זיתיין לגנרלים

רן הכהן

טעות לחשוב ששיאי האטימות האנושית הנפשעת נמצאים במגזר הפרטי (נשיא ארגוני העצמאים, זאב וינר: "בחורה דרוזית המועסקת באחת המתפרות הפזורות בגליל אינה זקוקה להעלאת שכר המינימום", הארץ 7.12.2005) או במערכת הפוליטית (סגנית שר הפנים רוחמה אברהם על הפלסטינים ברצועה: "אם אין סוכר שיעשו ריבה", 20.2.2006).

את השיאים האמיתיים יש לחפש במערכת הצבאית, האשמה בהרעבתם של הרבה יותר אנשים ממה שמעסיק ישראלי יכול לחלום. ברצועת עזה כבר אין סוכר, אין קמח, אין מזון ואין תרופות, וגורמים בינלאומיים מדווחים על "אסון הומניטרי" בפתח. כל זה לא מטריד כלל את המערכת הצבאית. הנה כך הכריז השבוע מתאם הפעולות בשטחים, האלוף יוסף מישלב, כי "אין משבר הומניטרי בשטחים", ואף הילל את "יכולתם של הפלשתינאים להסתפק במועט – `זית, זיתיין` – בעתות מצוקה. דוברים אחרים הסכימו עם הערכתו" (הארץ, 5.4.06).

אינני יודע אם יש הגדרה מוסכמת ל"אסון הומניטרי": אולי כדאי לקיים איזה רב-שיח אקדמי בנושא במכללת אריאל, לזכר מרי אנטואנט. מה שהחוק הבינלאומי כן קובע הוא ש"אכיפה מכוונת של תנאי חיים שנועדו להביא לחיסולה המלא או החלקי של קבוצה" היא רצח עם (ג`נוסיד). ניסויים בקנה מידה גדול שנערכו בכמה מדינות, כולל מעצמות מדעיות כמו גרמניה, הוכיחו קורלציה סטטיסטית מובהקת בין הרעבה של בני אדם לבין מותם.

באותו יום עצמו גם דווח בהארץ כי "מערכת הביטחון חוששת ממהפכה חברתית שתפגע בתקציבה". מובן: למערכת הביטחון אין יכולת להסתפק במועט; אפילו הדחפורים הצבאיים יגוועו בהמוניהם ברעב אם ייאלצו לעקור רק `דונם, דונמיין` של עצי זית בעתות מצוקה.

נדמה שמהפכה חברתית אמיתית צריכה להתחיל כך: לא לתלות את הצמרת הביטחונית שלנו, לא להרעיב אותה או לשלול את חירותה – חלילה וחס! – אלא רק ללמדה פרק בהלכות הסתפקות במועט על-ידי שליחתה לנופש של כמה חודשים בתנאים שהיא עצמה מעניקה ברגישות ובנחישות לרצועת עזה: מכותרת בגדרות חשמליות (משיקולי ביטחון כמובן), מחוברת לעולם במעברים הסגורים תמיד (מטעמי ביטחון גרידא), ללא מזון, ללא תרופות, עם מים דלוחים ומזוהמים, ועם בומים על-קוליים לחובבי המוזיקה ועלוני הסברה לאוהבי הספרות. את התקציבים שיתפנו אפשר יהיה להפנות לעניים, שלנו ושלהם, ובמידת הצורך גם למימון הגנה משפטית לקצינים הנוסעים לחו"ל.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.