הם צוחקים, והילדים שלנו מתים...

רמי אלחנן

ביום חמישי, הרביעי לספטמבר 1997, נרצחו במדרחוב בן יהודה בירושלים 5 בני אדם חפים מפשע. היה זה אחד משלושת הפיגועים ה"בודדים" שהיו בזמן ממשלת נתניהו, ובפיגוע ה"בודד" הזה, לפני 8 שנים, איבדתי את בתי היחידה, סמדרי בת   ה-14  

כמי שזכה, שלא בטובתו, בכבוד המפוקפק להימנות על קרבנות הטרור הפלסטיני, משלמי מחיר היוהרה והטיפשות, אני מבקש היום להביע זעזוע עמוק ומחאה חריפה נגד האמירה המתנשאת, האדנותית והגזענית של  היועץ וייסגלס. ה"דיאטה" שוייסגלס מציע לערוך לפלסטינים, והחלטת הממשלה הנגזרת ממנה, המדיפה ריח בחירות עז  נועדו להעניש את העם הפלסטיני על בחירתו בתנועת החמאס – בחירה שהיא תוצאה ישירה של הרס הרשות הפלסטינית בידי ישראל, של המשך הדיכוי וההשפלה בשטחים הכבושים, ושל הרצון להראות לעם ולעולם שאין עם מי לדבר, ואין על מה לדבר ולכן לא צריך לוותר על שום דבר.

אני מבקש להזכיר לכל אותם זחוחי–דעת, אשר בגזענותם, בהבל פיהם, באיוולתם וברשעותם מציעים, ללא כל בושה, לעם שלם, "לרזות, אבל לא למות". כל אותם זריזי–לשון ומהירי–שליפה שאינם מתחשבים בדעת הקהל בארץ ובעולם, שאין להם שום עכבה מוסרית, שאינם חוששים ממוראו של חוק ואין להם שום אימה מחרונו של היושב במרומים. אני מבקש להזכיר לכל אלה, וגם לקרבנות שבדרך ולבני משפחותיהם, שלהרעבה הזאת אותה הם מציעים לעם שלם, ללא הבחנה, על זקניו ונשיו ותינוקיו וחוליו ונכיו, יש תמיד מחיר – והמחיר הזה נקוב בדם ילדינו השפוך.  ברצוני להזכיר לכל אותם חמומי–מוח עליזים, אלה שאינם נוסעים באוטובוסים הנשרפים, שאינם מסתובבים ברחובות המתפוצצים, שמקיפים עצמם בשומרי ראש מכל עבר, שכאשר דוחקים אויב, פצוע ונואש, חלש ועלוב נפש ואכזר ככל שיהיה, לפינה אפלה ללא מוצא וללא תקווה, הוא נושך בחזרה, ונשיכתו זו תהיה תמיד אכזרית וכואבת.

מי שזורע שנאה, יקצור ים של דם, מוות ושכול!  הלחץ הזה יוסיף עוד ועוד פלסטינים מיואשים אל מעגל הטרור הנקמה והדם – מי שלא יהיה לו מה לאכול בבוקר, יתפוצץ עלינו בערב. ומי שלא תהיה לו תקווה ולא יהיה לו מה להפסיד- יתאבד עלינו ועל ילדינו. ככל שיגבר הלחץ כך תהיה תגובת הייאוש קיצונית יותר. באבן, בסכין, בבקבוק, במטען, בקאסם או בחגורת נפץ. בשטחים הכבושים או בלב תל אביב, או בגן ילדים בבריסל, בכל סדק מזדמן בחומת הגטאות האלה שהכנסנו את עצמנו ואותם לתוכם

ומי כמוני, אשר שילם את מחיר השנאה הרותחת בדם ילדיו, חש זאת על בשרו.

החמאס איננו, ומעולם לא היה, ארגון של צדיקים. גם האצ"ל והלח"י ואש"פ, לא היו כאלה בטרם נטשו את דרך הדם והטרור, גם דין נצרים היה פעם כדין תל אביב. דברים משתנים! דברים יכולים להשתנות!  דברים חייבים להשתנות! נכון, עכשיו באמת הרבה יותר קשה לדבר. אבל חייבים לדבר, כי האלטרנטיבה הבלתי נסבלת הינה המשך הסחרור חסר התכלית של מעגל הדמים האין סופי.

כחבר בפורום משפחות שכולות הישראלי פלסטיני, אני יכול להעיד, מכלי ראשון, שיש, ועוד איך,  עם מי לדבר, ויש הרבה על מה. בכל יום ויום, בעשר השנים האחרונות אנחנו פוגשים את האנשים החמים האלה מן הצד השני, אמהות ואבות ואחים ובנים שאבדו את היקר להם מכל, ובכל זאת הם מושיטים אלינו יד אמיצה לשלום, למרות כאבם העז, ואולי בגללו. גם הם, כמונו מבקשים פיוס והבנה במקום שנאה ונקם. הם, שלא כמונו, מיועדים להרעבה.

אז אולי כדאי, רגע לפני שיהיה מאוחר מידי, לנסות את הדרך הזאת? אולי בכל זאת, כדאי לנסות להיות קצת יותר חכמים, כדי שנוכל כולנו להמשיך לחיות בארץ הזאת. כדי שנוכל, סוף סוף, להפסיק לשלם בדם יקירינו את מחיר הרשעות והטיפשות.

רמי אלחנן

מוצא, ירושלים

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.