• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

זכות השיבה דרך האוזן

יעל ברדה

הארוטיקה של הכיבוש 3<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

במסגרת חקר הארוטיקה של הכיבוש, אותה מערכת יחסים מורכבת, המשיכה החולנית בין ישראלים ופלסטינים, שמייצרת גוף, זמן ומרחב חדשים, התוועדתי לחרדה מפני זכות השיבה. אצלי בבית השכור, והפעם דרך האוזן. אותה חרדה דמוגרפית "לרוב היהודי" שייצרה את חוק האזרחות החדש והשבוע גם את פסק הדין המתוסבך שמונע איחוד משפחות על בסיס "הערכות בטחון" שזה שם קוד לפחד מזכות השיבה. זכות השיבה חודרת להכרה של הרוב היהודי כמו שינה מסויטת על על מזוודות, כאילו הישראלי היהודי הוא מאהב ארעי של האדמה, חרד מפני הרגע שבו יגיע בעלה החוקי ויגרש אותו במקלות ואבנים. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

ביום שבת האחרון חגגנו יומולדת 30 לחולוד, חברה שלי, אצלינו במרפסת בעין כרם. היתה מסיבה של מוסיקה ערבית, בעיקר פופ ערבי עם די. גיי` סמי מטר. הווליום היה גבוה, ערביות ויהודיות, יהודים וערבים רקדו בחושניות ובחופשיות כאילו כל תנועה של הגוף מפיגה את הגזענות שעוטפת את ירושלים בערפל של גדרות וג`יפים של מג"ב. היתה תחושה שנפתח חלל חופשי, אזרחי וחושני בחלל האפור ומלא הרוחות של ההפרדה הגזעית. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

היו 183 שיחות למשטרה והגיעו שלוש ניידות, למרות שבעין כרם בקיץ, יש מסיבות קולניות. המון. בעלי הבית שלי הסבירו לי יום למחרת שהבעיה של השכנים לא היתה רק הווליום, או העובדה שהיה מעט אחרי חצות בליל מוצאי שבת. הבעיה היתה שהיתה זו מוזיקה ערבית. חזקה, קצבית ומאיימת במשך כמה שעות רצוף. "מה, הביאו לנו פה לרקוד את כל פלסטין?", אמר אחד המתלוננים למשטרה.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

מסיבות של מוסיקה ערבית כבר הגיעו לתל אביב מזמן. סמי מטר מתקלט בננוצקה כל יום רביעי, ודי גיי פאהד מתקלט בלבונטין. הזמרת דקלה היא די גיי בלימה לימה בלילנבלום בליין חדש של מסיבות "עם מוסיקה ממצרים ועד לספרד". אולי כי אין בתל אביב ערבים, המוסיקה הערבית מושכת, מסתורית וחושנית ומאפשרת לגוף להזכר או ללמוד את חוש הקצב הזולג על גופו של המזרח התיכון.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אבל האוזנים של תושבי עין כרם לא יכלו לסבול את המוזיקה הערבית. אולי כי זה כפר פלסטיני נטוש, אחד היחידים שנותר בשלמותו מ 48, כיוון שאחרי טבח דיר יאסין, הרחוקה 400 מטרים בקו אוירי,  תושביו לא המתינו לבואה של פלוגת יונתן וכך הכפר כולו ניצל מחורבן ושריפה.  אולי תושבי הכפר הפלסטיני שהפך לאתר תיירות פנים ישראלי בנוסף על הצליינים הנוצרים, שמעו באותו הלילה את זכות השיבה רוטטת להם באוזן בשיריו של חכים המצרי, ואאל הלבנוני, חאלד המרוקאי ותאמר נאפר מרמלה. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אולי ההתגודדות של נשים פלסטיניות ישראליות,  סקסיות ומלאות בטחון עצמי, רוקדות בשמחה, ללא החיגאב, ללא כיסוי מלא, אותם סמלים שהעולם הליברלי מבקש להראות תמיד כסמל הדיכוי האסלאמי הקיצוני, אולם זה מהווה את האיום הקיומי הזה, אותו האיום המהדהד בפסק הדין הדמוגרפי של בית המשפט העליון, החרדה בפני חילול הקודש של הרוב היהודי. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אולי יהודיות ופלסטינים, חיפאים וצאציאהם של תושבי סאפוריה ולפתא, ערביות ויהודים, גוף לגוף, רוקדים יחד, בעוד כל יום בבמרחק של רבע שעה בונים כבישים נפרדים במרחק ליהודים ופלסטינים, אולי זה מה שהוביל את שיחות הטלפון הבהולות למשטרה. ואולי כולם רק רצו לישון.אולי.  <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

בתל אביב הלבנה, שבה אפילו העצים אשכנזים, שרואה ערבים רק כשהיא נוסעת לנגב חומוס ביפו או בטלויזיה רעולי פנים עם רובים, אפשר לשמוע מוזיקה ערבית. זה אפילו אופנתי. בירושלים, שם הדבר היחיד שמפריד בין הבטחון לדמוגרפיה הוא צ`קלקות כחולות ומשרד הפנים, האוזן נחרדת מלשמוע אותה. כשהיא שומעת מוזיקה הערבית, לא רק האוזן האירופאית אלא גם האוזן הישראלית המזרחית, בחלקה הגדול, שולחת איתותי חירום אל תת ההכרה כשהיא שומעת את rock in the kasba בערבית. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

האפשרות של מדינה דו לאומית, או מדינה משותפת, אפילו מדינת כל אזרחיה, או מדינה שבה יש לאזרחים הפלסטינים זכויות קולקטיביות הופכת לאיום ממשי, חי, נושם ורוקד. הרי גם חלק משופטי בית המשפט העליון קבעו שהפלסטינים הם סיכון בטחוני, למרות שבפועל רק 26 מתוך עשרות אלפים של מקבלי איחוד המשפחות היו מעורבים באירועים חבלניים. חלומות על חיים רגילים של הפלסטינים, הפכו להיות סיכון בטחוני במדפסות בית המשפט. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

ואולי, האוזן הישראלית היהודית, מתמרדת כנגד הכמיהה הפנימית להפתח, להיות חלק מהמזרח התיכון, לתת לגוף לזוז גם בקצב הזה, לתת לרגלים לטופף על האדמה מבלי לחשוש שהיא תיסדק מתנועה חדשה, משותפת, המבקשת לבנות כאן חיים אמיתיים. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

כנראה שיעניין אותך גם: