"דה מארקר" - המבצר המדעי האחרון

יוסי דהאן

מירב ארלוזורוב היא עורכת כלכלית בכירה, בעלת טור כלכלי יומי בעיתון "הארץ" ודמות מרכזית בתקשורת הישראלית,  אחת מאלה הקובעות ומעצבות את השיח הכלכלי בישראל, לכן מעניין לנתח את דבריה על מנת לעמוד על טיבן של הנחות היסוד העומדות בבסיס כתיבתה והשקפת עולמה.

אתמול פרסמה מירב ארלוזורוב מאמר במוסף הכלכלי "דה מארקר", הכותרת – "שלי יחימוביץ` נגד סטנלי פישר – מי צודק?". ארלוזורוב תוקפת את שלי יחימוביץ על כך שבתגובה לדבריו של נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, שהודיע שהוא מתנגד להעלאת שכר מינימום, אמרה: "ראוי היה שפישר ימתין עד למינויו של שר אוצר חדש בטרם יתבטא". ארלוזורוב מוחה על בורותה של יחימוביץ`.

וכך כותבת ארלוזורוב במאמרה:

"הישראלי הממוצע הוא בור בענייני כלכלה, ולכן כאשר יחימוביץ` אומרת כי כלכלה אינה מדע, היא אינה זוכה לקיתונות של ביקורת. שומעיה אינם מבינים דבר בכלכלה, בדיוק כמוה, ולכן אין להם בעיה לבטל את מדע הכלכלה – אף על פי שכלכלה היא אחד מענפי המדע המובילים בעולם (ונכללת, למשל, גם בין קטיגוריות פרסי הנובל) מאז ימיו של סמית.

ובהמשך:

"באף מדינה אחרת לא חושבים שכלכלה "אינה מדע", ולא מצטטים בעניינים כלכליים את מי שאין לו מושג קלוש בענייני כלכלה. באף מדינה אחרת לא היו אומרים לנגיד הבנק המרכזי שישתוק משום שלא ראוי שיתבטא בנושאים כלכליים".

ארלוזורוב מפעילה כאן את הטקטיקה הידועה של המרה של שאלות פוליטיות וכלכליות ערכיות לשאלות של מומחיות מקצועית, ומנסה על ידי כך להשתיק וליצור דה לגיטימציה לעמדות מנוגדות על ידי תיאורן כשטויות באמצעות כינוין בתואר "בלתי מדעיות".

למה מתכוונת מירב ארלוזורוב כאשר היא מכנה את הכלכלה מדע?

נתחיל בכלכלה כמדע, האירוניה היא שאחד הכינויים הותיקים והנפוצים ביותר שניתן לכלכלה הוא "Dismal Science" – מדע חסר ערך ומדכא. את הכינוי טבע ההוגה תומס קרלייל, וזאת בתגובה לתיאוריה של מלתוס שניבא שסוף העולם קרב ובא, האנושות תגווע ברעב כתוצאה מהגידול המהיר באוכלוסייה והמחסור במזון. הכינוי הזה של קרלייל, הפך לנפוץ ןהוא מציין את חוסר המהימנות והתקפות של הכלכלה לעומת תחומים מדעיים כמתמטיקה, פיסיקה וביולוגיה.

מבלי להכנס לדיון מורכב מידי בפילוסופיה של המדע, אף פילוסוף רציני של המדע אינו סבור שכלכלה היא מדע. קרל פופר סבר שמה שמפריד בין תיאוריות מדעיות לבין תיאוריות בלתי מדעיות היא העובדה שתיאוריות מדעיות כוללות בתוכן את תנאי ההפרכה שלהן, הוא לא התייחס לכלכלה כאל מדע העומד בתנאים אלה. גם תומס קון שסבר שמדעים מובחנים בכך שהם מונחים על ידי פרדיגמה,  לא החשיב את הכלכלה למדע. אפשר היה להמשיך בדיון הפילוסופי השטחי הזה,  אבל זה כבר יהפוך את הפוסט הזה שהוא בסך הכל תגובה למאמר ב"דה מרקר" לכבד מידי.

מעניין שארלוזורוב, המלגלגת על הבורים והשטחיים, נתלית באילן גבוה כאדם סמית. אני לא יודע מתי ארלוזורוב דפדפה לאחרונה בכתבי אדם סמית, אבל היא טפסה על האילן הלא נכון.

אחת מהנחות היסוד של אדם סמית הייתה שיש לראות את  הכלכלה כמדע מוסרי. שוב מבלי להיות טרחני מידי, גם ב"עושר העמים" וגם בספרו המוקדם "תיאוריה של הרגשות המוסריים",  סמית מתייחס לכלכלה כפעילות שצריכה לקדם ערכים מוסריים כצדק והדדיות, בניגוד ל"מדענים הכלכליים", סמית התנגד נחרצות להבחנה בין עולם העובדות לעולם הערכים, עבורו כלכלה הייתה אמורה לשרת את החברה ולפעול לקידומה המוסרי. אדם סמית היה מאמץ את פרשנותה של שלי יחימוביץ` לכלכלה ומסתייג מהשימוש שעושה בו מירב ארלוזורוב.

לביצור מעמדה של הכלכלה כמדע קובעת ארלוזורוב:

" כלכלה היא אחד מענפי המדע המובילים בעולם". 

"ענפי המדע המובילים"? באיזה מקום מדורגת הכלכלה? ראשון, רביעי, לפני ביולוגיה אבל אחרי פיסיקה? איפה ניתן לצפות בדירוג, ומתי התרחשה התחרות?. כמו כן, היא כותבת, "הכלכלה נכללת למשל בין קטגוריית פרסי הנובל". כדאי להזכיר שמעניקים גם פרסי נובל לספרות ולשלום. סליחה, אמור מעתה: מדע הספרות ומדע השלום.

מעניין שארלוזורוב מציינת את פרס נובל לכלכלה, אחד הישראלים שזכה בפרס נובל לכלכלה, פרופ` דניאל כהנמן, זכה בו עבור מחקרים שערך יחד עם עמוס טברסקי המנוח, על כך שהצביע על מופרכותן של הנחות היסוד של מדע הכלכלה. ההנחות בדבר התנהגותו של האדם הרציונאלי שכל עניינו בחיים, על פני הנחות הדיסציפלינה, הוא מקסום האינטרסים האישיים. כהנמן וטברסקי הראו עד כמה זה בלתי רציונאלי ובלתי מדעי להניח הנחות אודות התנהגות רציונאלית.

במאמר הזה יש לארלוזורוב שתי מטרות, הראשונה להיחלץ לעזרת המדע והשנייה להגן על נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. שאף הוא מנקודת מבטו "המדעית" מתנגד להעלאת שכר מינימום. אז מה אם יש כמה מדענים אחרים, שב"דה מארקר" וב"הארץ" מעולם לא שמעו עליהם, כמו הכלכלנים קרוגר וקארד מפרינסטון שבדקו ומצאו שהעלאת שכר מינימום בניו ג`רסי לא הביאה לגידול באבטלה. ומדען נוסף, במקרה חתן פרס נובל לכלכלה, ג`וזף שטיגליץ, שסבור שיותר משסטנלי פישר הוא מדען הוא אידיאולוג ואדם לא ישר, שטיגליץ כותב בספרו "גלובליזציה וחוסר נחת" שבתפקידו כסגן נשיא קרן המטבע הבינלאומית פישר היה אחראי לכמה מן המשברים הכלכליים החמורים ביותר שהתרחשו בעולם בעשורים האחרונים, ושבתפקידו בקרן הוא דאג בעיקר לאינטרסים של התאגידים הגדולים ולכיבודים עבור עצמו.

די מדכא, ועם הזמן זה גם הופך לדי משעמם להמשיך להתייחס לטענות המופרכות של הפנדמנטליסטים הניאו ליברליים המאכלסים את רובה המכריע של התקשורת הישראלית. לשטחיות, לחוסר היושר האינטלקטואלי ולפרובינציאליות, ל- "Dismal Journalism", לעיתונות ירודה ומדכאת.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. נורית

    הגעתי הנה מגוגול – כי חיפשתי מירב ארלוזורוב – כי קראתי טוקבקים למאמר מערכת מגוחך ב"הארץ" שבהם היא הוזכרה, והסקרנות שלי התעוררה.

    אני מאלה שסוגרים את הרדיו כל פעם שמתחילים לדבר על כלכלה, וזורקים בלי לפתוח את המוספים הכלכליים של העיתונים (יחד עם מוספי הספורט).

    והנה מצאתי כאן מאמר מרתק על כלכלה, עם תגובות לא פחות מרתקות – תודה.

    מה שגורם לי להגיב עכשיו הוא ארבע התגובות שמעלי. שתהיה עוד תגובה לרקורד, ולאלו שיתעו הנה אחרי:

    דרור ניסן (אין לי מושג מי אתה) – אני משוכנעת שאילו היית טוען שמירב ארלוזורוב לא מבחינה בין קרל מארכס לבין גראוצ'ו מרקס, או בין אדם סמית לבין וויל סמית – אף אישה לא הייתה מאשימה אותך בשוביניזם. הבחירה שלך במעצב אופנה ובחנות אופנה, הופכת סאטירה לגיטימית על אדם שהוא במקרה אישה, לסאטירה שוביניסטית.

  2. נורית

    הגעתי הנה מגוגול – כי חיפשתי מירב ארלוזורוב – כי קראתי טוקבקים למאמר מערכת מגוחך ב"הארץ" שבהם היא הוזכרה, והסקרנות שלי התעוררה.

    אני מאלה שסוגרים את הרדיו כל פעם שמתחילים לדבר על כלכלה, וזורקים בלי לפתוח את המוספים הכלכליים של העיתונים (יחד עם מוספי הספורט).

    והנה מצאתי כאן מאמר מרתק על כלכלה, עם תגובות לא פחות מרתקות – תודה.

    מה שגורם לי להגיב עכשיו הוא ארבע התגובות שמעלי. שתהיה עוד תגובה לרקורד, ולאלו שיתעו הנה אחרי:

    דרור ניסן (אין לי מושג מי אתה) – אני משוכנעת שאילו היית טוען שמירב ארלוזורוב לא מבחינה בין קרל מארכס לבין גראוצ'ו מרקס, או בין אדם סמית לבין וויל סמית – אף אישה לא הייתה מאשימה אותך בשוביניזם. הבחירה שלך במעצב אופנה ובחנות אופנה, הופכת סאטירה לגיטימית על אדם שהוא במקרה אישה, לסאטירה שוביניסטית.