אתה תעלה לי ואני אעלה לך

לפני כחצי שנה שוחחתי עם ד"ר שלמה סבירסקי על המכניקה שגורמת לעלייה בשכר הבכירים ואז הגענו למסקנה שפרסום השכר תורם רבות להאצתו כלפי מעלה. כתבתי אז במאמר המערכת של נטו+ וגם באתר זה, כי פועלת כאן פסיכולוגיה שלפיה בחסות החוק, המחייב את פרסום שכר הבכירים, משווים הבכירים זה את שכרו לזה ושואפים ליישר קו כלפי מעלה. כתבתי אז גם כי הדירקטורים שמאשרים למנכ"לים את שכרם ה"מפלצתי" עושים זאת מתוך ידיעה, כי המנכ"ל יספק להם את התמורה בהמשך.. מאחר ואלה וגם אלה נמנים על אותה שכבה סוציו-אקונומית, הם מדברים באותה שפה, מן הסתם הם אינם ערים לסטיית השכר שלהם מהנורמות המקובלות.

לא הייתי נזקקת לסיפור ישן זה אלמלא הייתי מגלה במהלך סוף השבוע כי גם גיא רולניק בדה מרקר וגם נחמיה שטרסלר ב"הארץ" הגיעו למסקנות דומות רולניק, למשל, כותב, כי אחרי שמהנהלים גמרו להשוות שכרם לאלה של עמיתיהם, לפי הפרסומים בגיליון האחרון של דה מרקר, הם צילמו את הסיפורים ואת המספרים "וכבר הם ערוכים למשא ומתן על חבילות התגמול". והוא מוסיף: "ולכן בשנה הבאה יהיו לנו עוד חתולים שמנים, עוד פרשנויות מתוחכמות, עבודה גרפית עוד יותר מרשימה, סיפורים מסמרי שער, טבלאות יותר גדולות – עבודה עיתונאית במיטבה" ובשורה התחתונה שכר יותר גבוה..

רולניק סבור כי את מעגל הקסמים יכולים לעצור המשקיעים המוסדיים המנהלים לנו את השקעותינו ואמורים לייצג אותנו באספות הכלליות, שם מאושרות ההטבות. אולם מאחר שגם אלה נשלטות על ידי חברים בהווה או בעתיד במועדון החתולים – הם מעדיפים לרכז מאמצים במאבקים אחרים".

ואנחנו, מה יש לנו להגיד ? שאנחנו אמרנו את זה קודם? אז בואו נגיד עוד דבר:: אנא הכניסו לדירקטוריונים חברי ועדים או עובדים מן השורה כדי להחזיר את הסחרור לפרופורציות נכונות. הרמב"ם אמר כי כדי להתיישר יש להתכופף קדימה ואחר כך אחורה – אז אולי הדיקטוריונים צריכים בכלל להיות מורכבים ממקבלי שכר מינימום? מחשבה מרחיקת לכת של התכופפות לאחור, אבל מי יודע אולי אחר כך נתיישר?