האחד במאי, רלבנטי מתמיד

יוסי דהאן

בתודעה האזרחית הישראלית, ובעיקר של אלה המשתייכים לחלק השבע שלה, האחד במאי הוא ביטוי לאנכרוניזם שעבר מן העולם – השלטון הסובייטי, עסקני הסתדרות לוגמי תה, ועולם האתמול של אידיאולוגים סהרוריים. הבורות והאינטרסנטיות מסייעים כבר שנים להעצים את הונאת הזיכרון הזו שתורמת להגדלת רווחיהם הכלכליים ועוצמתם הפוליטית של אלה הנמצאים בשלביו העליונים של הסולם החברתי והכלכלי הישראלי.

לכן מן הראוי לחזור ולהזכיר (כמו בליל הסדר ולמען אותם ערכי החירות משעבוד) את חשיבות האחד במאי. אחד במאי מציין את זכר המהומות ב Haymarket  בשנת 1886בעיר שיקגו ואת ההישגים החברתיים והכלכליים של של תנועת העובדים העולמית. באחד למאי בשנת   1884 הפדרציה של איגודי העובדים דרשה יום עבודה בן שמונה שעות בארצות הברית, הדרישה הייתה שהסדר זה יתחיל באחד למאי    1886 ואם לא תוכרז שביתה כללית. באותה תקופה יום העבודה של העובדים ארך עשר ושתים עשרה שעות, שישה ימים בשבוע, והעובדים עבדו בתנאי עבודה מסוכנים. בעקבות הדרישה הוכרזה שביתה כללית. ואכן באחד למאי 1986 יצאו כארבע מאות אלף איש להפגנה למען יום עבודה בן שמונה שעות, במהלך ההפגנה פרצו מהומות שבמהלכן נהרגו שני שובתים ונפצעו שובתים רבים בידי משטרת שיקגו. בעקבות ההפגנה הראשונה נערכה עצרת שנייה שבה השליך מישהו, שזהותו אינה ידועה עד היום, בקבוק תבערה ממנו נהרגו שמונה שוטרים.

שמונה ממנהיגי ההפגנה שהיו חברי התנועה האנרכיסטית, נעצרו ונערך להם משפט. התביעה טענה שמות השוטרים נגרם כתוצאה מדברי ההסתה של מנהיגי העובדים במהלך העצרת. שבעה מהם נדונו למוות, ואחד ל-15 שנות מאסר. בעקבות גזר הדין פרצו הפגנות פועלים במקומות שונים ברחבי העולם. מושל אילינוי חנן שניים ממנהיגי העובדים. ב 1987 הוצאו להורג בתלייה ארבעה ממנהיגי העובדים, ומנהיג נוסף התאבד לפני הוצאתו להורג.

שש שנים לאחר מכן ב 1893, הכריז מושל מדינת אילינוי שהמשפט היה מאופיין בהיסטריה, חבר מושבעים (שכלל אנשי עסקים וקרובים של שוטרים)  ושופט מוטים נגד העובדים, וכי מנהיגי העובדים היו חפים מפשע. כיום מוצב גלעד לזכרם בעיר שיקגו.

קשה לחשוב על זמן מתאים יותר בישראל להיאבק על ערכי האחד במאי –  על זכויותיהם הבסיסיות של עובדים: על יום עבודה בן שמונה שעות, על תשלום שכר עבור ביצוע עבודה, הפסקת ניצול על ידי מעסיקים, זכות ההתאגדות של עובדים והזכות לנהל משא ומתן קיבוצי, הפסקת אפלייה של עובדות ועובדים וזכויות לבטחון סוציאלי כגון הזכות לחיות בכבוד בהיעדר תעסוקה וליהנות מחיים בכבוד עם הפרישה מן העבודה.

לרגל האחד במאי מוציא לראשונה מרכז אדווה מסמך המצביע על הרלבנטיות והחשיבות של האחד במאי –  "על עובדים, מעסיקים ועוגת ההכנסה הלאומית – דו"ח לשנת 2005", את המסמך כתבו דר` שלמה סבירסקי ואתי קונור – אטיאס.  מסקנתם היא שחלקם של המעסיקים בעוגת ההכנסה הלאומית עלה וחלקם של העובדים ירד. מאז 2001 נרשמה ירידה בתמורה המשולמת לשכירים לשעת עבודה במגזר העסקי והציבורי כאחת. חיים ביאור ורותי סיני מביאים ב"הארץ" את תמצית הדו"ח:

" עולה כי הירידה בתמורה לשעת עבודה התחילה בשנות האינתיפאדה, אך המגמה לא השתנתה באופן משמעותי בשנות הצמיחה שבאו אחריה. התמורה לעבודה כיום עדיין נמוכה משהיתה ב-2000 וב-2001.

לעומת זאת, נאמר בדו"ח, בעוד שבשנים 2003-2001 שיעורי הגידול בתוצר לשעת עבודה היו נמוכים וב-2002 התוצר אף ירד, ב-2005-2004 נרשמו שיעורי גידול נאים. "לפיכך, גל הצמיחה הנוכחי מתאפיין בכך שהגידול בערך המיוצר על ידי העובדים גבוה מהגידול בתמורה שהם מקבלים. הדבר נכון לגבי המשק כולו", כותבים עורכי הסקירה.

עוד עולה מהנתונים כי חלקם של המעסיקים בהכנסה הלאומית גדל בעוד שחלקם של העובדים מתכווץ. ב-2000 חלקם של המעסיקים היה 9%, ב-2002 חלקם ירד ל-4% בעקבות האינתיפאדה והמיתון, וב-2005 עלה ל-10%. לעומת זאת, חלקם של העובדים היה 75% ב-2000, ירד ל-73% ב-2003 וירד ל-70% ב-2005.

"דומה כי הצמיחה אינה מחוללת, לפחות עד כה, את התמורות המצופות והמובטחות: בעוד שהצמיחה מביאה עמה גידול חד בחלקם של בעלי ההון בהכנסה הלאומית, חלקם של העובדים מצוי בירידה", כותבים סבירסקי וקונור-אטיאס.

עוד מציינים מחברי הדו"ח, המתבסס בעיקר על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והביטוח הלאומי, כי בעוד ששכר המאיון העליון גדל ב-20 השנים האחרונות ב-39%, שכרם של מקבלי שכר נמוך (עד שני שלישים מהשכר החציוני) גדל רק ב-7%. ב-2004 קיבלו בעלי השכר הנמוך 8% מהשכר במשק, ושכירים מהמאיון העליון קיבלו 6% מהשכר. אבל המאיון העליון כולל רק 1% מכלל השכירים – וקבוצת השכר הנמוך מהווה 26% מהשכירים.

65% מהמשרות החדשות – חלקיות

בעשור שבין 94` ל-2003 (השנה האחרונה שלגביה התפרסמו נתוני הביטוח הלאומי) קבוצת משתכרי שכר מינימום גדלה ב-30%, והקבוצה ששכרה נע בין שכר המינימום לשכר הממוצע (בערך בין 3,300 ל-7,000 שקל) הצטמקה ב-17%.

מאז חידוש הצמיחה ב-2003 נוצרו 195 אלף משרות חדשות, 65% מהן חלקיות. ב-2005, לראשונה מאז 2002, עלה מספר המשרות החדשות המלאות על אלה החלקיות. עם זאת, מספרן של המשרות המלאות – כמעט 54 אלף – לא הגיע למספרן ב-69 – 2000 אלף.

מהדו"ח עולה כי בקרב הגברים, השכר לפי שעה ירד במעט מאז 2000, ואילו בקרב הנשים הוא עלה במעט. שכר הגברים ירד בששה מתוך שבעה ענפי משק נסקרים, כאשר הענף היחיד שבו עלה הוא התעשייה. שכר הנשים, לעומת זאת, עלה בענף התעשייה ובענף הבנקאות, ביטוח ופיננסים, אך ירד בענפי השירותים העסקיים, החינוך ושירותי בריאות. שכר הנשים נותר ללא שינוי בשירותי אוכל, אירוח ומסחר ובענף הרכב.

השכר לשעה הנמוך ביותר הוא בענף שירותי אירוח ואוכל – 24.5 שקל לנשים ו-27.2 שקל לגברים. השכר הגבוה ביותר משולם בענף הבנקאות, ביטוח ופיננסים – 51.2 שקל לנשים ו-69.5 שקל לגברים. ככל שרמת השכר גבוהה יותר, כך גדל פער השכר בין הגברים לנשים: הפער הגדול ביותר בשכר בין שני המינים הוא בענף הבנקאות, ביטוח ופיננסים (26%), בעוד שהפער הקטן ביותר הוא בענף שירותי אירוח ואוכל (10%).

לפי נתוני אדוה, פערי השכר המתרחבים מלווים בהבדלים בכל הנוגע לתנאים הסוציאליים של העובדים והעובדות. בעוד שבענף ההיי-טק הסכומים המשולמים על ידי המעסיק כהטבות סוציאליות שווים ל-21.4% מכלל השכר של העובדים, בענף התעשייה המסורתית התשלומים הסוציאליים מהווים רק 15.9% מהשכר.

לפי מחברי הדו"ח, ההיי-טק אינו נושא עמו בשורה עבור מרבית האזרחים הישראלים. ב-2005 כולה הצטרפו לתעשיות ההיי-טק (לא כולל שירותי היי-טק) רק 4,100 עובדים חדשים".

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.