הצעה לחשיבה כלכלית אחרת

רון גולדרינג

לויכוח על שכר המינימום תרמו נגיד בנק ישראל וכלכלניו את הקביעה, כי העלאת שכר המינימום תגדיל את האבטלה. התגובה הטבעית של כל מצדדי העלאת שכר המינימום צפויה להיות דחייה של קביעה זו – ובכך מוטה הדיון אוטומטית לשאלה: האם הנגיד צודק? ואולי מותר להעלות את שכר המינימום רק ל-800 דולר? 739 דולר? ואומנם, מפלגת העבודה נופלת למלכודת: מדובר על הקמת וועדה שתבחן את השפעת הצעד על המשק בעקבות כל "פעימה". ניתן לדבר רבות על הבעיות המתודולוגיות הקשורות לפעולתה של ועדה זו, ועל מובהקות המדדים האקונומטריים שעליהם אמורה ועדה כזאת להסתמך. אך לא בזאת אני מבקש לעסוק.

אטען, לצורך הדיון, כי הנגיד צודק. אכן, העלאת שכר המינימום תגדיל את האבטלה. יתר על כן, אטען, כי הורדה נוספת של שכר המינימום עשויה להקטין את האבטלה, וייתכן כי שכר מינימום של, למשל, 100 דולר לחודש יביא את האבטלה לשיעור אפסי. אני מוותר מראש על הויכוח ומסכים לקרוא למשרה של 100 דולר לחודש "עבודה", הגורעת את בעליה ממצבת המובטלים.

ואחרי "ניקוי השולחן" מויכוחים מתודולוגיים וסמנטיים, אני מבקש להציג את הבעיה כך: "נדרש להעלות את שכר המינימום לגובה המאפשר פרנסה, ובאותה עת להבטיח את ירידת האבטלה". הצגה כזאת מזכירה ניסוח של בעיות טכנולוגיות והנדסיות: "נדרש להוריד את משקל המטוס מתחת לסף מבוקש, ובאותה עת להגדיל את חוזק המבנה שלו", "נדרש להגדיל את מספר מקומות הישיבה באוטובוס ליותר מ-70, מבלי לפגוע ביכולת התמרון שלו" – וכך הלאה.

בבסיס כל הבעיות שצוינו נמצאת סתירה: שיפור בפרמטר אחר (שכר המינימום, משקל המטוס) יביא לפגיעה בפרמטר אחר (שיעור אבטלה, חוזק מבנה המטוס). השיטה המקובלת להתמודדות עם בעיות אלה היא שיטת שקלול התמורות (trade-off). נמצא נקודת איזון כלשהי שניתן (או לא) לחיות אתה, עם שכר מינימום נמוך מן הרצוי ועם אבטלה גבוהה מן הרצוי – וזאת מתוך השלמה עם חוסר האפשרות להציע פתרון משביע רצון. הרעיון הטמון בהקמת הוועדה האמורה הוא לאפשר את מציאתה של נקודת איזון כזאת. סביר מאוד, שגם "הצלחה מסחררת" של פעולת הוועדה, קרי, מציאת מדדים מובהקים וזיהוי מופלא של פונקצית התמורה בין גובה שכר המינימום לגובה האבטלה, לא יביאו לפתרון הבעיה המבוקשת, והועדה תכתוב בסיכום עבודתה כי ,למרבה צערה, "לא ניתן להעלות את שכר המינימום לגובה המאפשר פרנסה מבלי לגרום לעליה בלתי נסבלת באבטלה." סוף פסוק. האומנם?

כאן באה לעזרתנו תורת ה-TRIZ שפתח גנריך אלטשולר (1926-1998). TRIZ (ר"ת ברוסית: "תיאוריה לפתרון בעיות המצאתיות"), הוא מדע וטכנולוגיה העוסקים בפתרון "בעיות בלתי פתירות". גנריך אלטשולר חקר עשרות רבות של אלפי פטנטים בתחום הטכנולוגי, ומצא תבניות ועקרונות המאפשרים להמציא פתרונות באופן שיטתי. אלטשולר התרכז תחילה בעבודתו (החל בשנות ה-40 של המאה העשרים) בבעיות המצאתיות טכניות. בעשרות השנים שחלפו מאז העמידו אלטשולר ותלמידיו המובהקים אלפי תלמידים, ותורת ה-TRIZ התרחבה לתחומים אחרים, ובהם עסקים, וכפי שאראה כאן, גם לכלכלה. אינני מתיימר לספק במאמר זה תחליף משביע רצון לקורס "מבוא ל-TRIZ" (המעוניינים במבוא קצר יוכלו למצוא כזה כאן וכאן ומאמר מתקדם יותר כאן). חשוב לי, עם זאת, להבהיר, כי אלפי מקרים של הצלחה במגוון תחומים ולאורך עשרות שנים מבססים את מעמדה של תורת ה-TRIZ כמקור השראה ואמצעי מעשי לפתרון בעיות המצאתיות קשות.

בבסיסה של כל בעיה המצאתית, גורס אלטשולר, נמצאת סתירה. (במקרה של דוגמת המטוס – הסתירה היא בין משקל וחוזק מבנה. במקרה שלנו – בין גובה שכר המינימום ושיעור האבטלה). פתרון הבעיה איננו נעוץ במציאת נקודה חדשה על עקומת התמורה, אלא בהסרת הסתירה. עם מציאת הפתרון נעלמת הסתירה, כלומר, עלינו למצוא דרך שתעקר את הטיעון כי העלאת שכר המינימום תגרום להגדלת האבטלה, ותהפוך אותו לבלתי רלוונטי.

כיצד נפתור את בעיית שכר המינימום בעזרת עקרונות TRIZ ?

אחד מעקרונות TRIZ אומר: "כאשר לא ניתן לפתור את הבעיה בעזרת שקלול תמורות – יש לעבור למערכת על". "מערכת על" היא מערכת הכוללת את המרכיבים של המערכת המקורית, אך גם מרכיבים ובעיות נוספים. במקום לפתור את הבעיה במערכת המקורית, מזהים בעיה גדולה יותר במערכת העל, ופתרונה מביא לפתרון הבעיה המקורית כתוצאת לוואי מבורכת של פתרון בעיה גדולה יותר.

במקרה שלנו המערכת המקורית, המצומצמת, כוללת את המובטלים, את העובדים מקבלי שכר מינימום (או פחות) ואת מעסיקיהם. במערכת מצומצמת זאת לא נוכל, אולי, לפתור את הבעיה. לפי המלצת TRIZ נחפש מערכת על.

מערכת העל שלנו תכלול, בנוסף למערכת המקורית, גם את הממשלה וכן "מבחר תהליכי נזק" שאנו מכירים היטב: תאונות דרכים, ילדים בסיכון, פשיעה, זיהום אוויר ומים, וכו`. רשימה לא ממצה של תהליכי נזק המתרחשים במדינתנו תסתכם בנזקים של עשרות רבות של מיליארדי ₪ לשנה.ננסח מחדש את הבעיה במערכת העל: "כיצד ניתן להשיג את המטרות הבאות: א) להעלות את שכר המינימום, ב) להקטין את האבטלה, ו-ג) להקטין את הנזקים הנגרמים בתהליכי הנזק?"

לכאורה, הצגנו בעיה אמביציוזית יותר: איננו מסתפקים בהעלאת שכר המינימום. אנו מבקשים גם להוריד את האבטלה, גם להפחית את זיהום האוויר והמים, גם להפחית את מספר הנפגעים בתאונות דרכים, גם להקטין את מספר מקרי הפגיעה בילדים, ועוד, ועוד.

למעשה, רק פתרון הבעיה הרחבה יותר יאפשר את פתרונה של הבעיה המצומצמת! הקטנת הנזקים היא, מצד אחד, מקור כספי ענק: נוכל להרגיע את דאגותיו של כל כלכלן באוצר בעניין מקור הכסף: אם נפחית את נזקי תאונות הדרכים, למשל, ב-50%, נשחרר מקור כספי של כ-6 מיליארד ₪ (על פי הביטוח הלאומי).

מצד שני, הפחתת הנזקים תוכל להתבצע באמצעות מספר גדול של פרוייקטים שיעסיקו עשרות רבות של אלפי עובדים. בפרוייקטים אלה, שהשכר בהם לא יפחת משכר המינימום המשודרג, יוכלו להקלט מובטלים רבים, ובהם המובטלים שנגיד בנק ישראל חושש מפיטוריהם כתוצאה מהעלאת שכר המינימום.

נסכם, אפוא: אין צורך להתעמת עם הטענה כי העלאת שכר המינימום תגרום לעליית האבטלה. במקום להתמודד עם בעיה מצומצמת, שפתרונה, אולי, איננו אפשרי, נתמודד עם בעיה רחבה יותר, שפתרונה אפשרי, ובכך נשיג את הטוב שבכל העולמות.

מה שדרוש לנו היום הוא חשיבה כלכלית אחרת. הכלים והידע הנדרשים קיימים. מה שחסר הוא נכונות בקרב המנהיגים ומקבלי ההחלטות "להגדיל ראש" ולצאת מתחומה הצר של המחשבה הכלכלית שהביאה אותנו למצב הנוכחי.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שלו

    האם כל מה שנותר לנו הוא לקוות שמאמר זה, באתר זה, יחלחל אל מישהו בין מקבלי ההחלטות?
    מהי הדרך להגיע לשינוי, שלב אחרי שלב?
    האם ישנה דרך כזאת או שהיא בלתי-אפשרית מעצם זה שהמערכת הפכה להיות גדולה כל-כך שאי-אפשר כבר להבין כיצד היא פועלת, מן קופסא שחורה? או מין כאוס קוונטי?
    מקווה שלא בלבלתי לכם את השכל אין לי באמת ידע כלכלי, אבל יש לי צורך נואש בחזרה למדיניות חברתית, שהרי כמו ברמת המיקרו, בה המשפחה והאושר נפשי אינם תלויים בגובה המשכורת, גם ברמת המקרו, המדינה היא איננה התל"ג.
    שלו

  2. שלו

    האם כל מה שנותר לנו הוא לקוות שמאמר זה, באתר זה, יחלחל אל מישהו בין מקבלי ההחלטות?
    מהי הדרך להגיע לשינוי, שלב אחרי שלב?
    האם ישנה דרך כזאת או שהיא בלתי-אפשרית מעצם זה שהמערכת הפכה להיות גדולה כל-כך שאי-אפשר כבר להבין כיצד היא פועלת, מן קופסא שחורה? או מין כאוס קוונטי?
    מקווה שלא בלבלתי לכם את השכל אין לי באמת ידע כלכלי, אבל יש לי צורך נואש בחזרה למדיניות חברתית, שהרי כמו ברמת המיקרו, בה המשפחה והאושר נפשי אינם תלויים בגובה המשכורת, גם ברמת המקרו, המדינה היא איננה התל"ג.
    שלו