מדבירי הגזענות

רן הכהן

מוסף הבריאות של "הארץ" הוא בדרך כלל הקדמה מבטיחה לשלאפשטונדה רגועה. אבל אתמול אפילו הוא הצליח להרגיז. המוסף מדווח על מחקר, "האחר מנקודת המבט של בני שלשה חודשים", שנערך בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, והאמור "לספק קצה חוט להבנת המנגנונים הקשורים לגזענות".

בקצרה, הראו לתינוקות בהירי עור בני שלושה חודשים תמונות של "בני הגזע שלהם" ותמונות של אנשים בעלי צבע פנים כהה. התינוקות הביטו זמן רב יותר בפנים הבהירות. כשחזרו על הניסוי באתיופיה, התעכבו התינוקות (השחורים) דווקא על תמונות הפנים הכהות. ואילו תינוקות שנחשפו בסביבתם לאנשים כהים ובהירים כאחד (עולים חדשים מאתיופיה) התעכבו פרק זמן שווה על שני סוגי התמונות. מכאן מסיק העיתון (ואולי גם המחקר, שאותו לא קראתי) שכבר בגיל צעיר המוח מסוגל "לעשות הבחנה על בסיס גזע", וש"בני אדם נולדים עם נטייה לבני הגזע שלהם" – אם כי הסביבה יכולה לשנות זאת. העיתון הליברלי המביא את המסקנה גם תוהה "האם באמצעותה אפשר יהיה לפתח כלים להדברת הגזענות?"

אולי מוטב להתחיל את הדברת הגזענות במקום אחר: בשפת העיתון (או המחקר?). כדאי להזכיר את קביעתו של הביולוג הדגול סטיבן גוּלד (Gould), שבני האדם אינם נחלקים ל"גזעים". חלוקה ל"גזעים" נשענת על תכונות הנבחרות באופן שרירותי לחלוטין, ומסווגות באופן דיכוטומי שרירותי גם כן. אין שום צידוק מדעי לחלק את בני האדם למספר מצומצם של קבוצות לפי צבע עורם דווקא, ולא לפי תכונות ביולוגיות רבות אחרות שמבדילות בינינו – צבע העיניים, קירזול השיער או צורת האוזניים, שלא לדבר על אינספור ההבדלים במטען הגנטי. גם אם מתעקשים לחלק לפי צבע העור (קריטריון פופולרי רק מפני שקל לזהותו בעין בלתי מזוינת, יותר מאשר את הגן הרצסיבי הגורם לנשאות של סיסטיק פברוזיס), הרי בין האדם הכהה ביותר לבין הבהיר ביותר יש סקאלה רצופה של בעלי צבעים וגוונים אינספור, ואיש אינו יכול לקבוע איפה נגמר "הגזע השחור" ומתחיל "הגזע הלבן".

התינוקות מן המחקר לא מסוגלים "לעשות הבחנה על בסיס גזע" על סמך תמונות של פנים: הם פשוט הבחינו בצבע העור, והעדיפו את צבע העור המוכר להם. צבע עור אינו עניין של "גזע", ו"גזע" אינו מונח מדעי אלא שריד נפסד של תיאוריות גזעניות מן העבר, המשתמשות בהבדל שרירותי כדי להמציא שוני מהותי ועמוק בין קבוצות בני אדם, ולנצלו לטובת יחסי השליטה ביניהן. אפשר לדבר על השונה, הזר או הלא-מוכר, אפשר בהחלט לדבר גם על הבדלים בצבע העור או בצורת העיניים – אבל אין שום הצדקה לדבר על "גזעים" במין האדם.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.