זנות אינה עבודה

לקח לי קצת זמן להבין מה לא בסדר בחדשה המעודדת יחסית שפורסמה ב"עיתון לאנשים חושבים". חדשה זו עוסקת בפיצויים שקיבלה אישה אמיצה ממולדובה שעונתה, נסחרה ונוצלה על ידי סוחרי אדם. אישה אמיצה זו לא הסתפקה  בכך שהפלילה את סרסוריה והושיבה אותם מאחורי סוגר ובריח, אלא גם תבעה וגם זכתה לקבל פיצויים על מסכת העינויים וההשפלות שעברה.

אינני יודעת בכמה כסף אפשר לפצות מישהי שנכפו עליה יחסי מין, ויחסים סאדו מזוכיסטים בלי אמצעי מניעה כל ימות השנה מעשר בבוקר ועד ארבע לפנות בוקר, כולל בזמן המחזור החודשי. האישה הזאת דרשה 2.5 מיליון ש"ח. בהמלצת השופטת דרורה פלפל ולאחר משא ומתן הושגה פשרה – התובעת תפוצה בסכום של 300 אלף שקלים. מדובר בפסיקה תקדימית, שכן עד כה נהגו לפסוק בתביעות כאלה 15 אלף שקלים.

אבל הבעיה שיש לי עם הידיעה הזאת לא נמצאת בתוכן, אלא בטרמינולוגיה שמשקפת את האופן שבו מעמעמת התקשורת הממוסדת והגברית את הקול הנשי. מדובר בטרמינולוגיה של יחסי עובד מעביד, המשרתת לרוב מאבקים של ועדי עובדים לשיפור תנאי עבודתם. השימוש בטרמינולוגיה הלקוחה מהקשרים אלו, מסווה את המשמעות האמיתית של הזנות עבור נשים שנמצאות ב"תעשייה" הזאת (מה בדיוק מייצרים שם?!) ונשים באופן כללי – ניצול מחריד של גוף ונפש האישה . כך מתואר ניצול זה :

 "הסרסורים שקנו אותה הכריחו אותה לעבוד במשך כל ימות השנה, מעשר בבוקר ועד ארבע לפנות בוקר מדי יום."

מן המשפט הזה מתקבל הרושם שהבעיה המרכזית היא תנאי העבודה: הימים, השעות ובהמשך הידיעה גם השכר הזעום, ולא ניצול נשים על ידי סרסורים, ובמידה רבה גם על ידי גברים שהם הלקוחות של הסרסורים. הרי אין אישה שחולמת לגדול ו"לעבוד" לזונה. אין הורים שמיחלים שבתם "תעבוד" בזנות. אין אח שרוצה שאחותו "תעבוד" בזנות, אין ילד שרוצה שאמו "תעבוד" בזנות  ואין גבר שמעונין שבת זוגו "תעבוד" בזנות. אם לא ברמה הפוליטית, ברמה האישית כל אחד מבין שזנות זאת לא עבודה!

הטרמינולוגיה הפטריארכלית שבחר עיתון "הארץ" להשתמש בה על מנת להציג את המקרה הזה, פיספסה את הצד הנשי בסיפור באופן שמדגים כיצד מחלישה השפה הגברית  את הקול הנשי ואת האינטרס הפמניסטי. שהרי לא מדובר כאן בפועלות או בעובדות שניתן לשנות את מצבן על ידי שיפור תנאי עבודתן ושכרן. מדובר בנשים שהקשר שלהן אל הגוף עוות באופן שלעולם לא תהיה לו תקנה. וזהו הפסד, והפסד והפסד!

כבר הוכח שלפחות שיבעים אחוז מהזונות עברו התעללות מינית בילדותן. שילוב של מצב כלכלי קשה עם מצב נפשי מעורער ודימוי עצמי נמוך מביא לעיתים נשים לזנות "מרצון". אבל אין כאן שום בחירה אמיתית, כפי שאוהבים לצייר "האנשים הנאורים" התומכים במיסוד הזנות.