על גנדרנות לשונית וזכויות אדם

יוסי דהאן

לקרוא בסוף השבוע את הראיון במוסף "הארץ" של יובל יועז עם שופט בית המשפט העליון בדימוס מישאל חשין, ולחשוב על עדת מעריציו בקהילה המשפטית ומעמדו הרם בציבור הישראלי. החיבה הזו מבטאת הלך רוח ישראלי נפוץ. ההערצה למי שמצטייר כנון קונפורמיסט וחריג גם כאשר מעשיו ועמדותיו חשוכות וריאקציונריות. ישראלים הוקסמו מהשורשיות האיכרית הבוטה והחשוכה של רפול, הם מעריכים מאד את שנאת השחורים הישירה של לפיד ואת הבריונות הפשיסטית של ליברמן. ההערכה שממנה נהנה השופט נובעת מאותו מקור, הנה ניצב לו שופט לא מתיפייף, שממרום כסאו הרם, אומר ללא כל מעצורים של נימוס משפטי את מה שאנחנו חושבים על החרדים הפרזיטים, על הפלסטינים הטרוריסטים ועל כל הבולשיט הזה שמכונה זכויות אדם. וכל החבילה הזו ארוזה בעטיפה מושכת של גנדרנות לשונית מצועצעת השואבת ממעיינות מורשתנו – "אני עובד קשה מאד על הסגנון, זה חשוב לי מאד מאד".

באופן לא מפתיע השופט לא נשאל אף שאלה על השקפתו ופסיקתו החברתית כלכלית שלעומתן נתניהו מצטייר כסוציאל דמוקרט שוודי.

 

שופטת בית המשפט העליון בדימוס, דליה דורנר, שפסקי הדין שלה כתובים בעברית נקייה ובהירה, הסבירה לו (בראיון לעיתונאית אורית שוחט) באיחור רב  ולרגל פרישתו כמה אמיתות אלמנטריות הנוגעות למושג זכויות האדם.

בתגובה על דברי  חשין שאמר, בין השאר, בהתייחסו לפסק הדין של בג"ץ בעניין
התיקון לחוק האזרחות, שנשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, "מוכן שיתפוצצו
30-50 אנשים אבל שיהיו זכויות אדם".

" הדברים שחשין אמר על ברק הם דברים אומללים ואני שמחה שהוא התנצל עליהם. לכולנו חשוב שלא יתפוצצו כאן אנשים (…) איך יכול שופט לא לקחת סיכונים? מה קורה
כשאנחנו מזכים רוצח מחמת הספק? אנחנו לא לקחים סיכון? ככה זה בדמוקרטיה כששמירה על זכויות אדם היא לא רק רטוריקה".

ויכוח דומה בסגנון קצת פחות חשיני מתנהל בימים אלה בבריטניה. בשבועות האחרונים ממשל בלייר נמצא תחת מתקפה תקשורתית. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא הבלגן השורר במשרד הפנים הבריטי ששחרר לחופשי מהגרים בלתי חוקיים שבצעו פשעים חמורים במקום לשלוח אותם חזרה לארצם. מאותו רגע שהדבר התגלה התקשורת, שבחלקה הגדול היא טבלואידית, סנסציונית והיסטרית, אינה מניחה לראש הממשלה. טוני בלייר החליט שהוא חייב לשקם את הדימוי הרכרוכי שלו, ואין דרך טובה יותר מלעשות זאת מלהוכיח לציבור הבריטי שאתה בעצם בן דמותו הפוליטי  של קלינט ויסטווד. להכריז שאתה הולך לעשות סדר, להלחם בפושעים ולצאת נגד הקשקושים הליברליים אודות זכויות אדם. בלייר הכריז שבריטניה צריכה לבחון מחדש את "הפילוסופיה" שעומדת בבסיס חוק זכויות האדם "Human Rights Act". וזאת על מנת לאזן בין זכויות האדם וביטחון האומה. מנהיג השמרנים החדש דיויד קמרון, מעין תואם בלייר, פוליטיקאי חסר חוט שדרה שנמצא במרדף מתמיד אחר דעת הקהל הבריטית, הודיע שאם מפלגתו תעלה לשלטון הוא יבטל את החוק.

העילות היותר ספיציפיות לאמירתו של בלייר, היו קביעותיו של בית המשפט הבריטי, שאין להחזיר מהגרים בלתי חוקיים חזרה למדינותיהם כאשר צפויה להם שם סכנת עינויים, וקביעה נוספת שיצאה נגד המדיניות של מעצר ללא הגבלת זמן של חשודים בטרור.

בלייר אמר שאכן למהגרים בלתי חוקיים וגם לחשודים יש זכויות אבל גם לציבור האנגלי יש זכויות ויש למצוא נקודת איזון חדשה בין הזכויות הללו. הוא טען שבהתנגשות הזכויות הללו לתביעות רוב הציבור הבריטי שומר החוק והסדר יש עדיפות.

בטיעונים דומים לאלו של השופטת דליה דורנר ומפורטים מעט יותר, הפילוסוף הפוליטי רונלד דבורקין, מסביר לראש ממשלת בריטניה את הסכנה בדימוי ההתנגשות בין זכויות שהוא מצייר. לדעתו הדימוי מוטעה כיוון שהוא מניח שההכרה בזכויות אדם מסתמכת על ניתוח של עלויות ותועלות. אמירות כמו של בלייר, טוען דבורקין, משמעותם היא שאין למעשה דברים כאלה המכונים זכויות אדם.  

רוב ההחלטות הפוליטיות, כותב דבורקין,  מצריכות איזון בין עלויות ותועלות. בהחלטות מסוג זה התועלת לרוב מכריעה את הסיכונים והעלות שנושא בהן המיעוט. למשל ההחלטה לבנות שדה תעופה חדש תפגע בדרך כלל באינטרסים של מספר אנשים, אולם ההצדקה להחלטה לבנות בכל זאת נשענת על העובדה שהבנייה תשרת את האינטרס של רוב הציבור. אולם לעיתים הנזקים ליחידים הם כל כך חמורים שהם לא יכולים להיות מוצדקים בטענה שזה מה שרוב הציבור רוצה. חברה תרבותית מכירה בזכויות על מנת להגן על יחידים מפני נזקים חמורים כאלה.

  

ייתכן שלטובת התועלת הציבורית צריך לכלוא אנשים שהמשטרה סבורה שהם מסוכנים גם ללא משפט, או להגביל את חופש הביטוי של אנשים שדעותיהם מרגיזות את הציבור או לענות אנשים שיש בסיס להניח שיש להם אינפורמציה על פשעים שעומדים להתבצע. אולם אנחנו לא עושים זאת, גם אם הרוב סבור שמבחינת נוחיותו ובטחונו מן הראוי לעשות זאת,  כיוון שאנחנו עומדים על כך שלאנשים יש זכות להליך משפטי הוגן, ולחופש הביטוי וחירות מעינויים.

זה נורא כאשר טרוריסטים או פושעים הורגים אנשים חפים מפשע, אולם כאשר אנחנו מתעקשים על שמירת זכויות האדם הסיכון שכל אחד מאיתנו נושא הוא שולי. לאף אחד אין זכות לבטחון מקסימאלי שנרכש במחיר של אי צדק. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. פוליצר

    העמדת ה"ביטחון" (האישי או הלאומי) מול זכויות אדם כאלו או אחרות היא טריק של מתנגדי זכויות האדם שמצליח מעל למשוער דווקא כשמדובר בחוק האזרחות, ולא במקרה. כולם משחקים את המשחק בקריצה, שכן ברור שלא מדובר בשיקולי ביטחון כמשמעותם בפסיקה. ולראיה – פסיקות קודמות של בג"ץ, בנושא חופש הביטוי למשל, דרשו "ודאות קרובה" לפגיעה בנפש כתנאי לפגיעה בזכויות. מבחן הוודאות הקרובה, לשיטת בג"ץ (המנוח), דורש גם עיון פרטני – ולא גורף – בכל מקרה ומקרה.
    העובדה שמבחן זה לא הוחל הפעם מלמדת ש"הסכנה" שבאמת שעמדה לנגד שופטי הרוב בבג"ץ היתה מסוג אחר – הסכנה הדמוגרפית המוכרת והחביבה. גם בבריטניה, מתחת למלל הבטחוני, מסתתרת שנאת הזרים הישנה והטובה.

  2. דר' רבקה ליסק

    מאחר שאתה איש מדעי החברה ואמון על עקרונות ושיטות מחקר בתחום מדעי החברה- יש לי אליך שאלה:
    האם הגעת למסקנותיך על "הלך הרוח הישראלי הנפוץ" עלבסיס מחקר כמותי, על בסיס מידגם ייצוגי?
    מהן הקביעות הכוללניות הללו:
    כל הישראלים הוקסמו מהשורשיות האיכרית והבוטה של רפול
    הם מעריכים את שנאת השחורים הישירה של לפיד
    ואת הבריונות הפשיסטית של ליברמן.
    אני מרגישה נפגעת עד עומקי נשמתי , בשם ישראלים רבים, מקביעות חסרות בסיס אלה.
    איזה אחוז מהישראלים הצביע עבור רפול או ליברמן.
    המקרה של לפיד שונה. הוא לא הפך, כידוע, למפלגה הראשונה בגודלה, אבל היו שהצביעו עבורו כדי לרסן את החרדים(אשכנזים ומזרחיים כאחד). ההצבעה עבורו לא היתה בשל שנאת שחורים. אם איני טועה היחס המפלה שלו בין חרדים אשכנזים ומזרחיים התגלה מאוחר יותר- לאחר הבחירות.
    מאיש אקדמיה לא הייתי מצפה לקביעות שלא הושגו באופן מחקרי. ואתך הסליחה.

  3. יוסי דהאן

    איפה בדיוק בקטע שכתבתי מצוי הביטוי "כל הישראלים"?

  4. דרור ניסן

    הנחלה והטמעה של זכויות אדם הן עניין של חינוך, תרבות, מורשת ואקלים פוליטי. בעולם אלים ומקוטב כשלנו, המשימה לחנך לערכים של זכויות אדם ושיוויון ערך האדם הופכת עניין סיזיפי ומתסכל.
    יש לזכור גם את התפקיד הרגרסיבי שממלא בעניין המימשל האמריקני, כנותן טון וכמי שמייצר רוח זמן רעה. מצער שבלייר גם בעניין הזה הולך אחר הלכי הרוח הנושבים מוושינגטון.

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    "אני מרגישה נפגעת עד עומקי נשמתי , בשם ישראלים רבים, מקביעות חסרות בסיס אלה".

  6. יוד דלת

    אינני נכנס לוויכוח י על תקפותם המדעית של דברי יוסי כמיצגים ציבור ישראלי רחב או לא. אך תחושתי היא שהוא מייחס אותם לציבור רחב, שכן אם הוא מתכוון לשוליים זניחום, לא צריך לבזבז על זה מטענים של אש וגפרית.
    ואכן דווקא על האש והגפרית אני רוצה להגיב. להלן ציטטות מדברי יוסי:
    חשין: "עמדותיו חשוכות וריאקציונריות". מה עניין לנו כאן עם אור וחושך?
    רפול: " השורשיות האיכרית הבוטה והחשוכה של רפול". מה רע בשורשיות איכרית? ושוב, מה עניין החושך לדעותיו של רפול?
    לפיד: "שנאת השחורים הישירה של לפיד" . איך מבחינים בין שנאה ישירה לשנאה אחרת?מיהו שחור ומיהו לבן?
    ליברמן: "הבריונות הפשיסטית של ליברמן" . אני מבין מהו פשיזם. מותר ליוסי להגדיר את דעותיו של ליברמן פשיסטיות , אף כי אני רואה בזה הכללה מסוימת. אך מה עניין הבריונות לכאן?
    אני מגיע בצער רב למסקנה, שהמאמר חוטא בכתיבה אליטיסטית, ומשתלח בבעלי דעות נגדיות בצורה פרסונלית בוטה ופוגענית במזיד. במיוחד אני מצפה לנהוג באיפוק לאנשים אשר הלכו לעולמם.
    כמי שקורא את ה"עוקץ" ורוחש כבוד ותודה למשתתפים בו, חבל, חבל לי מאוד שאחד מעמודי התווך שלו מתבטא כך.

  7. דר' רבקה ליסק

    לפני שאענה על התגובה שלך ברצוני להפנות תשומת לבך לתגובה של י.ד. מסתבר שלא רק אני התרשמתי שאתה מתכוון לאחוז גבוה מתוך הישראלים. קרא, בבקשה, את תגובתו.
    כאשר אתה כותב:"הלך רוח ישראלי נפוץ"- מה אתה חושב שאנשים יבינו – שרוב הישראלים אוהבים את רפול, לפיד וליברמן.
    כאשר כתבתי כל -התכוונתי שכך זה נשמע, שהרי לפני כן ציטטתי את הלך הרוח הנפוץ.
    בכל זאת, אני מקווה שתסכים אתי שלא דייקת בלשונך- ואין לך מידגם מייצג, ואני אסכים שהייתי צריכה לכתוב "רוב" ולא "כל".

  8. יוני ב.

    מאמר מצויין ותודה רבה לדר' דהאן.
    ברור לי שאכן הברנז'ה תקשורתית מתארת דברים שלא קיימים, מעוותת את המציאות ועושה מניפולציות רבות נוספות. את הדימויים והרשמים שמתאר נאמנה, בדיוק מילימטרי, דר' דהאן במאמר יצרה הברנז'ה התקשורתית, כפי שכולנו יודעים. אם ישנה טענה למאן דהוא על חוסר דיוק מדוע אינו מפנה אותה לכתובת הנכונה? אל אלו שיצרו אותה? מדוע זה נראה כל כך צבוע ומפוקפק שאנו מוצאים לעיתים תגובות על סף התמהונות שלעולם לא מגיבים באתרי העיתונים הגדולים, היכן שמיוצרים בשידור חי הדימויים השקריים האלו אבל הם מתבייתים (בצורה מאוד משונה הייתי אומר, זה לא עניין של הבעת דיעה גרידא, כל מי שעיניו בראשו נוכח בזאת) על כותבים מזרחים שבאופן טבעי ותמים מתארים את המציאות הוירטואלית שיוצרת הברנז'ה התקשורתית.

  9. עמית

    השופט חשין אומר: "עוד לא הגיע הזמן", עוד לא הגיע הזמן לזכויות אדם.
    עוד לא הגיע הזמן לזכויות האזרח הערבי.
    עוד לא הגיע הזמן לזכויות החברתיות של שובתים.
    עוד לא הגיע הזמן לזכויות תרבותיות של דתיים.
    השופט חשין אדם מאוד עקבי.

    אז אני אומר לכבוד השופט.
    הזמן הגיע כשחזו את המדינה, אל הזמן הזה פיללנו שמה, על המרפסת בבזל.
    הזמן הגיע כשכוננו את המדינה וכתבנו וחתמנו על מגילת העצמאות.
    הזמן הגיע כשחתמנו על המגילה בדבר זכויות האדם של ארגון האומות המאוחדות.
    הזמן הגיע כי המגילות האלו הן רק פירוש של "את ששנוא עליך לחברך לא תעשה".
    זה הפסוק שנמצא אתנו כבר ממש מזמן.
    הזמן הגיע כי כל החזון הציוני היה אוטופי ואל אוטופיה כזאת עלינו להתכוונן.
    הזמן הגיע גם משום, שרק ארצות שמכבדות את זכויות האדם, מספקות לאזרחיהן ביטחון אישי. בארצות כאלו לא מתפוצצים אוטובוסים ולא יורים במסעדות.
    כן כבוד השופט, אזרחים יקרים, כן, הגיע הזמן. הוא הגיע כבר מזמן.

  10. זאתי

    "זה עניין אישי המתכסה כנורמטיווי" – איזה משפט נהדר. האם יהיה זה חילול הקודש מצידי לטעון כי לעיתים הפסיקה של העליון עונה להגדרה הזו? הרי לא קשה להבחין בכך שלמרות המשפחתיות המפורסמת בעליון (תרתי משמע) הרי שבפועל הכל רווי באינטריגות אישיות: חשין מפנה כתף קרה לפרוקצ'ה, אך טוען שאין קשר בין "היחסים הקורקטיים" לבין העובדה שפסקה לחובת גיסו הורביץ, גביזון העזה לטעון שיש לצמצם את סמכויות העליון ואיבדה את המינוי, גורמים המקורבים לפרופ' כהן מנסים לכאורה לערער את מעמדה של בייניש מטעמים נקמניים, וכו'.

    אך מעבר להשפעה על יחסי העבודה ועל המינויים, הרי שהמדאיגה מכל היא התחושה כי יצרים ואינטרסים אישיים משפיעים אפילו על פסקי דין ועל בעלי דין שנקלעו במקרה לעין הסערה בעליון.

    שכן, נשאלת השאלה האם אדם כה אמוציונלי ונטול איפוק כחשין מסוגל לשפוט באובייקטיביות וללא משוא פנים, כאשר הוא עדיין חש כה פגוע מדברי ברק על דעתו בפסק הדין בנק המזרחי מלפני עשור?! האם העימות המשפטי, היצרי לפחות מבחינתו, בינו לבין ברק אינו משפיע על פסיקותיו? והאם תחרות אישית בין השופטים, או רצון לספק קבוצת התייחסות מסוימת (הציבור הנאור?) אינם משפיעים על עמדותיהם המשפטיות במקרים המתגלגלים לפתחם?

    ואיזו דוגמא של מזג שיפוטי חשין מהווה ליתר השופטים בישראל? ובכלל, לכל מי שקורא ומתרשם מרוח דבריו?

    ואם חשין היה מזרחי- האם גם אז היו מתייחסים בסלחנות אל התקפי הזעם שלו ומזגו הסוער? האם הוא עומד בכלל במבחן הרציונליות המפורסם (לדוגמא: איך הקיצוניות שלו בענייני עלות- תועלת בטחוניים מסתדרת עם עקרון איזון האינטרסים הרציונלי?)

    והמדאיג מכל – התחושה שעולה, ולא בפעם הראשונה, שהאנשים המלומדים הללו באמת חשים שבית המשפט זה הם, והם הינם בית המשפט.

    ואיך אפשר לדבר על אמון הציבור במערכת אחרי כל זה?

    בדבריה של דורנר בעיקר הדהימה אותי עובדה אחת שהיא העלתה, ולא ראיתי שום התייחסות אליה לפני שדורנר הצביעה על כך: העובדה שאותם 26 מקרים כלל אינם מקרים של שיתופי פעולה, אלא של בני אדם שרק נחקרו בחשד לשיתוף פעולה עם מבצעי פיגועים. כלומר, באותה מידה ניתן היה לחקור כמה מאות או אלפי אנשים, ולטעון שרק בגלל שחקרו אותם הם כבר משתפי פעולה. אבל בעצם כבר לא צריך לחקור, הרי כל מי שרוצה להתחתן עם פלשתיני/ת הוא סיכון בטחוני.

    מדאיג.

  11. דרור קמיר

    אולי הדברים לא נוסחו בצורה די מדויקת, אבל כך אני הבנתי אותם:
    1. "השורשיות האיכרית הבוטה והחשוכה של רפול" – רפאל איתן ז"ל אכן היה בוטה לעתים קרובות, ולפעמים אף הביע עמדות חשוכות. הוא נתן להם תוקף באמצעות הילה רומנטית של איכר ולוחם. היותו של אדם איכר ו/או לוחם, ואפילו מוצלח, לא מעניקה יתר תוקף לדעותיו, דא עקא שחלק גדול מהציבור חושב כך והולך שולל אחרי התדמית במקום לבחון את הדעות.
    2. "עמדותיו חשוכות וריאקציונריות" – אם חשין חושב שכל מקרה של נישואין בין ישראלי/ת לפלסטיני/ת הוא בבחינת פצצה מתקתקת, אזי הוא מביע עמדה חשוכה, לפחות עבור מי שמאמין שזכויות אזרח הם ביטוי של נאורות.
    3. "הבריונות הפשיסטית של ליברמן" – ליברמן מביע לעתים קרובות עמדות פשיסטיות (גם אם הוא אינו מודה בכך). ההתנפלות האחרונה שלו על חברי הכנסת הערביים מעניקה לו בצדק גם את התואר "בריון".
    4. לגבי טומי לפיד – גם אני לא הבנתי בדיוק מה פירוש "שנאת שחורים", מה גם שהביטוי "שחורים" מתייחס לפחות לשלוש קבוצות של בני אדם: חרדים (בגלל הלבוש), אפריקנים (בגלל צבע העור), ומזרחיים (קצת בגלל צבע העור, ובעיקר בגלל הביטוי "דופקים את השחורים"). הגזענות של טומי לפיד היא בכל מקרה לא ישירה ולא בוטה. בעצם, בעצם, הדעות שלו בנושא הזה מאוד לא ברורות. מה שכן, הוא אולטרה-שמרן בכל מה שקשור לענייני חברה וכלכלה.

  12. נוהג בהיגיון

    ניקח נושא אחר. לא פיגועים. לא בטחון. תנועה בכבישים. תאונות דרכים. כמה אנשים נהרגים בכבישים בשנה בישראל? כמה מאות. יותר מאשר בפיגועים, נכון? יפה. נניח שמספר האזרחים הערבים המעורבים בתאונות דרכים עולה באופן מובהק על אחוזם באוכלוסיה, וזה אגב נכון, האם לפיכך כדי לחסוך 40-50 הרוגים בשנה היה מציע חשין לאסור על ערבים לנהוג בכבישים, או שמא במקרה כזה הוא היה מקבל את עקרון "חופש התנועה"? יש לנו כבר תשובה. את עקרון "חופש התנועה" הוא מקבל, ואילו את עקרון "החופש להקים משפחה" הוא פוסל. למה? אולי בגלל שבתאונות דרכים נהרגים גם ערבים, ואילו מנישואין עלולים, חלילה וחס, להיוולד ערבים. חשין הוא שילוב, לא נדיר במיוחד, של טיפשות וגזענות.

  13. מנשה

    לכל המגיבים הקודמים, הליברלים, המגינים על זכויות האדם, תרגיל מחשבתי:
    לאות הערכה על דעותיכם הליברליות אתם זוכים באזרחות פלסטינית, ונפתחת בפניכם האפשרות לבנות את חייכם בתחומי הרשות (קרי המדינה הפלסטינית).
    לוקחים את המשפחה ועוברים?
    כי אם לא – כדאי לכם לחשוב פעם נוספת על עמדתכם בענין חוק האזרחות.

  14. עמית

    כלומר אחרי שאתה מגלה שאנחנו רוצים לגור כאן ולא ברשות הפלשתינאית/מדינת פלשתין. אתה מנסה לפגוע בזכויות האדם שלנו ולייצר כאן מדינה שתבריח אותנו מכאן? אתה לא חושב שאנחנו סובלים מספיק?

  15. פוליצר

    אלפי ישראלים עוברים בכל שנה אל הצד הפלסטיני של הגבול הבינלאומי, וזאת אפילו מבלי – אני מדגיש שוב: מבלי – שתובטח להם אזרחות פלסטינית, כפי שהצעת בנחמדותך הרבה. נראה אותך מסביר את זה.

  16. מנשה

    ירדת לסוף הענין?
    יש לך מושג איזה "זכויות אדם" ישארו כאן כאשר "צידו הישראלי של הגבול הבינלאומי" יהפוך, בחסות מדיניות הגירה חסרת אחריות, לפלשתין 2? כשזה יקרה – תרצה לברוח מכאן באמת.

  17. אבנר.ל

    יש קישורים,פירסומים,פרטים נוספים,מה הפ עושים שם,לצורכי עבודה,שינוי סטטוס אזרחות,מה?
    על פניו לא נשמע סביר.
    צריך קצת יותר כדי להבין ואולי להשתכנע.
    ככל הידוע התהליך העיקרי בכל העולם הוא בכיוון הפוך-מהפחות נוח ומפותח ליותר נוח ומפותח.
    הרי על זה כל הויכוח-כיצד למנוע את ההסתננות בכל דרך וניצול כל פירצה כולל יצירת פרצות גם בעזרת כל כוחות הצדק היושר המוסר וכל מה שתרצה(או לא)מצד נביאי ונושאי דגלי הנאורות וכו'.

    בבסיס כל הדברים עומדת שאלת האיזון שלא נמצאה דרך להבטיחה.
    ההתנהלות של החברה נעה מקיצוניות לקיצוניות.
    כיצד מבטיחים את קיומם של האינטרסים של כולם בצורה שתבטיח אי פגיעה באינטרסים העיקריים של כל קבוצה.

    מעניין שאבירי זכויות האדם לא מביעים יותר מדי חשש למה שקורה היום.
    חששם קיים במבט לעתיד.אם תוותר היום עלול להיווצר תהליך שוחק.(זה דומה לקוצו של יוד אצל הדתיים-תוותר מעט היום ותימצא עצמך מוותר מחר ומחרתיים עוד ועוד).

    גם אבירי הפגיעה בזכויות האדם חוששים משמירה גורפת ובלתי מאוזנת וגמישה של זכויות שתנוצלנה לפגיעה בזכויות של אחרים.

    וחשין העמיד הדילמה על חודה.זכויות אישיות אזרחיות מול פגיעה אפשרית בזכויות(חיים)של כמה ומתי שאיש אינו יודע
    (בין הנפגעים עלולים/עשויים להיות גם אבירי הזכויות).

    דם -נוחות.

    אבל יש נקודה נוספת -גם הדמוגרפיה בבסיסה היא שאלה של חיים.גם היא מתומצתת לאיבוד זכויות= לדם=חיים.
    גידול במספר הערבים בתוך גבולות מדינת היהודים עלול בבוא היום להיתרגם לאיבוד זכויות טוטאלי של היהודים=דמם=חייהם.

    אחד הדברים המעניינים לאורך ההיסטוריה האנושית מראה כיצד אנשים עם רעיונות נשגבים ואציליים מאבדים תוך כדי מאבקם להגשמה טוטאלת של רעיונותיהם הופכים לגרועים שברוצחים.

    קיצוניות היתה תמיד המיכשול שמנע השגת טוב סביר לרוב האנשים.

    אין טוב סביר כי כל אחד רוצה לעצמו את הטוב המוחלט ו/או מפחד שהשני יקח ממנו את הקצת טוב שיש לו.

  18. פוליצר

    שאלת, ואני מצטט: "יש קישורים,פירסומים,פרטים נוספים,מה הם עושים שם,לצורכי עבודה,שינוי סטטוס אזרחות,מה?
    על פניו לא נשמע סביר".
    האמת – אתה צודק, נשמע מטורף לגמרי.
    מצד שני, למה שלא תנסה חיפוש קצר בגוגל או בכל ארכיון מקוון תחת הערך "מתנחלים" או "מתיישבים ביש"ע". נראה לי שתיחשף לעולם שלם של ידע. מוטב מאוחר.