שביתת הרעב של חולי סרטן המעי הגס העלתה מספר נושאים לסדר היום הציבורי, לא מעט מן הכותבים יצאו כנגד הכניעה, כביכול, של הממשלה לדרישותיהם של השובתים. התפיסה הייתה שמרגע שמומחים קבעו את החלטתם כולם, כולל החולים, צריכים לקבל את ההחלטה ולשבת בשקט. כאילו החלטתם של מומחים משעה, למשל, את זכות המחאה של מי שאינו מומחה, במקרה זה חולה. בואו נניח שהמומחים יקבעו שיש לקצץ את תקציב החינוך בשלושה ארבעה מיליארד, מה שנעשה, האם אין זכותו של כל אזרח למחות כדי שהתקציב יוחזר לקדמותו ואף יועלה? בכלל צריך לזכור שוועדת סל התרופות מחליטה את החלטותיה בהתאם לתקציב שניתן לה, אילו היו אומרים לוועדה שכסף אינו בעייה סביר שתרופות רבות היו מוצאות את דרכן לסל.
מלבד הנושאים שהועלו בעקבות שביתת הרעב הייתי רוצה לדעת עוד כמה דברים. למשל, מה העלות של הספקת כל הטכנולוגיות הרפואיות לכל האזרחים. מיליארד, שניים מאה מיליארד. למה זה חשוב? כדי שנדע על מה מדברים, ונדע האם בכלל אפשרי לבנות סל כזה. בכלל צריך לבחון את מה שקורה במערכת הבריאות, כידוע מספר המיטות בבתי החולים אינו מדביק את הגידול באוכלוסיה. כמו כן, ידוע שחסרים מכשירים להקרנה לחולי סרטן, ומצבם הטכני של המכשירים הקיימים גרוע. דו"ח על מצבם של מכוני ההדמיה של קופת חולים כללית מוצא תורים ארוכים ומכשירים שבקושי מתפקדים.
נושא אחר שרק עכשיו התחילו לדון בו קשור למחיר הגבוה של תרופות וטכנולוגיות חדשות. מקבלים את המחיר כנתון. הטענה המרכזית היא שעלות פיתוח תרופה חדשה הוא יקר מאוד, עד מיליארד דולר, המחיר הגבוה הזה מחייב לאפשר לחברות הללו להרוויח כדי שבעתיד תמשכנה לפתח תרופות חדשות. זה נשמע הגיוני, אלא שראוי היה לדעת מה שיעור הרווח של החברות הללו על כל תרופה שהן מייצרות. למה? הרי יטענו שהשוק קובע את המחיר, אבל זה אינו כך כיון שאין שוק יש, בדרך כלל, חברה אחת שמייצרת את התרופה ויכולה לגבות כל מחיר גם בגלל שהיא מוגנת על ידי חוקי הפטנטים השונים, לפחות לעשר שנים. זכור לי המקרה שבו דרום אפריקה ביקשה לייצר תרופות נגד איידס כדי לספקם לאזרחיה שלא יכלו לעמוד במחיר הגבוה של התרופות. כמובן שקמה צעקה ובסוף סיפקו חברות התרופות את הקוקטייל במחיר מוזל.
מתברר שמחיר התרופות שונה במקומות השונים וקשור לאופי מערכת הבריאות. בארה"ב, למשל, המחירים גבוהים מאשר בקנדה שבה יש מערכת בריאות ציבורית. דרך אגב, גם בקנדה יש ויכוח על הספקת התרופות לחולי סרטן המעי הגס, בחלק מן הפרובינציות מספקים את האווסטין כחלק מהביטוח הציבורי ובחלק לא. הדיון הציבורי צריך, לכן להיות, על שיעור הרווח שיש לאפשר לחברות הללו. צריך לקבוע שיעור רווח שלא ימנע פיתוח תרופות חדשות, אבל באותה עת מחירן צריך שיהיה סביר.
והנה בימים האחרונים התבשרנו שתרופות במרשם יוזלו ב-20%. אין ספק שזו בשורה טובה. הכיצד? מתברר שמחירי התרופות נקבעים בהסכמים המתייחסים לרמת החיים במדינות השונות, מדינות עשירות ישלמו יותר ממדינות פחות עשירות. עד עכשיו ישראל נחשבה למדינה עשירה כמו צרפת וגרמניה ומעתה כמו ספרד ופורטוגל, ולכן מחיר התרופות יירד. למה לא לעשות זאת באופן מסודר יותר, ואם מדברים על גלובליזציה, ברמה הגלובלית?
עד עתה כתבתי על תרופות שמגיעות בעיקר לאנשים במדינות עשירות, ישנן מדינות עניות שבהו מתים רבים ממחסור בתרופות שאינן יקרות. האחריות לכך אינה רק של חברות התרופות אלא של הקהילה הבינלאומית שצריכה לדאוג להספקתן, ויותר מכך לדאוג שתרופות שחשובות למדינות העניות תפותחנה. כעת יש ריצה לפיתוח תרופות שרווח גדול בצידן ולא כולן תרופות למחלת הסרטן, הגיע העת שתפותחנה תרופות שעוזרות לאנשים במדינות עניות.
* התייחסויות לנושא נמצאות כאן וכאן.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
חברות התרופות הן חברות קפיטליסטיות בתוך שוק מונופוליסטי. הן מוכרות לקונה אחד, הממשלה. הממשלה קונה את התרופות ומשלמת מכיסם של האזרחים. לאזרחים אין ביקורת לא על מחיר התרופות וגם לא על יעולתן.
כל העניין הזה עם חולי סרטן במעי הגס הוא כל כך ציני שבא לך לבכות. אין תרופות שיכולות לרפא ספרט של המעי הגס במצב מתקדם, לרוב גם אין סיכוי לטפל בסרטן המעי הגס אלא אם כן הוא ממש נתגלה בגילוי מוקדם מאוד. כל רופא וכל חברת תרופות יודעים את זה.
אבל חברות התרופות מממנות את יחסי הציבור של החולים (ממש כך והיה על זה מאמר המעריב, אבל גם בלי המאמר זה ברו כשמש), ומי יכול באמת לעמוד בפני אדם חולה שמביט לך בעיניים והולך למות עוד שלושה חודשים. הרי גם חודש זה עולם ומלואו בשבילו.
אבל השאלה היא לא כמה מבזבזים על תרופות אלא מה היו יכולים לעשות עם הכסף הזה ברפואה מונעת. זו השאלה. אם תכניס מחר עוד שני מיליארד שקלים לסל התרופות, תמיד תבוא חברה שיהיה לה עוד תרופה שעולה 20,000 שח טיפול בחודש. ועוד אחת. והמסע הזה לא ייגמר, הרי אף אחד לא מאמין שהוא ייגמר. חברות ביו טכנולוגיה קמות חדשות לבקרים כי זה עסק מאוד משתלם.
והרווח של חברות התרופות הוא לא סוד גדול, מאז שנות השבעים (ראה איוון איליץ' , אבל גם רבים אחרים), ידוע מה הרווח של חברות התרופות. אלפי אחוזים ויותר על תרופות. מאחורי כל תיק השקעות מצליח מסתתרות חברות תרופות באחוזים ניכרים. כי זו תעשיה של אשליות.
אפשר לחשוב מה הפיתרון. אולי דווקא שוק חושפי. ביטוח על פי מחלות. מישהו חולה בסרטן יקבל תקציב רפואי לטיפולים שלו והוא יבחר אותם, כמו שמישהו בוחר מכשיר שמיעה על פי ההשתתפות של קופות החולים ועל פי היכולת שלו. או אז המערכת תתצטרך להתיישר ואין שום ספק שיהיו תרופות יותר זולות, וגם מישהו יאמר לנו אם התרופה הזו יעילה או לא. אמנם גם כאן יכולות להיות מניפולציות של חברות שיעקבמו את התוצאות של תרופותיהם, וכבר היו דברים מעולם.
זה לא הפיתרון היחיד, יש עוד דברים שניתן לעשות. אך בכל העולם המודרני המערכת הרפואית הפכה להיות בור ללא תחתית. כל מחסום מתמוטט בגלל הכוח העצום של חברות התרופות. כל פיתרון אמיתי צריך להגביל את הכוח של חברות התרופות.
כך יוצא, שכל תנועות השמאל שמתנגדות לקפיטליזם פראי, יוצאות בהמוניהם להכללת עוד ועוד תרופות של חברות קפיטליסטיות מושחתות לחלוטין ותורמות את חלקן לרווחים שערורייתיים. (המצב לא שונה כלל וכלל בעניין של מיכשור רפואי).
בכל מסע פירסום כזה בערוץ 2 תחשבו טוב טוב למה הוא נעשה ולמי הוא מועיל. ערוץ 2 הוא בעצמו חברה קפיטליסטית ובעלי הערוץ מרוויחים ישירות ובעקיפין מהוצאה נוספת של הממשלה על עוד תרופות במאות מליוני דולרים.
הכסף הזה יכול להיות הרבה יותר מועיל לו השתמשו בו לשיפור איכות האוויר ואיכות המים, וגם לגרום לפחות תחלואה ותמותה, שזה הדבר האחרון שחברות התרופות רוצות. למעשה, המחקר התרופתי של חולי הסרטן היום נועד להפיכת המחלה למחלה כרונית ולא לריפוייה. כך זה נאמר בריש גלי. מה זה הדבר הזה.
ולגבי המחקר, מאז לואי פסטר, נקבע רעיון די מעניין, שהמחקר (במיוחד המחקר התיאורטי והלא ריווחי שעולה הון) ממומן על ידי המדינות והרווח על התרופות הוא פרטי ולא שייך למדינה. זו עוד דרך שבה המדינה מעבירה את ההון של אזרחיה למתי מעט.
ויש עוד הרבה מה לומר בנושא. וכדאי קצת לחקור לפני שזורקים סיסמאות לאוויר. לא כל תוספת לתקציב התרופות הוא עניין יעיל ומיטיב עם האזרחים.
עוד כמה שיקולים בהקשר למחירי התרופות.
1. התרופות ה"יקרות" אינן מצויות במחסור אלה קופות החולים היבואנים ומס ההכנסה גובה עליהן מעשר דשן, כל הניסיונות להפחית את המעמ עליהן נתקל באוזניים אטומות והקופון של הקופות- עצום.
2. בחישוב כלכלי -תרופות מצילות חיים (ויש כן מחקרים על מה שה מאריכות חיים)מול תרומת החולים לתוצר הלאומי בימי עבודה ובפרודוקיטביות מול אישפוזים בבתי חולים כמובן הכף נוטה לשני..
3.גם בשביתת הרעב של חולי סרטן המעי הגס יש פוליטיקה של ג'נדר…
4.נראה כי וועדת סל התרופות מתכנסת רק בעקבות לחץ ציבורי (מאז מאי ההרכב ישב פעם אחת!)כבד ופופוליסטי. אולי היגיע העת לרענן את ההרכב הנגכבד הזה ולהוסיף איליו גם אנשי רוח ולא רק רופאים כלכלנים.
5.אני עצמי יותר מחצי שנה משלמת 13.000 שקלים עבור ההרצפטין כל 3 שבועות…
לבריאות!
אני מאוד שמח שבכל שנה יש דיונים אם להכניס או לא להכניס תרופות חדשות לסל התרופות.
אם מדיניות הגבלת המחירים הייתה נכנסת לתוקף היינו מגיעים למצב שאין יותר ויכוחים כאלו, לא בגלל שיהיה כסף לכל התרופות החדשות אלא בגלל שיהיו הרבה פחות תרופות כאלו.
שוק פיתוח התרופות הוא כזה שתרופה מוצלחת אחת צריכה לא רק לכסות את ההוצאות של הפיתוח שלה אלא גם לכסות את ההפסדים של כמה פיתוחים אחרים שלא הגיעו להיות תרופות יקרות. כל זה בתחום הזמן המצומצם שחוקי הפטנטים מאפשרים.
על השקעה עצומה שאתה לא יודע בתחילת אם יהיה ממנה רווח, אם מגיעים לקבל רווח הוא צריך להיות מאוד מאוד גדול. אחרת ההשקעה לא כדאית.
תחשוב על זה במושגים קצת יותר ארציים.
יש לך אלף שקל. היית מוכן לסכן אותם בהסתברות 30% שתרויח 4000 שקלים?
מבחינת תוחלת זה משתלם, אבל תוחלת זה מושג ששיך לעולם של ניסויים מרובים וכאן יש לך ניסוי אחד.
רוב הסיכויים שתפסיד אלף שקלים. עוגמת הנפש בשביל אדם שמרויח שכר ממוצע על אבדן 1000 שקלים היא גדולה. 3000 שקל זה נחמד להרויח אבל זה לא סכום מספיק כדי לשנות משהו באמת ורוב האנשים יעדיפו להמנע מזה.
אבל בהסתברות 10% להרויח 1000000 זה כבר עיסקה מפתה (כאן הבעיה היא שהעיסקה הזו מפתה מכדי להיות אמיתית ואם מישהו יציע לך עיסקה כזו כנראה שהוא מרמה אבל זה כבר סיפור אחר).
חברות התרופות יכולות לספר לנו שפיתוח תרופה עולה מיליארד דולר, 50 מיליארד דולר, או פעמיים התקציב השנתי של ארצות הברית. לנו ממילא אין שום כלים לאמת או להפריך את הנתונים האסטרונומיים הללו. לי משום מה יש הרגשה שפיתוח תרופה עולה דווקא פחות ממילארד (אלף פעמים מילאד דולר). למה? ככה. לבעלי ההון ששולטים בחברות הענק הרווחיות הללו, אין מוניטין מיוחד של יושר, שקיפות וחשיפת מנגנונני ייצור. אנחנו בינתיים נשלם אלפי דולרים לחודש על תרופות "מצילות חיים" עוד מונח שתבעו החברות בסיוע התקשורת, ולאו דווקא הרופאים המטפלים בשטח
יש תעשיות שחייבות, אבל ממש חיבות, להיות ציבוריות. תעשיית התרופות היא דוגמה מובהקת לענף כזה. ההחלטה לפתח תרופה חדשה חייבת להיות מונעת ע"י צרכיו של הציבור, ולא ע"י שיקולי רווח. חברת תרופות מסוגלת להשתמש בידע יקר מציאות לפיתוח "תרופה של עשירים", בשעה שאותו ידע (שנוצר ע"י הציבור ואמור לשרתו) היה צריך להרתם דווקא לפיתוח "תרופות של עניים". מצב בו מתנהלת חברת תרופות כך שרווחי תרופה א' יכסו על הפסדי תרופות ב',ג',ד' ו-ה', הוא ממש הפקרות בחיי אדם.
אני מסכים עם איציק ספורטא שחובה להעמיד לרשות הציבור הרחב את כל האמצעים הרפואיים (כל התרופות וכל הטכנולוגיות). אני מוסיף גם את המשפט: יהא מחירם אשר יהא (והוא לא יהיה גבוה אם הממשלה תנהג לפי אינטרס הציבור) !
אבל לנו יש ממשלה של יהודים חכמים שלא תיפול לבור הזה. ממשלת ישראל, שהאשימה אזרחים מובטלים בחליבת קופת הציבור, יודעת שאם תחלק תרופות חינם …כולנו נהיה חולים בין-רגע. לבריאות.
האתגרים החברתיים הכרוכים במאבק שמאלני למען בריאות שווה לכל נפש מקפלים בתוכם מספר מאבקים משולבים אשר איציק מצד אחד ומואיז מצד שני מנתקים ביניהם. המאבק להגדלת הסל הוא המאבק הקל והברור ביותר. והאינטרס הצר של חברות התרופות לתמוך במאבק זה אינו סיבה מספקת לוותר עליו, כפי שעולה בין השורות של מואיז. אין עמדה מוסרית שיכולה לומר שחייו של חולה אחד שווים פחות משל אחר רק בגלל שחלה במחלה הלא נכונה, או בגלל שלא קיבל את הטיפול המונע הדרוש.
מצד שני הדרישה של איציק לקבלת העלות "האמיתית" של סל הבריאות האולטימטיבי כדי שנדע על מה מדובר, היא קבלה לא ביקורתית של שיח חברות התרופות. כפי שמזכיר מואיז, המחקר והפיתוח של חברות התרופות נשען בצורה מכריעה על המחקר והפיתוח הציבורי. העסקה המושחתת בה חברות התרופות מרויחות מיליארדים על תרופות שפותחו באוניברסיטאות ומקבלות זכויות פטנט תמורת דמי כיס לחוקרים ולאוניברסיטאות היא על חשבון הציבור. פירות המחקרים הנעשים באוניברסיטאות הציבוריות אינם צריכים להיות רכוש פרטי של החוקרים ומוסדות המחקר ולבטח שלא של חברות התרופות.
הדיבורים על מחיר פיתוחה של תרופה מוצלחת אחת הבא לכסות על המחקר של תרופות שלא מבשילות, מתעלמים מכך שחלקו של תקציב הפיתוח קטן משמעותית מתקציב הפירסום והשיווק (בארה"ב) ומשוק התרופות הדומות. כאשר חברת תרופות צריכה לבחור בין השקעת מיליונים בתרופה חדשה או סכום זניח בשינוי זעיר, ללא תועלת רפואית, בתרופה קיימת שתשווק כחדשה על מנת להאריך את זכויות הפטנט שלה אפשר לנחש במה היא תבחר.
לכל מי שמתעניין בנושא כדאי מאד לקרוא את סיפרה של מרשיה אנג'ל (שהיתה העורכת של New England Journal of Medicine)- האמת על חברות התרופות, איך הן מרמות אותנו ומה ניתן לעשות לגבי זה.
וכל זה עוד לפני שבכלל נגענו בשאלת החברתיות באמת. אם סל הבריאות מייצג את מינימום הבריאות שהמדינה מספקת איך זה שחלוקות פוליטיות, מעמדיות, ועדתיות מונעות מרבים כל כך לזכות אפילו במינימום זה. או מי משלם את המחיר האמיתי של התרופות שלנו. רמז עבה, תראו מה קרה לאחר שחברות התרופות שינו את החוק האמריקאי כך שמחקרים קליניים יוכלו להתבצע במדינות עולם שלישי בהן המושג של הסכמה מודעת להשתתפות בניסוי הוא מדויק עוד פחות מסיכול ממוקד .
אני שומע כבר זמן רב את הטענה כנגד חברות התרופות. אבל משהו בסיסי לא מסתדר. במידה ויש אמת בטענה שהרווחים של החברות אדירים הייתי מצפה שהדבר יתורגם באופן הפשוט ביותר לשוויון הבורסאי וצמיחתן.
אז נכון שחברות התרופות באופן כללי הן מהריווחיות אבל, ואבל גדול, לא באופן כזה שמשקף את הטענטת כנגדן.
ומכייון שצטבעי אני לא אדם קונספירטיבי אני מתקשה להאמין שהן מעלימות רווחים או דבר מה כגון זה.
איך בדיוק הדבר מסתר עם הטענות הקימות?
THE OTHER DRUG WAR – תוכנית בשם זה נעשתה ב-2003 ע"י FRONTLINE – תוכנית הדגל של ערוץ PBS.
נשמע כאילו התוכנית עוסקת בפשע מאורגן מסוג כלשהו שקשור בסמים, אבל לא כך.
הוא עוסק בדיוק במה שאיציק מדבר עליו- תשלומי התרופות שבפיקוח בקנדה, לעומת "השוק החופשי בארה"ב.
הוא פותח ב"פושעים" – קשישים אמריקנים שמחירי התרופות שלהם תופסים חלק גדול יותר ויותר בהוצאות שלהם, והם לא עומדים בזה. אז הם נוסעים בהסעה מאורגנת, 3 אוטובוסים מאלים בקשישים אמריקנים לקנדה, וחוסכים ביחד 150000 דולר.
הסרט מצויין, כי הוא עוסק בחקיקה של מדינת מיין, שרצתה להקל על קשישיה, ואיך התעשייה נלחמה בכך במדינה ובמישור הפדרלי, ע"י הלוביסטים שלה, ובנוסף הוא עוסק בשאלה כמה מוציאה התעשיה על מו"פ, לעומת כמה היא מוציאה על שכר בכירים ובמיוחד על פרסום ושיווק. ישנה של עוגה של חלוקת ההוצאות, והיא מראה מה שאנחנו חושבים- הוצאות המו"פ מהוות אחוז לא גדול מתקציב, ומאוד נמוכות לעומת הוצאות השיווק והפרסום.
הסרט מומלץ בחום, ובדף שאליו אני מפנה אתכם יש עוד הרבה מידע בנושא- משהו שמצאתי לפני כמה רגעים, הוא דו"ח של ארגון "PUBLIC CITIZEN" של ראלף נאדר, שעוסק בדיוק בנושא הזה- הוצאות המו"פ של חב' התרופות, ומפרק כמה שקרים-למה נתוני המו"פ נשמרים בסוד, כמה משלמי המיסים מממנים את המו"פ של תעשיית התרופות, המונופול שלהם על פטנטים ועוד – 29 עמודים מאוד מעניינים.
הסרט ניתן לצפייה במסך הקטן שנפתח, ב-windows media player. לחיצה ימנית על העכבר תאפשר להגדיל את התצוגה למסך מלא
http://www.pbs.org/wgbh/pages/frontline/shows/other/
נייר העמדה של PUBLIC CITIZEN –
http://www.citizen.org/documents/ACFDC.PDF
בנושא השני שבו עוסק איציק בכתבה המבורכת שלו,נושא התרופות לעולם השלישי, עסקה התוכנית FRONTLINE של PBS השבוע ובשבוע שעבר ב-2 חלקים, בנושא מגיפת האיידס. לא צפיתי בהן עדיין, אבל בהכירי את הסטנדרט המעולה של התחקירים של פרונטליין, אני מניח שהוא מקיף- 240 דקות של התחקיר המלא מצויות באתרם, ולמי שיש סבלנות ורצון להשכיל בנושא, יש חוץ מכך עוד מידע, לדוגמא-מפות שמראות את מס' החולים לפי מדינה ועוד-
http://www.pbs.org/wgbh/pages/frontline/aids/view/
בנושא הזה יש לי עוד קצת להוסיף.
השנה, במקביל כנס קיסריה, ולאחר הכנס האלטרנטיבי שאורגן במכון ון ליר, הייתה בלילה הרצאה של ד"ר ג'פרי סאקס, כלכלן יהודי אמריקני, שהוא יועץ מיוחד לקופי ענאן בנושא העוני העולמי, מציג בפנינו תמונה אחת של סבתא ו-15 ילדים, כי הדור של ההורים נמחק לגמרי, ומסביר לנו איך באמצעים פשוטים אפשר לעזור לאפריקה, להיפטר ממחלות שהמערב נפטר מהן מזמן, ועל הטיעון של "השחיתות" שיש למתנגדי התמיכות לאפריקה בממשל, כאילו בארה"ב אין שחיתות בממשל.
הרצאה מומלצת בחום.
http://vanleer.org.il/heb/videoShow.asp?id=199
אני רק אוסיף עוד כמה הערות. על בנושא הגנטי עוד לא דיברתי, וגם אחרים, וזה הולך להיות הבוננזה הבאה של תעשיות התרופות, ויש לשים לב להתפתחות מניות הביוטכנולוגיה. אלו יהיו תרופות גזורות אישית, ונדמה לי שהנושא הראשון שבו זה נחשף, הוא במחלה שיש לנשים יהודיות אשכנזיות. קומץ תאגידים מחזיקים בקוד הגנטי האנושי, בפטנטים שלהם.
ג'רמי ריפקין מסביר בסרט "התאגיד" איך ג'נרל אלקטריק שינתה את החקיקה בנושא, והאינפלציה בפטנטים שזה יצר.
הערה שנייה- חב' התרופות לא ישקיעו במחלות של אנשי אפריקה מטעם אחד- לאנשים שם אין כסף לשלם על מחירי התרופות, ולכן משיקולי עלות תועלת עדיף להם להתעסק במרימי איברים נפולים, ובמצעירי קשישים וכו'.
עוד הערה -הסרט "הגנן המסור" ויוסי שכתב בנושא לא מזמן, עוסקים במחקרים שבוצעו על אפריקאים בתרופות חדשות- ופתאום כאן דווקא תעשיות התרופות כן מתעניינות בחולי אפריקה- כשפני ניסויי אנושיים חסרי חשיבות. סרט מצויין נוסף.
עוד דרך פחות מוכרת לנצל את המדינות העניות, היא לקחת צמחים מוכרים ושפותחו וגודלו ע"י אותם עמים, וליצור מהן תרופות חדשות, נקראת BIO-PIRACY.
ולחברות התרופות האלו ולתרופות שלהן קוראים "התרופות האתיות".
לסיום, נק' אור. לשמחתי תעשיית חב' התרופות הדרום אפריקנית וההודית, עוסקות בייצור מקביל של תרופות אמריקניות יקרות ומצפצפות על אמנת TRIPS או מה שנקרא בשפת העם חוקי זכויות הקניין הרוחני. יש לכם מושג מי ניסח את חוקי הסחר (יותר נכון המונופול ל-20 שנה על תרופה) האלו ב-WTO? תנחשו.
גם טבע שייכת לקב' החברות הללו, שמייצרות במקביל, שנקראות תרופות גנריות.
מצ"ב קישור למאמר מעניין ששופך אור על נושא התשלום על תרופות, קופות חולים וחברות תרופות
http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=3581
(כולל כמובן המייצרות ומפתחות תרופות)מפרסמות כל שלושה חודשים דו'ח רבעוני ותחילת שנה חדשה דו'ח לרבעון האחרון ודו'ח שנתי.
כל הדוחו'ת מפוקחים ונבדקים ע'י רואי חשבון.
הן חייבות בדיווח על כל חברות הבנות ועל עיסקיהם.
חברות רציניות ורווחיות מחלקות מרווחיהן(דיבידנדים) למי שמחזיקים את מניותיהם וריבית למי שמחזיק איגרות חוב נושאות ריבית שלהן.
הן חייבות בדיווח מיידי על כל עניין החורג מהותית ממהלך עיסקיהן הרגילים.
כל אחד יכול להיכנס לאתר הבורסה ולקרוא את כל ההודעות,הדוחו'ת וכד'.
כל אחד יכול להיכנס לאתרי האנטרנט גלובס-ביזפורטל ודה מרקר ולגלות ולדלות שם פרטים רבים חשובים ומעננים על החברות הנסחרות בבורסה.
רמאים גנבים ומושחתים היו ויהיו.זה עדיין לא אומר שכולם כאלה.
תוכל לקרוא שם כמה מוציאות החברות על מחקר ופיתוח.
ובכלל.
הרבה יותר קל למנוע סרטן מאשר לטפל בו. המניעה אינה מסתכמת בשיפור אורח חיים, אלא בהקטנת המזהמים המקיפים אותנו.
תעשיות רבות פולטות מזהמים מסרטנים, עלייה בתחלואה בסרטן ניצפית באיזורים בהם קיימת תעשיה כבידה כגון חיפה.
ירקות ופירות המכילים חומרי הדברה,בשר מזוהם, מים מזוהמים, כל אלה גורמים סביבתיים שפעילים מאוד ביצירת סרטן.
מאמצי המלחמה צריכים להיות מופנים לכיוונים אלה, לפחות באותה מידה שהם מופנים לחולי הסרטן.
הטרגדיה של חולי הסרטן מצטלמת יותר טוב וגם הרבה יותר רווחית. תרופות וטיפולים מכניסים הון תועפות לחברות התרופות.
המניעה לעומת זאת מושכת פחות תשומת לב, שהרי כולנו מאמינים שלי זה לא יקרה (למרות שהסטטיסטיקה מראה ההיפך). כמו-כן השקעה בטכנולוגיות למניעת זיהום גורעת מרווחי התעשיות. הרבה יותר קל לזהם את רשות הרבים ולהרוויח לרשות הפרטית.
מדינת ישראל גובה מסים מהתרופות מצילות ומאריכות החיים.
אם המדינה תוותר על הכנסתה זו- התרופות תוזלנה בעשרות אחוזים.