ראיון עם שטיגליץ בו הוא נותן תשובות לשאלות בנושאי שכר מינימום, קיצוץ קצבאות, משקיעים זרים ועוד. טענתו המרכזית של שטיגליץ היא שבארה"ב ובישראל המדיניות נגזרת מאידיאולוגיה אנכרוניסטית ולא ממידע ומחקר אמפירי עכשווי. בהמשך דבריו בנושא שכר מינימום וקיצוץ קצבאות.
שכר מינימום: "הטיעון המרכזי נגד ההעלאה (של שכר מינימום) היה: כשהפלדה מתייקרת, התעשיינים קונים פחות פלדה. לכן, אם השכר יעלה, הם יפטרו עובדים. אבל זה טיעון שמבוסס על חשיבה נאיבית ושטחית. בני אדם שונים מאוד מפלדה. בשוק הפלדה יש תחלופה מלאה, שוק העבודה לא: עובד שמפוטר לא תמיד יכול למצוא עבודה חדשה גם אם בתקופת צמיחה. שוק העבודה גם מגוון לאין ערוך משוק הפלדה. העבודה שלי שונה מהעבודה שלך, וחוקי ההיצע והביקוש בעבודה מורכבים וחמקמקים יותר.
"אבל ההבדל העיקרי הוא: לפלדה אין צורך במוטיבציה. פלדה יקרה יותר אינה חזקה יותר, ומלפפון יקר יותר אינו טעים יותר. ואילו לבני אדם יש מוטיבציה שעולה עם השכר ומעלה את התפוקה. אני פיתחתי בעבר תיאוריה שמניחה קשר ישיר בין שכר לתפוקה. לאחר שעלה שכר המינימום, התברר שהתיאוריה שלי עובדת, וקיבלתי עליה פרס נובל".
קיצוץ קצבאות: "אני חושש שנתניהו טועה (בנושא קיצוץ הקצבאות). בין הכלכלנים יש כמעט קונצנזוס על כך שקיצוץ בקצבאות אינו מוביל לירידה באבטלה. רוב המחקרים שנעשו בנושא מראים שרוב המובטלים מחפשים עבודה, כלומר, הם מובטלים לא בגלל שהם עצלנים אלא פשוט בגלל שלא מוצאו עבודה, בגלל ניהול כושל של המשק. כשאומרים להם `לכו לעבוד` לא יוצרים מקומות עבודה".
"כדי לייצר עבודה צריך לתת הכשרה מקצועית. צריך להכשיר עובדים במקצועות שרלוונטיים לשוק, כמובן, כדי שילמדו לעבוד בתחומים שיש בהם עבודה. שוודיה היא אחת הדוגמאות למדינה שמשלמת קצבאות גבוהות אבל הצליחה להוריד את האבטלה כיוון שפיתחה הכשרה מקצועית".