רונלד דבורקין ואמרטיה סן, מדוע יש לבטל חוקים נגד הכחשת השואה וסכנות הרב תרבותיות

יוסי דהאן

שני פילוסופים בולטים כותבים בעקבות פרשת הקריקטורות הדניות, רונלד דבורקין ואמרטיה סן.

 רונלד דבורקין כותב על חשיבות חופש הביטוי ומדוע יש לפסול חוקים הקובעים שהכחשת השואה היא פשע.

דבורקין מסכים עם גישת העיתונים הבריטים שלא לפרסם את הקריקטורות הדניות, פרסום הקריקטורות היה עלול לגרום לדעתו, בין היתר, להרוגים והרס  נוספים. לציבור אין זכות לקרוא ולראות כל מה שהוא מעוניין בו, לעיתים המחיר גבוה מידי, ובמקרה זה ניתן היה לצפות בקריקטורות באינטרנט.

לעיתים, אומר דבורקין, צנזורה עצמית משמעותה שנמנעת מהציבור אינפורציה, טיעונים או יצירה בעלת ערך ספרותי, אולם לא במקרה הזה. אי הפרסום אינו ניצחון לפנאטים, להיפך הפרסום היה משרת את מטרות הגורמים שתכננו מראש את מסע המחאה והאלימות.

אולם, טוען דבורקין, יש חשש שהחלטה של המדיה הבריטית לא לפרסם את הקריקטורות עלולה להיתפס בטעות כהסכמה עם ההנחה המוטעית שלחופש הביטוי יש גבולות, ויש לאזן את חופש הביטוי מול ערכי הרב תרבותיות, וכי הממשלה צדקה כאשר הציעה שפרסום דברים הפוגעים בקבוצה דתית ייחשב לעבירה. לטענת דבורקין, חופש הביטוי הוא תנאי לקיומו של שלטון לגיטימי, חוקים ומדיניות אינם לגיטימיים אלא אם כן הם אומצו בהליך דמוקרטי, והליך אינו דמוקרטי אם השלטון מנע ממישהו להביע את דעתו אודות החוקים והמדיניות, כן כיצד לדעתו מן הראוים שהם יהיו.

לעג הוא ביטוי ייחודי,  הוא לא יכול להיות מובע בצורה אחרת מבלי לאבד את משמעותו. זו הסיבה שקריקטורות הם נשק חשוב של תנועות פוליטיות בעלות ערך כמו גם תנועות פוליטיות חסרות ערך וראויות לגינוי. לכן בדמוקרטיה, לאף אחד, ולא משנה מה עוצמתו, אין זכות להיות חסין מפגיעה או עלבון. לעקרון הזה יש ערך מיוחד באומה החותרת להוגנות אתנית וגזעית. חברה צריכה לאפשר גם לגזעניים שבה להביע את עמדתם.  

חלק מהמוסלמים טוענים כי בחלק מדינות אירופה זהו פשע להכחיש את השואה ולכן הרטוריקה של המערב אודות חופש הביטוי היא בגדר צביעות. דבורקין סבור שהם צודקים והוא סבור שיש לבטל חוקים הקובעים שהכחשת השואה היא עבירה כיוון שחוקים אלו מנוגדים לאמנה האירופית.

לעיתים נטענת הטענה שדת היא מקרה מיוחד, כיוון שאמונות דתיות הן בעלות חשיבות מיוחדת לזהותם של בני אדם, ואין לבקש מהם שהם יהיו סובלנים כלפי אמירות הפוגעות בדתם, ולעיתים אנשים אלה סבורים שזו חובתהם דתית לגמול למי שמגחך את דתם. אולם, לטענת דבורקין, דת צריכה להתאים את עצמה למידותיה של הדמוקרטיה ולא להיפך. לאמונות דתיות אין זכות לפגוע בחירויות שמאפשרות את קיומה של הדמוקרטיה.

הראיון השבועי בעיתון הבריטי "גארדיאן" הוא עם אמרטיה סן, כלכלן, חתן פרס נובל לכלכלה ופילוסוף, בשנים האחרונות סן עוסק יותר בשאלות פילוסופיות של זהות מאשר בכלכלה. ביולי השנה הוא עומד לפרסם ספר חדש בשם "זהות ואלימות". סן יוצא נגד גרסה שכיחה של רב תרבותיות, תפיסה המקבעת את זהותם של יחידים לקבוצה אחת בלעדית. סן יוצא נגד מיון כזה, לטענתו, אנשים הם יצורים מורכבים בעלי זהויות רבות. הם בוחרים את הזהות שלהם מתוך מגוון זהויות אפשרי, כלכלי, תרבותי ואידיאולוגי. "להיות מוגדר כשייך לקבוצת זהות אחת בלעדית, משמעותו לא להתייחס לשאלות: האם אתה קפיטליסט או עובד, בימין או בשמאל, מה הקבוצה הלשונית שאתה שייך אליה, מה הם הטעמים הספרותיים שלך, הגדרה מצמצמת כזו פוגעת בחירות של אנשים להוציא לפועל את הבחירות האישיות שלהם". כאשר אנו לא מאפשרים לאנשים לבחור את זהותם, לעיתים התוצאה היא שאנו מאפשרים לשלטונות לבחור עבורם את זהותם. זו הסכנה, אומר סן, כאשר הממשלה הבריטית מתייחסת לכל המוסלמים כקבוצה אחת. יתרה מזאת כאשר הוא פונה למנהיגי הקהילה המוסלמית כמנהיגים של קולקטיב אחיד הוא הופך את הדת למרכיב דומיננטי בהליך הפוליטי הדמוקרטי.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.