מקסמי עולם הסחר החופשי

לפני כשבועיים איציק כתב כאן על הרצאה של תמר בן יוסף, שספרה "ברוכים הבאים לשוק החופשי" ייצא לאור בקרוב, איציק סיפר שבהרצאה היא קבעה שמדינת ישראל היא אחת מהמדינות שהפנימה לחלוטין את עיקרון הפתיחות הכלכלית "סוג של ליברליזם נשגב שלא קיים בשום מקום אחר". ההפנמה של מדיניות זו זוכה לתמיכת עדת המאמינים הפנדמנטליסטים של כתבים ופרשנים כלכליים המסבירים לקורא הישראלי הפרובינציאלי שאנחנו חייבים לאמץ מדיניות סחר חופשי לחלוטין, כמו שאר מדינות המערב שאנחנו כל כך רוצים לדמות להן.

השבוע היו צריכות להתקיים שיחות על מדיניות הסחר העולמי,  השיחות נדחו, ולא נראה שבוש או בלייר מתכוונים להתייחס לשיחות הללו ברצינות. אפילו עיתון בעל עמדה שמרנית כלכלית יחסית כמו ה"הניו יורק טיימס" כתב במאמר המערכת שלו על חרפת התנהגות מדינות המערב בסוגיה זו.

אז כיצד מתנהל הסחר החופשי העולמי, מי מרוויח ומי מפסיד. אחד התיאורים של הסחר הזה נמצא בספר מעניין שיצא לאחרונה שמחברו הוא Jon Mandle שם הספר, "Global Justice". הספר עוסק בשאלה הרחבה יותר, מהם עקרונות הצדק שצריכים לחול בעולם גלובלי.

מנדל כותב כי כאשר מדינות מתפתחות מהעולם השלישי מייצאות סחורות לשווקים של המדינות העשירות הן נתקלות בחומות מכסים הגבוהות פי ארבע מאלה שבהן נתקלות המדינות העשירות המייצאות סחורות למדינות המפותחות. חומות המכסים הללו עולות למדינות המפותחות והעניות  100 מיליארד לשנה, כפול ממה שהמדינות הללו מקבלות כסיוע מן המדינות העשירות.

איכרים בארצות הברית ואירופה מוכרים את המוצרים שלהם במחיר הנמוך יותר מהוצאות הייצור של מוצרים אלו. לזה קוראים תחרות ושוק חופשי. ברור שתחת התנאים הללו לחקלאים מהמדינות העניות קשה להתחרות בחקלאים מהמדינות העשירות כיוון שהם אינם זוכים לסובסידיות מהממשלות שלהם, כפי שזוכים החקלאים במדינות העשירות.

סכום הסובסידיות שהוענקו לחקלאים במדינות העשירות בשנת 2001 היה 311 מיליארד דולר. לשם השוואה סכום הסיוע שמדינות אלה מעניקות למדינות העניות הוא 52 מיליארד דולר.

בארצות הברית, העיתון "ניו יורק טיימס" דיווח ב 2004 שלמרות שהכנסות החקלאים גדלו פי שתיים בשנתיים לפני כן, הסובסידיות שמעניק הממשל לחקלאים עלו ב 40%.

המדינות המתועשות מעניקות לחקלאים שלהם יותר ממליארד דולר ביום, מה שמאפשר לחקלאים אלה לייצא סחורות חקלאיות במחירים הנמוכים בשליש ממחיר הייצור.

התוצאות של המדינות הזו עבור אנשים במדינות העניות הן קטסטרופיות. הסובסידיות ל 25,000 מגדלי הכותנה בארצות הברית  גורמות למגדלי הכותנה במדינות העניות באפריקה הפסדים של  350  מיליון דולר לשנה.

מה שקורה למעשה זה שהשווקים של מדינות המערב חסומים בפני מוצרים חקלאיים וטקסטיל מהעולם השלישי, סחורות שבהן יש להן יתרונות. בעוד חסימות המכס הגבוהות הללו עומדות איתן, גופים כקרן המטבע הבינלאומית כופים על מדינות העולם השלישי לפתוח לחלוטין את שוק ההון שלהן בפני מדינות המערב, שווקים שבהם בנקים ותאגידים כלכליים הם השחקנים המרכזיים הנהנים מהיתרון.

אולם אפילו חסידי הגלובליזציה, כגון הכלכלן ג`קדיש בגווטי, מתנגדים לליברליזציה של שוק ההון העולמי. ההנחה שההון יזרום מהמדינות העשירות למדינות העניות ויגרום שם לצמיחה מוטעית לחלוטין. למעשה המדינה שאליה זורם ההון הרב ביותר היא ארצות הברית. האירוניה היא שכשליש מההון הזורם לארצות הברית מגיע מהמדינות המתפתחות. כדאי לזכור שהליברליזציה בשוקי ההון הייתה אחת הסיבות למשבר הפיננסי בדרום מזרח אסיה ב 1997-1998. לאחרונה התפרסמו מחקרים המראים שמדינות שמנעו ליברליזציה של הון ספקולטיבי נהנו מצמיחה גדולה יותר מאשר מדינות שמילאו אחר התכתיבים של קרן המטבע הבינלאומית, שיקירנו הנגיד סטנלי פישר היה אחד מראשיה וממעצביה של מדיניות זו.

בשנת 1972, נשא ג`יימס טובין, חתן פרס נובל לכלכלה הרצאה בה קרא להטיל מס מזערי על תנועות הון, פחות מ 0.01. מס כזה היה פוגע בעיקר בהון ספקולטיבי וכמעט ולא פוגע בהשקעות הון לטווח ארוך, מהסיבה הפשוטה שספקולנטים של הון מבצעים הרבה יותר תנועות בנקאיות. מס כזה היה גם מאפשר למדינות שליטה הרבה יותר גדולה על הכלכלות שלהן. כמו כן ההכנסות ממס כזה שכונה "Tobin Tax" היו יכולות לסייע להלחם בעוני ולסייע בפיתוח של מדינות בעולם השלישי. על פי אחד החישובים מס מינימלי כזה של 0.005 אחוז היה מכניס בין 10 ל 15 מיליארד דולר בשנה.

אז זו ההגדרה של חופש בשוק הסחר הגלובלי ואם ג`יימס טובין היה מעלה את ההצעה שלו בטור בעיתון ישראלי הוא היה מוקע כקומוניסט תימהוני שרוצה להחזיר את היקום לימים שלפני עידן הזהב והשגשוג של נתניהו..