בעל ההון הצדקן והזועף

תומר פרת

הדימוי של האיש השמן מהדילמה המוסרית בפוסט הקודם מזכיר לי שהאיש בעל רזרבות השומן הגדולות ביותר בעולם (וורן באפט) הכתיר היום את סטף וורטהיימר ובנו איתן, לבעלי הקפלים הגדולים במדינה. רק מכרו השניים את חברת ישקר בסכום המפלצתי של 22 מיליארד שקל (לפני מס שערורייתי של 25 אחוז בלבד) וכבר נזעק הפלוצקר (סבר), לזעוק את זעקת הקוזק הנגזל שלהם. לפי פלוצקר, בישראל בכלל "עשו להם את המוות". האשמים הם "ממשלות ישראל, פקידי ישראל, וחלק מהתקשורת הכלכלית בעבר הקרוב מאוד".


ואכן רצוי שכולנו נדע שהורטהיימרים הם נורא רגישים. האב סטף, שהבעת פניו מביעה תמיד זעף מהול בצדקנות, טוען כבר שנים שכולם מתנכלים לו, ובעיקר הוא מתעב את התקשורת. לא מזמן עלב ברזי ברקאי בשידור חי, וכינה את דבריו על הפערים בחברה "מטומטמים". המנטרה הקבועה, של מי שמצליח למכור את עצמו כבר שנים (באמצעות התקשורת כמובן) כמפריח שממה, ומציל אביונים ואלמנות מרעב בצפון (גם וועדת פרס ישראל השתכנעה והעניקה לו פרס), היא שהתקשורת מפריחה רעיונות הבל על רפורמות חברתיות (הוא קורא את העוקץ?) והמנטרה שלו היא שבלי ייצור וייצוא אין תקומה למדינת ישראל, ושכולם צריכים לייצר ולייצר ,והוא כמובן יימכור בסופו של דבר את מפעלו הציוני למשקיע זר במזומן. עוד מקונן פלוצקר על מר גורלם וגורלנו "האם התייאשו סטף ואיתן סופית מהקנאה האוכלת כל חלקה טובה בישראל? האם החליט להעביר את מרכז עיסוקיהם למקום אחר, טורקיה ועד אמריקה? אם כן, יצאנו מופסדים". פועלי הדחק של ורטהיימר בצפון ובדרום: עתידכם בסכנה.

לפני כמה שנים הכנתי כתבה על מוזיאוני רכב בישראל עבור המגזין נשיונל גאוגרפיק, ומפני שכתבתי כמה מלים אוהדות על מוזיאון הרכב ההיסטורי בתפן (שאיתן ורטהיימר הקים ורכש את כל המכוניות העתיקות בו) ביקשתי להוסיף כמה מלים מפיו. לא ביקורת חברתית נוקבת, לא דמוניזציה של בעלי ההון, לא חיטוט בחייו האישיים. סתם טפיחה קלה על הכתף על היוזמה הברוכה, ולשם שינוי, כמה מלים מפיו שאינן קשורות בכסף ורווחים. לצערי נתקלתי בחומה בצורה ומתנכרת. עם כל פניה שלי למזכירה, נאמר לי שמר וורטהיימר עסוק, או בחו"ל, ולא ידוע מתי ייתפנה ולכן לא ידוע אם יוכל להגיב. אמרתי להן: זה מגזין טבע ומדע, זה מחמיא לו, זה על תחביב, זה נחמד. לא עזר כלום. האיש היה בלתי נגיש. כעבור כמה שבועות פשוט חייגתי 144 וקיבלתי את מספר הטלפון הפרטי בווילה בקיסריה. צילצלתי ולהפתעתי הוא ענה. שאלתי אם אפשר לרשום כמה מלים על תחביב המכוניות ורעיון המוזיאון.
"מי נתן לך את הטלפון שלי בבית?" .
"זה היה ב-144"
"אני לא מעוניין לדבר על הדבר הזה" הוא חתם את השיחה בקרירות.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.