בית הקברות ובית המקדש

אבנר בן עמוס

להט הויכוח שעוררה הצעתו של אלוף אלעזר שטרן, ראש אגף משאבי אנוש בצה"ל, להפריד בקבורה הצבאית בין חיילים שנפלו בקרב וחיילים שנפלו בנסיבות אחרות, הביא להתעלמות מאמירתו המצמררת כי בית הקברות הצבאי הוא "היכל הקודש" ("ידיעות אחרונות", 4.4.2006). בכך מגיע פולחן החיילים המתים הישראלי לשיא חדש. בתי קברות צבאיים אינם, כמובן, המצאה ישראלית. כל אומה המכבדת את עצמה קוברת את חייליה במתחמים נפרדים על מנת להפוך את הנופלים בקרב לסמל ומופת עבור כלל האזרחים. אולם דומה כי החברה הישראלית מצטיינת במיוחד בהפקעת החיילים המתים מרשות משפחותיהם ומסירתם לידי המדינה, שתתן למותם את המשמעות הפטריוטית ה"נכונה". די אם נזכור את מאבקם של ההורים השכולים במשרד הביטחון להוסיף לכיתוב הרשמי על המציבה ביטויים של אבל פרטי, כדי שנבין את החשיבות שמקנה המדינה לשמירה על המונופול של ייצוג החיילים המתים. אל השיח הביטחוניסטי מתווספת עתה הרטוריקה הדתית-לאומית של אלוף שטרן (הוא כינה את בית הקברות הצבאי גם בשם "קודש הקודשים" – "ידיעות אחרונות", 5.4.2006) אשר יוצרת חיבור מעורר חלחלה בין יהדות, פולחן חיילים מתים ותחושה של נשגבות. קו ישר עובר בין הערצת הקברים של המתנחלים לראייה של בתי הקברות הצבאיים כמקומות החשובים ביותר בטריטוריה הישראלית.

לא משכן הכנסת, לא בית המשפט העליון, לא משרד ראש הממשלה – אף אחד מסמלי הריבונות הארצית, המבטאים את רצון האזרחים החיים, אינו זוכה ליחס כזה של קדושה. המתים, שאינם יכולים לדבר עוד, זוכים לעומת זאת לשאת את ההילה. רצוי לזכור זאת כבר עכשיו, מכיוון שאחרי הפסח ממתינים לנו, בשורה ארוכה ארוכה, יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות ויום ירושלים. כל אחד מהם נותן למדינה הזדמנות נוספת לדובב את המתים, ולהפוך אותם לסלע קיומנו. אך מדינה שנוטעת את רגליה בין קברים אינה מסוגלת להתרומם מעליהם ולראות אופקים חדשים. לאן שלא תתבונן אתה רואה מסביב את גדר בית הקברות.

אבנר בן עמוס הוא מרצה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.