינה הזו לאחת הדינאמיות בעולם מבחינת צמיחת התמ"ג. באותו אופן, העודף התקציבי לשנת 2013 היה 4.6%. בין 2006 ל -2019 צמח התוצר מ-9 מיליארד דולר, ליותר מ- 40 מיליארד דולר,אי השיוויון צנח מ-0.60 ל-0.44,ההתקדמות הכי גדולה בצמצום אי השיוויון באמריקה הלטינית ,ההכנסה הריאלית גדלה ב-200%(פי 3),התמ"ג לנפש גדל כמעט פי 4(מ-1,000 דולר ב-2005 ל-3,900 דולר ב-2019),שכר המינימום גדל ב-400%,האינפלציה ירדה, יתרות מטבע החוץ עלו, העוני בבוליביה צנח מ-60% ב-2005 ל-33% ב-2018 והעוני הקיצוני צנח מ-38% ב-2005 ל 15% ב-2018, ירידה של 23 נקודות. הכלכלה יציבה והצמיחה נותרה יציבה .צעדים אלו התאפשרו בזכות מדיניותו של מוראלס שיישם את אותה המדיניות שיישם צ'אווס בוונצואלה, כמו הלאמת ה-1 במאי 2006 של כל הנפט והגז,בנוסף להלאמות הנרחבות של תאגידי אנרגיה,טלקום,חשמל,כרייה ועוד . באקוודור הנשיא רפאל קוריאה עקב אחר העקרונות האידיאולוגיים הגדולים של הצ'אביסמו: על פי הבנק העולמי , העוני באקוודור צנח בחדות במהלך מספר שנים, משיעור של 43% בשנת 2007 ל 17% בשנת 2013. האבטלה נותרה נמוכה, ומגיעה לרמה הנמוכה ביותר מאז תחילת המנדט של קוריאה בשנת 2016 עם 5.7% מכוח העבודה שנשלל מהם תעסוקה. אי השוויון, כפי שנמדד על ידי מדד ג'יני , ירד בין 0.55 ל- 0.45 (2007-2017), מה שהפך את אקוודור למדינה האמריקאית הלטינית השנייה אחרי בוליביה שהתקדמה הכי הרבה בצמצום אי השיוויון.

  3. דן

    מדינות באמריקה הלטינית השיגו הישגים סוציאליסטים(במסגרת יישום הסוציאליזם בנוסח המאה ה-21) ויישמו מדיניות מנוגדת לקונצנזוס הניאו-ליברלי שקורא למכור את הסקטורים האסטרטגיים של המדינה לבעלי ההון:
    עם עלייתו של אוו מוראלס לשלטון בשנת 2006, בוליביה הייתה אחת המדינות העניות באמריקה הלטינית, עם תמ"ג נמוך במיוחד . עם זאת, הרפורמות הסוציאליסטיות הרדיקליות שאומצו מאז 2006 הפכו את המערכת הכלכלית של בוליביה ליציבה ביותר באזור. בשנת 2016, בוליביה היא בעלת הצמיחה הכלכלית הגבוהה ביותר ושיעור האבטלה הנמוך ביותר בדרום אמריקה. מאז 2005 חווה הכלכלה הבוליביאנית צמיחה חזקה בקצב של 5.2% בשנה (6.8% ב -2013 ו -5.9% ב -2014 ו -4.2% ב -2017) מה שהופך את המדינה הזו לאחת הדינאמיות בעולם מבחינת צמיחת התמ"ג. באותו אופן, העודף התקציבי לשנת 2013 היה 4.6%. בין 2006 ל -2019 צמח התוצר מ-9 מיליארד דולר, ליותר מ- 40 מיליארד דולר,אי השיוויון צנח מ-0.60 ל-0.44,ההתקדמות הכי גדולה בצמצום אי השיוויון באמריקה הלטינית ,ההכנסה הריאלית גדלה ב-200%(פי 3),התמ"ג לנפש גדל כמעט פי 4(מ-1,000 דולר ב-2005 ל-3,900 דולר ב-2019),שכר המינימום גדל ב-400%,האינפלציה ירדה, יתרות מטבע החוץ עלו, העוני בבוליביה צנח מ-60% ב-2005 ל-33% ב-2018 והעוני הקיצוני צנח מ-38% ב-2005 ל 15% ב-2018, ירידה של 23 נקודות. הכלכלה יציבה והצמיחה נותרה יציבה .צעדים אלו התאפשרו בזכות מדיניותו של מוראלס שיישם את אותה המדיניות שיישם צ'אווס בוונצואלה, כמו הלאמת ה-1 במאי 2006 של כל הנפט והגז,בנוסף להלאמות הנרחבות של תאגידי אנרגיה,טלקום,חשמל,כרייה ועוד .