ייצוג נשים - מיתוסים ומציאות

אסתר עילם

השיטה הדמוקרטית הקיימת מתבססת על העיקרון של "ייצוג", שהדיון בו הוא סביב אפשרויות "ייצוג" של קבוצות ומגזרים שונים במסגרת של שיטות שונות של בחירה. לגבי "ייצוג נשים" התפיסה המקובלת היא שנשים הן מגזר הזקוק ל"ייצוג" בנושאים מיוחדים שנהוג לכנותם "ענייני נשים", או לפי דברי אחד מחברי הכנסת החדשה "העניין הנשי". חבר כנסת זה ציין בפני קהל בוחריו בכינוס לכבוד בחירתו שהוא עצמו יכול ל"ייצג" נושאים אלה, אך לדעתו ראוי היה הציב ברשימת מפלגתו אישה במקום ריאלי כדי – לדבריו – להעביר "מסר לציבור".

התייחסות ל"ייצוג" כ"מסר" מציבה אותו כסמל – נוכחות פיסית בלבד של נשים שאינה מעלה או מורידה לגבי מטרות הקשורות ב"עניין הנשי". זאת בהנחה שגברים יכולים להצליח בו כמו נשים. כך ה"ייצוג" הופך לפיקציה.

חבר כנסת זה – ויהיו כוונותיו טובות, וכישוריו מעולים אשר יהיו – לא לקח בחשבון גורם מבני, והוא ההטיה הקיימת במימוש זכויות-יתר. שייכותו לקבוצה ההגמונית "גברים" (וגם לקבוצות ההגמוניות יהודים, אשכנזים, הטרוסקסואלים) אינה בעיה של נראות חיצונית בלבד, אלא של עמדה מוגבלת, שלא נשמעים בה קולות ייחודיים של קבוצות המשלמות בבשרן את מחיר אותן זכויות-יתר. במקרה הספציפי של חבר כנסת זה פירוש הדבר הוא שיחד עם יכולתו להבין ולהשתכנע מבחינה אינטלקטואלית לגבי "ענייני נשים", ואף לחוש אמפתיה רגשית לנשים שאותן הוא מאמין שמייצג, עדיין מדובר ב"ייצוג" חסר לעומת, לדוגמה, "ייצוג" של אישה ערביה לסבית, וזאת עקב שייכותה לקבוצות שלא זכו לזכויות יתר.

אגב, הטענה ששיוך לקבוצה מסוימת אינו נחוץ לשם "ייצוג" ננקטת בעיקר לגבי נשים, ולא לגבי קבוצות רבות אחרות (הכוללות, בדרך-כלל, גם נשים, אך נתפסות כקבוצות "גבריות"), כמו עולים, חקלאים, וכיוצא בזה. אותו חבר כנסת זה לא השתמש באותו טיעון לגבי ערבים, כיוון שהוא רואה בייצוגם עניין מהותי.

ואולי דיון זה איננו רלוונטי כלל. יש לשאול שאלה עקרונית, האם עצם השיוך הקבוצתי דוגמת "אישה", "ערביה", או "לסבית" הוא ערובה ל"ייצוג" מרבי. למשל, לא ניתן לומר שכל חברות הכנסת "מייצגות" בצורה נאמנה "ענייני נשים". לדוגמה, בזמנו, חברת כנסת ליברלית נמנעה מהצבעה על חוק המאפשר הפסקת הריון (כפוף לתנאים מסוימים משיקולים קואליציוניים).

יתר-על-כן, ניתן אף להקשות למה הכוונה במושג "ענייני נשים". חבר הכנסת בו מדובר הצהיר שהוא "פמיניסט". אך האם "ענייני נשים" זהים לפמיניזם? אפשר להשיב בשלילה, וזאת משני טעמים עיקריים: האחד, "ענייני נשים" מוגדרים לא פעם במסגרת של תפיסות לא פמיניסטיות, כמו אלה המקדמות חלוקת התפקידים המסורתית בין גברים ונשים (לדוגמה, מתן היתר להיעדרות של אמהות ולא של אבות עקב מחלה של הילדים/ות), עיסוק בנושאים שנחשבים כ"עניין נשי", כמו אופנה, קוסמטיקה, גידול ילדים/ות, וכדומה. הטעם השני הוא ש"פמיניזם" הוא תפיסת עולם המבוססת על שלילת הסדר הפטריארכלי, ורצון ליצור סדר אחר עבור גברים ונשים כאחד. מבחינה זו חבר הכנסת אולי צודק: כ"פמיניסט", האינטרסים שלו לקדם עניינים פמיניסטיים אינם פחותים מאלה של "פמיניסטית". באופן תיאורטי הדבר נכון. אולם, שוב, מגבלות ההגמוניה מקשות על גברים פמיניסטיים להזדהות עם סדר-יום פמיניסטי יותר מאשר עם הבנה פמיניסטית שאישה רוכשת תוך כדי התנסות, כשהחיים כאישה בחברה פטריארכלית הופכים להיות מפתח לתפיסת-עולם ולדרך חשיבה מבחינת כל דבר ועניין. לרוב, גברים פמיניסטיים מסתפקים בהבנה אינטלקטואלית כללית, ובהפעלת רגשות אמפתיה במקרים ספציפיים. לפי נסיוני, בודדים בלבד בקרב גברים המזדהים כ"פמיניסטיים" מזדהים בצורה שלמה עם הנסיון הנשי מחד, ומאמצים פרספקטיבה פמיניסטית כעדשות להתבוננות על העולם מאידך (וגם לא מרבית הנשים – ובכלל זה לא מעט נשים שמצהירות על עצמן שהן  "פמיניסטיות").

ולסיום, האם אין מיגור הפטריארכיה, כיעד הכרחי של הפמיניזם, עומד בסתירה פנימית לכהונה בכנסת שהיא מוסד המעוגן באותו סדר חברתי?

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. זוהר שקלים

    נהניתי מאד לקרוא אותך ועלייך.

    אשמח מאד אם תוכלי להעביר למייל שלי את כתובת המייל שלך או הטלפון.

    נשיקות

    זוהר

  2. שי ח

    אני מסכים עם הצורך להעלאת הכמות המספרית של הנשים בכנסת מתוך מטרה להעלות את הייצוג של ה"עניינים" הנשיים.
    אבל לדעתי, השקעה בהעלאת האיכות והמודעות הפמיניסטית של הנציגות הקיימות תתרום הרבה יותר לעניין.

    אני חושב שהבעיה היא של דוגמה אישית. יש נשים בכנסת, אבל אף אחת מהן לא מניפה את הדגל הפמיניסטי בגאון. אף אחת מהן לא מהווה דוגמה אישית לנשים אחרות שיבואו ויגידו "גם אני רוצה לשאת את דגל המאבק הפמיניסטי כמוה" ובלי העידוד הזה להצמחת דור של נשים פוליטיות כל הנושא הזה של "אפליה מספרית מתקנת" ו"יותר ייצוג לנשים" ישאר רק כדיון פילוסופי שיזכה את מי שמדבר עליו בהנהוני הסכמה של המאזינים אבל לא יותר מזה.

    נאמר כאן שפמיניזם מתחיל בבית ואני מסכים מאוד לקביעה הזו. אני חושב שאני יותר פמיניסטי מזוגתי ולמרות זאת אם תעמוד השאלה מי מאיתנו צריך לייצג עניינים פמיניסטיים אני חושב שהתשובה תהיה שעדיף שהיא תעשה את זה כאישה מתוך תפיסה שמודעות פמיניסטית זה דבר שהיא תוכל לפתח מאוחר יותר (אבל מישהו יצטרך לעודד אותה לפתח את המודעות הזו).

    לסיכום, בין האלטרנטיבות של השקעה כדי שיהיו יותר נשים עם (מודעות פמיניסטית חלשה) לבין מאמץ להעלות את המודעות של הנשים שכבר נמצאות בכנסת (על חשבון הכנסת נשים נוספות) אני מעדיף את האלטרנטיבה השניה מתוך תפיסה שנשים עם מודעות ופעילות פמיניסטית גדולה יותר יעודדו נשים אחרות להצטרף לעשיה הפוליטית ובטווח רחוק זה מה שיגרום להעלאת הייצוג המספרי של הנשים בפוליטיקה (בביצה הפוליטית הטובענית).