ילד בדואי נהרג בפיצוץ

איציק ספורטא

לפני יומיים צפיתי באחת מתוכניות האקטואליה בטלוויזיה ונתקבלה ידיעה על מותו בפיצוץ של ילד בנגב, ציפיתי לשמוע יותר פרטים. לקח די הרבה זמן ואז דווח שהילד הוא בדואי וזהו, נסתיים העניין.

למחרת בדקתי באינטרנט ומצאתי שתי ידיעות בנושא ב-YNET   ובאתר האינטרנט של "הארץ", גם שם סופר הסיפור בקמצנות. יותר מכך ב-YNET נמסרה גם תגובתו של ראש מועצת עומר: "ראש מועצת עומר, פיני בדש, תלה את סיבת הפיצוץ באיסוף מתכות שלטענתו מבצעים הבדואים תושבי הסביבה. "איסוף המתכות גבה היום עוד קורבן בנפש. אני קורא למשטרה לברר ולפקח על המתכות שמגיעות לחברות המחזור, בין אם מדובר בחומרים תקינים או גנובים".  ילד נהרג וראש המועצה הנכבד מדבר על איסוף וגניבת מתכות, מה פה קורה פה, הרבה אנשים שהפרוטה אינה מצויה בכיסם אוספים מתכות, אז מה? מגיע להם עונש מוות בגלל זה. 

ב"הארץ" הידיעה בנושא הייתה בת שמונה שורות, שתי פסקאות וקצת. כמובן שבשתי הידיעות דובר על ילד, ילד שאין לא שם, משפחה כלום, סתם ילד הלך במדבר ומת בפיצוץ, בעצם שום דבר רציני לא קרה. כזכור, גם ביום הבחירות נהרגו ארבעה בדואים בנגד בפיצוץ דומה.

אני מנסה לחשוב מה הייתה כמות הדיווחים אילו, חס וחלילה, נהרג היה ילד בפיגוע, או  מקאסם. כמה עיתונאים, פוליטיקאים, ואנשי צבא  היו אצים רצים לאולפנים כדי להסביר שצריך לעשות משהו. התותחים היו מתחילים לירות, כאילו מעצמם, והארץ הייתה רועשת.

אבל כאן מדובר בילד בדואי בנגב, נו מה כבר קרה? למה צריך להטריח את הציבור בקורותיו, את מי זה בעצם מעניין. לא דיברו עם הוריו, לא דיברו על הרשלנות של הצבא בנושא. ובכלל לא דיברו. קשה לי להשתחרר מהרושם שיש ילדים ויש ילדים, יש ששווים פחות ויש ששווים עוד פחות.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מאור

    ההשוואה להרוגים בפיגועים מגוחכת, וגם האמירה על דבריו של ראש מועצת עומר. כשנהרגים נשים וילדים בפיגועים פוליטיקאים מהשמאל והח"כים הערבים תמיד אומרים שזה בגלל המדיניות של ממשלת ישראל ודורשים מישראל לעשות ככה וככה. על אותו משקל ראש המועצה הלך צעד אחד קדימה, לסיבה העקיפה בגללה נהרג הילד הבדואי – שיטוט חסר גבולות בשטחים מסוכנים כדי לגנוב מתכות (כל מי שגר בדרום ובעיקר בנגב יודע שזו פעילות די ענפה במגזר הבדואי כיום).
    אני קורא לראשי המגזר הבדואי, ראשי הכפרים ולהורים האחראים על ילדיהם: תשמרו על חייהם ואל תתנו להם להסתובב כאילו הם בג'ונגל, ובכלל, תלמדו אותם שלגנוב זה אסור. אני לפחות מקווה שלא אתם שולחים אותם לשם.

  2. דרור ניסן

    פעם, לא כל כך מזמן, היו כלי התקשורת נוקטים בשפה מוזרה משהו כדי לציין את מותם או הריגתם של לא יהודים ובפרט פלסטינים. זכור במיוחד לרעה הנוסח "מצא את מותו". מה פירוש מצא את מותו? חיפש, חיפש, עד שמצא? חיפש אתונות ומצא את מותו? כך, שאיכשהו בכל זאת קצת התקדמנו. הנה, מדווחים שילד בדואי נהרג. אולי פעם גם נמצא לנכון לזכור ש"לכל איש יש שם", אפילו אם הוא בדואי.

  3. אפרת

    מה שנקרא,"בוקר טוב אליהו"…
    כמעט מידי יום מתים ילדים בדואים ממחלות,בתאונות דרכים ועוד…
    ובד"כ הסיבות לכך הן העדר תשתיות הולמות,חוסר פרנסה,ותנאים סניטריים מחפירים.
    אין ספק שבשום ישוב יהודי לא היו עוברים על כך לסדר היום.
    אז העיר אותך דיווח אחד, לקוני על "ילד בדואי שנהרג"?
    יש מקום לבחון מדוע תופעות קשות וכמעט בלתי נסבלות שקורות במגזר לא מנערות אותנו?
    נק' למחשבה לפני סופ"ש…

  4. יוד דלת

    ההשוואה של הפיצוץ, שסיבתו איננה ידועה, לנפילת קסאם, חוטאת בסובייקטיביות יתרה שהביאה ל"שליפה"מהירה של איציק. קסאם שחלילה יפגע בילד איננו תוצאה של רשלנות כלשהי, אלא של רשעות זדונית של אויב, שמן הדין שתגרור התיחסות מסוג אחר. אילו ההשוואה נעשתה לפגיעה מתאונת דרכים, מן הסתם לא ניתן היה להצביע על אפלייה.

  5. אורן אלמליחי

    בתקשורת ובתודעה שלנו קיימת היררכיה אכזרית של בני אדם, אשכרה קסטות כמו בהודו.
    ככל שאתה רחוק ממוקדי השליטה, אתה מאבד את ערכך כאדם.
    הסיכוי שלך, כנחות בהיררכיה, להיות מוזכר בשם לאחר תאונה או אובדן היא רק בהנחה שהיה לך קיום ביזארי ביחס לנורמה, כמו במקרה רציחתה של ירדנה מארש שתועד וכוסה מכל זוית אפשרית.

    ביחס לאחד הכותבים מעלי, מכבסת המילים בתקשורת נהגה לכנות ערבי פלסטינאי מת כ"צעיר" או "מקומי" ובוודאי שלא כאיש בעל שם, וביהדות הרי "לכל איש יש שם" בהנחה שהוא יהודי.

  6. רתם א.

    הנל ידוע כגזען, המתלהם בכל הזדמנות נגד אזרחי הנגב הערבים. עד כאן הכל ברור. אבל, העיתונאי שפנה, מכל הדמויות שיכלו להתייחס לטרגדיית הילד האלמוני (שאנחש שגם לא הלך לבי"ס?), דווקא לפיני בדש עשה עבודה המדיפה ריח של גזענות. התייחסותו האטומה של הנל ידועה מראש ופונה אליו רק מי שמעוניין לקבל התייחסות גזענית בוטה כזו.
    מי שהיה מעוניין לקבל התייחסות יותר אנושית יכל לחפש את המשפחה, או / גם מי מהארגונים האזרחיים של הנגב

  7. דרור קמיר

    מי שזורק רקטת קסאם על בית ספר הוא בהחלט איש זדון, אבל מי שמסרב להקים בתי ספר וגני ילדים ביישובים בדואים בנגב, ומי שלא דואג לאסוף נפלי פגזים מסוכנים מאזורים שבהם יושבים בדואים, ומי שמניח למשפחות בדואיות להישאר ללא פרנסה, ולא מניח להם אפילו לעבד את האדמה בדרכים פשוטות כדי שיהיה להם מה לאכול, גם הוא לוקה בזדון או לכל הפחות ברשלנות פושעת. ילדים בדואים לא אמורים לאסוף מתכות כדי לסייע בפרנסת המשפחה. הם אמורים ללמוד בגני ילדים או בבתי ספר. אבל כשאין פרנסה, ואין גני ילדים, ובבתי הספר יש לכל היותר כתות אסבסט, קצת קשה להתפלא על מעשיהם של הילדים הבדואים.

  8. שור

    הפתרון לזה הוא שוק תקשורת חופשי שיכיל גם קולות אחרים בחברה פלורוליסטית,
    כמו ששוק האינטרנט מכיל.

    קשה להבין כיצד אנשים זועקים נגד התקשורת, אך מתנגדים לפתיחת השוק לתחרות חופשית,
    בה יוקמו ערוצי רדיו ו- TV בדואים שיתנו ביטוי למצוקות של הקהילה !

    שור

  9. עמוס גבירץ

    איך כל אחד מאיתנו היה מגיב למותו של הילד אם הוא היה בן משפחתו?
    באותו שבוע שבו מת הילד, הוציאה מדינת ישראל כ-40 צווי הריסה לבתי בדואים והרסה 5 בתים. 20 בני אדם נותרו מחוסרי בית. דברים אלה אפילו לא הגיעו לתקשורת. הרי בסך הכל מדובר בבדואים שאולצו ע"י המדינה להיות מפירי חוק.

  10. יוני ב.

    תקשורת והחרדים > מילים מיוחדות בדיווחי חדשות על חרדים

    רשימת מילים וביטויים שעורכי חדשות וכתבים מרבים להשתמש בהן ובכך מחווים דעה על החרדים – שהם קבוצה מיוחדת ונבדלת. תבניות לשון אלו הפכו להיות, לצערנו, מקובלות בתקשורת הישראלית – ובאמצעותן נוקטים כתבי חדשות עמדה והשקפה באמצעות ברירה של מילים.

    להלן רשימת מילים וביטויים שעורכי חדשות וכתבים מרבים להשתמש בהן ובכך מחווים דעה על החרדים – שהם קבוצה מיוחדת ונבדלת. תבניות לשון אלו הפכו

    להיות, לצערנו, מקובלות בתקשורת הישראלית – ובאמצעותן

    נוקטים כתבי חדשות עמדה והשקפה באמצעות ברירה של מילים.

    "מנוף – מרכז ההסברה החרדי" רואה חשיבות בשינוי הרגלים תקשורתיים אלו.

    אברך, תלמיד ישיבה = עבריין בעל חזות חרדית

    גידופים, נאצות, התקפות, קללות = חרדי שמותח ביקורת (חילוני לעומת זאת מעביר "ביקורת")

    דמוקרטיה = שלטון הרוב (כשהרוב חילוני), שלטון המיעוט (כשהמיעוט חילוני)

    ה"א הידיעה = חטא ההכללה: כל מעשה של יחיד או יחידים חרדים מיוחס לציבור כולו ומפליל אותו

    המון שחור = החרדים, כמובן (בד"כ מדובר ב"המון שחור" ובהקשר שלילי)

    השתלחות, הסתה = הבעת דעה חרדית או ביקורת לגיטימית. נגד בית המשפט העליון, למשל

    השתמטות, פטור = דחיית השירות הצבאי כחוק

    התפרעות, מהומות = מחאה / הפגנה לגיטימית של חרדים

    התפשטות / השתלטות חרדית = חרדי עבר לגור בשכונה (מציפים = חרדים שבאים לבקר)

    חופש הביטוי = חופש השיסוי

    "טענה" = כשמדובר בחרדים זו "טענה" שיש לבדוק, כשמדובר בחילונים זו "אמירה" בעלת תוקף

    ימי הביניים, חשוכים = החיים על פי דרך התורה

    כניעה = היענות לדרישה לגיטימית של חרדים או פשרה עמם (בנוגע לפלסטינים מדובר בהתחשבות ובמשא ומתן)

    לחץ, איומים = בקשה לגיטימית של חרדים

    מאה שערים, בני ברק = מקום הישוב של כל החרדים

    מיסיונריות, שטיפת מוח = הסברה דתית

    נאורות, ליברליזם, פלורליזם, סובלנות = חילוניות רדיקלית בלתי סובלנית

    סחטנות = דרישה לקבלת תקציבים באופן לגיטימי ושוויוני (תקציבים המיועדים לקיבוצים ולקופ"ח נקראים "הסדרי חובות")

    פנטי, פרימיטיבי, קיצוני, קנאי = כינוי לחרדי או לדתי-לאומי (אין חילונים קיצוניים)

    פסק הלכה = כל ציטוט מהתורה או מהגמרא

    שלטון החוק = דיקטטורה של השקפת עולם

    שפוי, מתקדם = חילוני (בניגוד לחרדי)

    תרבות = התרבות החילונית

    ליבוי מדנים ואיבה בין אוכלוסיות

    תיאור הפגנות: -יוצרים דלגיטמציה, עוינות ושנאה

    1. "אלפי חרדים יידו אבנים לעבר שיירת מר"צ" – ("הארץ").

    2. "רבנים התירו חילול שבת כמו זריקת אבנים וחיתולים" – "מבט לחדשות"

    עוד:
    http://www.manof.org.il/Index.asp?CategoryID=118

  11. יואל כהן

    אתה כותב:
    "ביחס לאחד הכותבים מעלי, מכבסת המילים בתקשורת נהגה לכנות ערבי פלסטינאי מת כ"צעיר" או "מקומי" ובוודאי שלא כאיש בעל שם, וביהדות הרי "לכל איש יש שם" בהנחה שהוא יהודי"
    אנא הפנה אותנו למראה מקום ב"יהדות" ממנו ניתן להבין ש "לכל איש יש שם" בהנחה שהוא יהודי"…. הרי אין מראה מקום שכזה ואתה בודה דברים מהרהורי ליבך, טועה ומטעה.
    מלבד זאת ובנוסף על כך: הברנז'ה התקשורתית במדינת ישראל לא שומרת תורה מצוות ויהדות.

  12. אבנר.ל

    זו תגובתו של ישמעאל לידיעה על השרפה בפארק אשכול ועל תגובתו של אחד המגיבים(אבנר, אבל זה לא אני אם כי אני סבור שהוא צודק וגם ישמעאל למעשה מאשר זאת).

    "אולי לא הבחנתם בשינוי, אבל אתם היהודים, הפכתם בנגב למגזר! אנחנו הבדואים, אנחנו בעלי הבית על כל הנגב! אין צינור שלא נוכל לגנוב, אין שדה שלא נוכל להצית, אין צינור מים שלא נוכל לחבל בו, אין תמרור ברזל שלא נוכל לעקור. מוטב שתתעוררו: אתם כבר מיעוט נרדף בנגב! "

    ישמעאל (27.05.06)

  13. שושי

    אכן יש הטיה מסויימת בברירת המילים בדיווחים על חרדים. היא חוטאת ככל הכללה. אך היא לא נוצרה יש מאין. לדוגמה: לטענתך, אין להשתמש בביטויים 'השתמטות' ו'פטור' ל'דחיית השירות הצבאי כחוק'. התקשורת אינה כופרת בכך שההשתמטות עולה בקנה אחד עם החוק ואינה נוקטת לשון 'עבירה'. עם זאת, החוק אינו זהה למוסר ואינו מתיישב בהכרח עם עמדת הרוב והשקפת עולמו. המילים שברשימתך נכללות באמתחת הישגיה של הפוליטיקה החרדית התוקפנית והבלתי מוסרית, יחד עם הסלדת דת ישראל על המונים.
    קשוטו עצמכם תחילה.

  14. דרור קמיר

    הטענות שלך נשמעות משכנעות, אבל יש בהן לא מעט בעיות. להלן כמה מהן:
    1. התקשורת החרדית לא נוהגת אחרת, רק שמושא ההתקפות שלה הם חילונים ולא-יהודים, במקום החרדים. על כך נאמר "קשוט עצמך תחילה".
    2. זריקת אבנים וחיתולים צואים היא למיטב זיכרוני החילוני אכן חילול שבת, ואם הוא נעשה ע"י אנשים דתיים, בהחלט אפשר להגדיר אותה כך ולהתפלא על כך. באותה מידה מתייחסים בחומרה יתרה להעסקה פוגענית של עובדים בהסתדרות, כיוון שדווקא ההסתדרות אמונה על זכויות העובד.
    3. אברך/תלמיד ישיבה – אם עבריין הוא אכן תלמיד ישיבה, האם צריך להסתיר את המידע הזה מהציבור? ואם הוא סטודנט באוניברסיטה פלונית, האם לא כותבים על כך בעיתונות? ואם בבני-ברק מגלים פושע רח"ל, האם לא טורחים להדגיש מאין הוא בא כדי שלא יחשבו חלילה שהוא מבני המקום?
    4. דמוקרטיה אינה שלטון הרוב בשום מקרה. דמוקרטיה היא מנגנון מורכב של קבלת החלטות בדרכי שלום, שמירה על כבוד האדם וחירותו, וניהול חברה סולידרית ומתוקנת. הכרעת הרוב היא רק שיטה אחת לקבלת החלטות בדרכי שלום. אם אני אתבטא בענייני הלכה, מיד תזדעק ותאמר שכחילוני, לא למדתי אותה על בוריה כנדרש, אולם החרדים ממהרים להגדיר מחדש מהי דמוקרטיה מבלי לדעת מהי.
    5. השתלטות – האם אדם חרדי, שעובר לגור בשכונה שרוב תושביה חילוניים, מוכן לקבל את אורחות חייה של הקהילה המקומית החילונית, ואף לסבול חילול שבת שנעשה לנגד עיניו? האם אדם חילוני יכול לעבור לגור בשכונה חרדית ולהמשיך לקיים בה את אורח חייו, כולל חילול שבת, כשם שאדם דתי מקיים את אורח חייו בקהילה חילונית? אני מסופק מאוד בכך.
    6. ימי ביניים חשוכים – יש דרכים רבות לקיים את התורה. אני מכיר פרופסורים ומדענים דגולים, בעלי שם עולמי ותרומה אדירה לישראל ולעולם כולו בתחומם, שהם שומרי תורה ומצוות. אף אחד מהם לא חרדי. מעניין למה.
    7. הסברה דתית – האמנם כך תקרא לסמינרים לחזרה בתשובה? טוב, המילה "הסברה" ממילא איבדה את משמעותה.

    אין לי סבלנות להמשיך, ואני גם מכיר בכך שיש הטיה נגד הציבור החרדי בתחומים שונים – למשל, אתה צודק בכך שהחרדים לא משתמטים אלא מקבלים פטור על פי חוק משירות צבאי – אבל יש גבול להיתממות.

  15. יוני ב.

    שכחתי לציין שהבאתי את הרשימה הזו שנמצאת באתר "מנוף" כדוגמא מצויינת למניפולציות הנפשעות ומחרחרות הסכסוכים של הברנז'ה התקשורתית שתקפה גם לגבי בני הקהילה הבדואית וכן לגבי כל אחד בארץ. לא כרשימת טיעונים שלי כחרדי, מן העובדה הפשוטה שאני עדיין לא חרדי.