היסטוריה קצרה של הניאו ליברליזם (2)

יוסי דהאן

בתחילת השבוע התחלתי בסקירת ספרו המעניין של דיויד הרווי (David Harvey – A Brief History of Neoliberalism) ולא סיימתי. (זה לא שאני חייב לסיים את יומן הקריאה הזה תוך שבוע), אבל אני חושב שהרווי כתב ספר מעניין שמעניק מסגרת אידיאולוגית, היסטורית, פוליטית וכלכלית, שמסעיית להבין את העולם שבו אנו חיים, ובעיקר את המתרחש בישראל – אחת המדינות הניאוליברליות הפאנטיות ביותר, שבה אמונות ניאוליברליות הפכו להיות עקרונות דתיים, והמדיניות הניאוליברלית של הממשלות לדורותיהן, המדורים הכלכליים והמחלקות לכלכלה הפכו את ההתנגדות לאידיאולוגיה זו  לעדות להפרעה נפשית ממנה סובל הדובר.

תחילה תשובות למגיבים: לחררדו, אתה צודק לגמרי בעניין צ`ילה. הרווי מזכיר, אפילו די בהרחבה, את ההפיכה בצ`ילה והפלת איינדה על ידי פינושה בתמיכתה של ארצות הברית וניצוחו של קיסינג`ר, כאירוע המהווה את אחד הניסויים הראשונים הגדולים של הניאו ליברליזם. ליהונתן, עלייתו של הניאו ליברליזם אינה נובעת רק ממהפך אידיאולוגי אלא גם ממשבר כלכלי אליו נקלעה הפרדיגמה הקיינסיאנית, גם כתוצאה ממשבר הנפט כפי שהזכיר עזרא. אבל כיוון שאני לא מסכם את הספר כולו, דילגתי על חלקים מהספר.

כאמור על פי התיאוריה הניאו ליברלית, המדינה צריכה לשמור על זכויות הקניין הפרטי, שלטון החוק, ומוסדות שמאפשרים את תפקודם של שווקים וסחר חופשי. כל אלה, לטענת הניאוליברליזם, מבטיחים את חירות הפרט. כאשר מדובר בחירויות אלו, גם תאגידים כלכליים נחשבים כבעלי אישיות משפטית שצריכים ליהנות מחירויות אלו. (יש סרט דוקומנטרי מעניין בשם "התאגיד" המסביר את כיצד התרחש התהליך שבו תאגידים זכו למעמד של אישיות משפטית). הסדרים אלה אמורים להניב צמיחה, "ליצור גל שיגרום להתרוממותם של כל הסירות", לגרום ל"חלחול למטה" של העושר. את חיסול העוני ניתן לפתור, לטענת הניאוליברלים, על ידי שווקים חופשיים וסחר חופשי.

חירות הפרט משמעותה גם שאדם נושא באחריות לגורלו לא רק בתחום הכלכלי אלא גם בתחומים חברתיים, חינוך ובריאות ותחומים אחרים, היחיד בלבד נושא בכשלונו, עוני וחוסר שוויון אינם תוצאה של מבנים או נסיבות חברתיות וכלכליות, הכל בידי היחיד. האישיות העומדת בבסיס הניאו ליברליזם, הוא היחיד כיזם בלתי נלאה הנמצא במרדף בלתי נגמר אחר צבירת עושר, "Possessive Individualism".

אחד הפרדוקסים של הניאוליברליזם נובע מכך שמצד אחד הוא מעוניין בצמצום תפקידה של המדינה ומתן חירות רבה ככל שיותר ליחיד, אולם מצד שני, הניאוליבליזם החושש מהתוצאות של ההליכים הדמוקרטיים או פעולות קבוצות בחברה האזרחית, ומעוניין בהבטחת המשטר הכלכלי הקפיטליסטי, זקוק למדינה חזקה מתערבת שתבטיח שהרוב הדמוקרטי לא יערער את הסדר הניאוליברלי. הדבר הזה מתרחש בעיקר בשני תחומים: בתחום העבודה ותחום הסביבה. הסדר הניאוליברלי יוצא נגד התארגנות קולקטיבית של עובדים, ולא מאפשר להם לממש את חירותם להתאגד, וכך גם באשר להגנה על הסביבה, האליטות הניאוליברליות לא נותרות נייטרליות, הן תמיד יפעלו להבטיח תנאים אופטימליים לתפקודם הרווחי של תאגידים כלכליים על פני אינטרסים של שמירה על הסביבה. (ראו את המהלכים של אולמרט ונתניהו להפרטת מינהל מקרקעי ישראל, הניסיון לצמצום זכויות העובדים שנעשו על ידי יעקב נאמן "העובדים הם פצצה" או הגבלת זכות השביתה על ידי נתניהו). הניאוליברליזם מצדד בשוק עבודה "גמיש" שמשמעותו עבור רוב העובדים, שכר נמוך, סל זכויות מצומק וחוסר בטחון תעסוקתי. (ראו עובדי חברות כוח אדם ועובדי קבלן) שבירת העבודה המאורגנת היא תנאי הכרחי לפעולה חופשית ורווחית של תאגידים כלכליים (הממונה לשעבר על אגף התקציבים אורי יוגב טען שאחד ההישגים הכלכלים הגדולים של ממשלת נתניהו היה שבירת העבודה המאורגנת). השכר הנמוך מצטרף לקיצוץ בשירותי החברתיים, דאגה לבריאות וחינוך הופכים לעניינים שכל אחד צריך לשאת באחריות אישית כלפיהם. לצד שוק העבודה הגמיש מתרחשים תהליכים של הסחרה "קומודיפיקציה" – הכל הופך סחורה, חינוך, בריאות, שירותי רווחה, כוח עבודה, לכל דבר יש מחיר שוק.

אחת הדרכים המרכזיות של הניאוליברליזם להלחם בתוצאות מדיניותו החברתית והכלכלית המפוררות, באטומיזם החברתי בעליית הפשע ותופעות אנטי חברתיות אחרות היא לחזק את המרכיב הלאומי, הסולידריות אמורה להיות ממומשת על ידי הדגשת המרכיבים האתניים והדגשת הסכנה מאויבים חיצוניים. או התרכזות בשאלות של זכויות אזרח המדגישות את המרכיב האינדיבידואליסטי על חשבון פעולה דמוקרטית וסולידריות קולקטיבית. דרך נוספת להלחם בתהפוררות החברתית היא באמצעות חיזוק שלטון "החוק והסדר" הגברת כוחם של של המשטרה ורשויות המשפט.

תהליכים אלו מתרחשים לא רק ברמת המדינה, אלא גם במישור הגלובלי, כך ההצטרפות לחברות בקרן המטבע הבינלאומית IMF וארגון הסחר העולמי WTO, מותנית בפתיחת שוק ההון. מדינות המערב העניקו  ב 1982 ל IMF סמכות מליאה לשאת ולתת על חובות מדינות העולם השלישי, וזאת על מנת לשמור על המוסדות הפיננסיים מפני פשיטת רגל. באמצעות סמכות זו קרן המטבע הבינלאומית כופה על המדינות החייבות "התאמות מבניות", שמטרתן לשמור על האינטרסים של התאגידים הפיננסיים ושל האליטות הכלכליות במדינות המערב.

במסגרת משטר החוב של קרן המטבע הבינלאומית העבירו תושבי מדינות הפריפריה סכום של 6.4 טריליון דולר למרכז (פי חמישים מהסכום שעלתה תכנית מרשל לאחר מלחמת העולם השנייה).

אחד האספקטים הגאוניים של הניאוליברליזם, טוען הרווי, היה ליצור שפה המכילה מושגים כחופש, חירות, בחירה וזכויות, ריטוריקה המסתירה את המציאות של שליטה כמעט מוחלטת של קבוצה מעמדית קטנה ברמה המדינתית וברמה הגלובלית.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.