על מי מאיימת "בריחת האשכנזים"?

גל לויגל לוי

חוקר וכותב בנושאים של אזרחות, מזרחיות חינוך ודמוקרטיה, ובמיוחד אקטיביזם פוליטי עכשווי. בעבר חבר בקשת הדמוקרטית המזרחית

<StrippedTag/FONT>

רבים מדברים על כך, רבים פחות מצרים על כך, אבל אף אחד לא ממש עצר כדי להסביר מדוע יש להצטער על מה שמכונה "בריחת האשכנזים" ממפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ. עכשיו נראה כי גם קמפיין הבחירות של העבודה עוסק רק בזה. ככה לפחות התרשמתי מהמעט שראיתי. אז שוב, האם מישהו שאל את עצמו ברצינות אם זה כל כך רע? או, האם מפלגת העבודה צריכה באמת להחזיר את "האשכנזים" הביתה? <StrippedTag/FONT>

על מה מלינים? נתחיל ב"אכזבה ההיסטורית" – אותה קינה של חלק מפעילי המפלגה שעומדים משתאים מול הפרדוקס שהולך ככה: "כל השנים קיוו במפלגת העבודה, ועשו כל מאמץ כדי לקרב את תושבי עיירות הפיתוח לעבודה ולשכנע אותם שרק היא (ולא הליכוד) תביא תיקון למצבם. והנה עכשיו, כשפרץ מביא את הציבור הזה למפלגה, הם בורחים". המפלגה, לפי תיזה זו, רצתה בכל מאודה, ועשתה כל מאמץ, לתקן את מצבו של המעמד הנמוך, המזרחי, אך זה נשאר מסומם בתודעתו הכוזבת, והצביע לליכוד או לש"ס, שכמובן לא הציעו לו כלום. <StrippedTag/FONT>

בואו נעזוב לרגע את השאלה האם תיזה זו נכונה, והאם באמת מפלגת העבודה רצתה כל כך את המזרחים, או הבטיחה תיקון למצבם. נניח אפילו שכן. העובדה היא שהיא לא "עשתה את זה", כלומר היא לא הצליחה לשכנע את המזרחים – או הליכודניקים, או הש"סניקים, או תושבי עיירות הפיתוח – לא ממש משנה איך מכנים אותם, אנו הרי יודעים למי הכונה – להצביע לה בהמוניהם. בקושי מקצתם. האמת היא קצת באמצע: העבודה זכתה לקולות המזרחים, אך בד"כ החתך היה מעמדי – כלומר, ככל שהמעמד עלה, כך עלתה התמיכה של מזרחים בעבודה. במלים אחרות, העבודה כשלה להשיג את קולות המעמד הנמוך, המזרחי (אבל גם האשכנזי), בניגוד לליכוד שידע למשוך קולות של מזרחים עשירים ועניים. <StrippedTag/FONT>

ואז עמיר פרץ נבחר לראשות המפלגה. שתי תופעות מעניינות התרחשו אז: האחת, משיכה של קולות מזרחיים מהמעמד הנמוך למפלגה (שיש הטוענים במפלגה ששוויים כ-8 מנדטים, ואולי פחות), והשניה, הצטרפות של מצביעים חדשים, צעירים (הנוטים לרוב ללכת לימין ולמרכז). במקביל, כאמור, "ברחו" מהמפלגה הקולות המסורתיים שלה, "האשכנזים". עכשיו, השאלה היא לאן הולכים מכאן? מה עושים? האם מגבירים את המאמצים כדי לחזק את הקולות החדשים המצטרפים או שרצים לחפש אחר קולות הוותיקים? ככל הנראה, מפלגת העבודה בחרה באופציה השניה. למה? עוד מעט אנסה להסביר. <StrippedTag/FONT>

מילה על התשדירים: אני לא מתיימר לשים עצמי כאנליסט תקשורתי, אבל הרושם שלי הוא שכאשר התשדירים מציגים את "דרך רבין" ואת פרץ חנוט בחליפה במשרד עמוס ספרים, מעלעל ברוב חשיבות בדפים שונים ומשונים, הפניה אינה מכוונת לצעירים או למזרחים. פניה זו מכוונת כנראה לסבתא שלי שהתאכזבה לראות את פרץ, ולא את פרס מוביל את העבודה. הרעיון, אני מניח, הוא לשדר לקהל הזה, קהל הבוחרים המסורתי של העבודה, שפרץ הוא-הוא מנהיגם האותנטי, הוא-הוא יורשו של רבין, הוא-הוא המייצג האמיתי של מפלגת העבודה ההיסטורית. טוב, אולי זה נכון, ואולי באמת פרץ מייצג את העקרונות והרעיונות (ולא את המעשים) של אותה מפלגה. אבל הרי זה לא משנה. מנקודת מבטם של ה"בורחים", ולא משנה אם הסיבות הן גזעניות או ענייניות, פרץ הוא לא המנהיג האותנטי של העבודה. מנהיג כזה צריך שיהיה לו שפם כמו של ברל, וחולצה פתוחה כמו בן-גוריון. <StrippedTag/FONT>

מצד שני, כאשר העבודה משקיעה מאמץ כזה להחזיר את ה"בורחים", היא מנכרת את המפלגה מתומכיה החדשים. המזרחים, תושבי עיירות הפיתוח. הרי הם לא באו אחרי פרץ כדי לראות אותו בחליפה, מדבר אנגלית של אבא אבן. הם באו כי הוא ייצג עבורם משהו אותנטי, שינוי אותנטי הנדרש במדינה שבה כל האחרים הכזיבו. כך גם הצעירים, גם הם לא באו כדי לקבל את ברל (מי זה הברל הזה הכלל?), הם באו כי פרץ ייצג חזון, רעננות, שינוי. אז מה פתאום הוא מתחפש להם לרבין? בשביל מה? בשביל מי? <StrippedTag/FONT>

יתכן והאסטרטגיה המוצעת כאן לא תביא את העבודה לשלטון. יתכן אפילו שהיא תוריד לה מנדט או שניים. אבל יש בה פתח של תקוה. לבחירות הקרובות ולאלה שיבואו אחריהן. מי שנטש את העבודה אינו רואה בה עוד את המפלגה שלו, ולא יעזרו הטריקים המטופשים של כחול-לבן וארון הספרים. בוחרים אלה ממילא רצו בעבודה כל עוד זו ייצגה משהו שונה ממה שפרץ מציע (עם כל הבעיות של מה שהוא מציע, אבל זה כבר סיפור אחר). מי שבא אליה, קיווה לראות בה אותה בהתחדשותה, ולא את אותה הגברת (קדימה!) בשינוי אדרת. הם לא באו אליה כדי שעוד פעם העבודה תתחפש לליכוד ב` או לקדימה ד`. הם לא באו אליה כדי לשמוע את המצע המדיני של קדימה מפיו של עמי איילון, או את המצע של הליכוד מפיו של ברוורמן. הם באו כי הם רצו את המשהו האחר, שרק פרץ, בקונסטלציה הנוכחית, יכול להציע להם. הם באו כי פרץ התחיל מהלך שעשוי להבחין את העבודה, ולהציב אותה כמפלגה בעלת ייחוד (רמז למה שיכול היה להיות אפשר לקרוא <StrippedTag/FONT>בראיון עם פרץ<StrippedTag/FONT> בנושא היחס למיעוט הערבי). לשם כך, היא לא יכולה להיות מפלגה "חובקת-כל", היא לא יכולה להיות קדימה שמרכזת סביבה מזרחים, אשכנזים, צברים, ממעמד נמוך וגבוה, באופן כמעט שווה. היא חייבת לעבור תהליך של ניפוי, היא חייבת להוציא מקרבה את תומכי הליברליזציה ההרסנית והסטגנציה המדינית, ולחדד את מסריה, ולייחד את בוחריה. <StrippedTag/FONT>

אם העבודה לא תעשה את זה, היא תפסיד את כל העולמות, כפי שקורה לה עכשיו בסקרים. היא תאבד את המזרחים והצעירים שלא יבינו למה הם צריכים להצביע עבור משנה כלכלית שלא משנה דבר כמעט, ואת האשכנזים הותיקים שלא מבינים למה הם צריכים את המרוקאי הזה בראש מפלגתם. ואנחנו, אנחנו נאבד הזדמנות לשמוע משהו חדש ואחר בפוליטיקה הישראלית. <StrippedTag/FONT>

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.