פעם, כשהיה שלטון מרכזי שניהל את המדינה, היו מטפלים במשברים גדולים בשיטה פרימיטיבית: מגדירים מטרות, ומגייסים עובדים לממש אותם. ניקח לדוגמא שפעת עופות שפגעה רק בשלושה מוקדים בנגב: מישהו במשרד החקלאות היה יושב עם אנשי משרד הבריאות, יחד היו מחליטים כמה עופות צריך להשמיד ותוך כמה זמן. מצויידים בנתונים אלו היו מחשבים במהירות, על קלקולטור ישן, בכמה עובדים יש צורך לביצוע העבודה, שוכרים אותם ו – המשימה הושלמה.
אבל רגע, הרי מאז התקדמנו. שמתם לב שבמתווה הפעולה הוזכר כאן צירוף המלים המשוקץ "שוכרים עובדים"?! מה פתאום! הרי הם ירצו שכר, ותוספת סיכון, ותנאים סוציאליים, ואם מישהו מהם יחלה בעבודה, אז מגיעה לו קצבה לכל החיים. לא ולא! זהו עידן השוק החופשי!
לכן, כשיש בעיה פונים לקבלן פרטי (לא מוכרחים להיות לו קשרים במרכז הליכוד) ואומרים לו: זו הבעיה, תפתור לנו. הקבלן מתמחה בלקחת את החוזה ולקבוע מחיר. עכשיו נותר לו רק לחסוך בהוצאות. איך מוזילים? ראשית, אם צריך 30 עובדים, לוקחים 6 ובמקום עובדים לוקחים תאילנדים, אלו שמשטרת ההגירה יכולה לנפנף אותם כשהם רוצים פתאום את שכרם. זה זול, אם מישהו נפגע לא נורא, יש הרבה תאילנדים אחרים. וכך עובר שבוע, פגרי עופות נערמים בחוצות, עורבים שלא למדו רפואה מנקרים בגוויות ומעבירים את הנגיף. האם יש עופות נגועים באיטליזים? האם מותר לאכול ביצים? אין לדעת. הקבלן אינו אשם, כפי שהוא אומר בעצמו, הפועלים ששכר אינם מספיקים לעשות הכל.
מאידך, אם ישכור יותר פועלים, יצטמצמו רווחיו, וזוהי סטיה חמורה ממתווה השוק החופשי. לכן אין מה לבוא בטענות לקבלן. במחשבה שניה, גם אני מוכנה לקבל חוזה כזה שאני לא מסוגלת לבצע, ואפילו ביתר הצלחה, כי אני בכלל לא מעסיקה אף עובד.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
