קולה של רייצ`ל קורי מאיים על אמריקה

יוסי דהאן

הכל הוכן, ההודעות לעיתונות נוסחו, כרטיסי הטיסה לשחקנים הוזמנו, מודעות על הזמנת כרטיסים פורסמו באינטרנט להפקה של Royal Court  – "שמי הוא רייצ`ל קורי" – "My Name is Rachel Corrie", מחזה שערכו השחקן אלן ריקמן וקתרין וינר. המחזה היה אמור להיות מועלה ב New York Theatre Workshops. המחזה הוצג בפני אולמות מלאים באנגליה וזכה במספר פרסים.

המחזה מבוסס על היומנים והאימיילים של רייצ`ל קורי, פעילת שלום אמריקאית, בהם היא מספרת על מסעה מסיאטל  עד למותה.

רייצ`ל קורי בת 23, נהרגה כאשר נדרסה למוות על על ידי בולדוזר צה"לי (בולדוזר של חברת קטרפילר, שנגדה הגישו הוריה של רייצ`ל קורי תביעה) ברצועת עזה. היא ניסתה לחסום בגופה הריסת בתים של פלסטינים ונהג הבולדוזר עלה עליה ומחץ אותה.

אולם לפתע  בשבוע שעבר ביטל התיאטרון הניו יורקי את ההפקה. הטענה הייתה שהאקלים הפוליטי השתנה מאד מאז התחלת היוזמה להצגת המחזה בארצות הברית.. ג`יימס ניקולה, מנהל התיאטרון הניו יורקי, אמר: "מה ששמענו משיחות עם הקהילות שלנו בניו יורק, זה שלאחר מחלתו של אריאל שרון ונצחון החמס בבחירות הפלסטיניות, אנחנו במצב מאד רגיש".

קתרין וינר, אחת מעורכות המחזה, אומרת. "את תוהה האם הכתיבה המעולה של בחורה צעירה מתה מהמעמד הבינוני, על חייה כמטפלת בריאות הנפש, חבריה, הוריה, ומאבקה לגלות מי היא רוצה להיות וכיצד היא גלתה זאת כשנסעה לעזה וגילתה את התנאים המזעזעים שבהם חיים הפלסטינים, האם קול כזה אינו יכול להשמע מעל הבמה בניו יורק, אז איזו תקווה יש לאחרים? לאלה שאינם אמריקאיים, אינם לבנים, אינם מתים, ואלה החיים תחת דיכוי?"

קתרין וינר מספרת על תגובות של סטודנטים אמריקאיים ושל זוג ישראלי תומכי ליכוד שבתום הצגת המחזה בלונדון אמרו לסינדי קורי, אמה של רייצ`ל, שהמחזה אינו נגד ישראל אלא נגד אלימות, וכך גם זוג אורתודכסי שהודה כי הגיע עם דיעה קדומה.

קתרין וינר, כותבת כי היא שומעת מחבריה האמריקאיים שחייהם של אנשים המתנגדים למדיניות האמריקאית הפכו קשים – ציתות לשיחות טלפון, מעצרים על לבישת חולצות עם סיסמאות אנטי מלחמתיות ושלילת ויזות מפרופסורים מוסלמים.

ביטול ההצגה בניו יורק הוא תוצאה  של הגבלת חופש הביטוי באמריקה של גורג` בוש וזו של רשת FOX, אומרת וינר.

זהו קטע ממכתב שכתבו הוריה של רייצ`ל קורי במיוחד לערב לזכרה שהתקיים בצוותא ת"א ב-3 ביוני. (מתוך אתר "הגדה השמאלית").

"בספר הסיום של כיתה ה` כתבה רייצ`ל בת האחת עשרה על שאיפותיה: "אני רוצה להיות עורכת-דין, רקדנית, שחקנית, אמא, אשת-איש, סופרת של ספרי ילדים, אצנית למרחקים ארוכים, משוררת, בעלת חנות לחיות מחמד, אסטרונאוטית, פעילה למען איכות הסביבה ולמען מטרות הומניטריות, פסיכיאטרית, מורה לבלט, והנשיאה הראשונה".

אחד ממוריה בתיכון כתב: "כשאני חושב על השפעתה של רייצ`ל עלי, המשפט הראשון שעולה בדעתי הוא – נועדה לחולל שינוי. ביחסי עם רייצ`ל כמורה וידיד, היה כבוד הדדי למלה הכתובה. היא היתה היוצרת. אני הייתי העורך וכמאזין טוב הייתי תיבת התהודה שלה. היו לה רעיונות רבים כל כך, שאלות רבות כל כך. רייצ`ל לא יכלה להטריד את עצמה בדברים קטנים כמו להגיש את כל העבודות שלה בזמן, מפני שהיא כבר התעסקה בנושאים הגדולים: לבוסס בשלולית בדרך לשיעור ואחר כך לכתוב שיר שהיה צלול כל כך, חריף כל כך ורהוט כל כך עד ששאלת את עצמך איך היה לאשה הצעירה והמורכבת הזאת כל כך הרבה לתרום.

אחד ממוריה ב"אֶבֶרגרין  קולג`" כתב עליה: "היא לא הסתפקה בסתם לימוד על העוול בעולם, אלא הרגישה צורך לעשות משהו בעניין. למשל, היא נתנה ייעוץ לאנשים מיעוטי-הכנסה, פעלה למען הצלת "מרכז העבודה" בקולג`, או קישרה אומנות עם שלום ב"תהלוכת המינים".

אחת מחברותיה ללימודים כתבה: "היא נגעה בנו זמן רב לפני שכל זה קרה. היא תמשיך לגעת בנו. היה ברייצ`ל הרבה יותר מאותו יום גורלי ברפיח, מרחק אלפי קילומטרים מהבית. יש בה יותר מבכל אדם שאכיר אי-פעם. היתה ברייצ`ל גדלוּת שיכולה וצריכה להאציל גדלות על כולנו. אם נזכור את רייצ`ל כדמות נערצת בלבד, נחמיץ את המסר שלה".

אנו יודעים שהמסר של רייצ`ל לא הלך לאיבוד אצל כל האנשים שנאספו היום לזכור אותה. אנו יודעים שאתם קשורים אליה בקשר עמוק במאמציכם לשים קץ לכיבוש ולהביא שלום, צדק וביטחון לכל תושבי ישראל ופלסטין.

הלילה הלכנו לאסיפה כאן באולימפיה שמטרתה לספר על הוועד נגד הריסת בתים ולגייס כספים למענו. נפיץ את הבשורה בארצות הברית. מהטמה גנדי אמר: "קבוצה קטנה של אנשים נחושים בדעתם, שבליבם בוערת אמונה יוקדת בשליחותם, יכולה לשנות את מהלך ההיסטוריה". אנחנו מודים לכם על הערב לזכר רייצ`ל  ומצטרפים בסולידריות לכל הישראלים, הפלסטינים ובני לאומים אחרים בעלי אמונה יוקדת – החותרים לשים קץ לזוועת הכיבוש ולאלימות שהוא ממיט על כולנו".

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.