האמת הערומה - האם אנחנו רוצים לשכוח את עו"ד גלאט-ברקוביץ?*

קרין ברזילי-נהון ©

אחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה היא זכות חופש הביטוי. ולא בכדי. חופש הביטוי היא הזכות להשמיע וגם לשמוע. חופש זה משמש בין השאר ככלי חזק מעין כמוהו להביא לאור הזרקורים ולמודעות הציבור ארועים או מהלכים שאינם תקינים ולעיתים נוגדים את החוק. חופש הביטוי הוא אמצעי המשמש זרז לחשיפת האמת ולזכות הציבור לדעת. הרשעתה והענשתה של עו"ד גלאט-ברקוביץ על הדלפת פרטי החקירה נגד ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, בפרשת סריל קרן מלמדת כי בדמוקרטיה בישראל עדיין עדיפות ההסתרה וההכחשה על פני חופש הביטוי.

החלטת בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין לשלול את רשיונה של עו"ד גלאט-ברקוביץ לשנה וחצי היא תעודת עניות לא רק ללשכת עורכי הדין, אלא לכולנו. נראה שההחלטה לגזור על עו"ד גלאט-ברקוביץ עונש נבעה עליה מלחצים ציבוריים יותר משיקול דעת אתי משפטי ראוי.  אין זה כדי לטעון שהיא לא הפרה את חובת הסודיות שחלה עליה כחלק ממקצועה ובוודאי כי אין לטעון כי לעורכי דין לא שמורה חובת הסודיות.  אך, יש לאזן ולשקול את חובת הסודיות כנגד חובת האמון של פרקליטות המדינה ועורכת דין גלאט-ברקוביץ, בכלל זאת, כלפי הציבור הרחב. יש להבחין בין עורך דין פרטי שחב חובת נאמנות ללקוחו לבין חובת עורכי דין בפרקליטות שלא לחשוש ולחשוף בפני הציבור פרטי חקירה כנגד איש ציבור כל עוד עצם דבר החקירה הוא בגדר מידע חיוני לציבור. חובת הנאמנות הזו גוברת על התחייבות לסודיות, במקרים בהם עולה החשש כי הפרקליטות עלולה לפגוע בחובת נאמנותה לציבור הרחב.

האם זה החינוך והדוגמא אותו אנחנו רוצים להנחיל לנבחרי ופקידי הציבור המייצגים אותו? האם אלו אמות המידה שמעתה ינחו אותנו? האם הידיעה שמוסתרים מהציבור חשדות חמורים באשר להתנהלות ראש ממשלה לא מחייבים הוצאת האמת לאור? האין לנציגי הציבור חובה מוסרית בראש ובראשונה לייצג את אותו ציבור, ובמקרים קיצוניים אף לדווח לו על המתרחש מאחורי הקלעים?

חובת סודיות מקצועית אינה חובה מוחלטת. בוודאי שאין מקום להעניש על אומץ לב אזרחי.  לעומת זאת, כאשר אנו מענישים – אנו מעניקים מתנה לאישים ואנשי ציבור להמשיך ולהתנהל בצורה לא חוקית לכאורה, ומחלישים את היכולת להלחם בשחיתות. עלינו גם לזכור שתגובת לשכת עורכי הדין  עלולה לחזק את מגמת "סגירת הפיות" הרווחת בחברה הישראלית. ישראל הינה מדינה קטנה והומוגנית והרבה פעמים הצנזורה המופעלת בה הינה צנזורה-עצמית שכן המחוייבות עבור הדרך הפוליטית בחברה שכזו גוברת על הצורך בחשיפת האמת ובהגברת המודעות האזרחית. לא ניתן ליצור ביקורת יעילה כחלק מהאיזונים ומהבלמים הקיימים בדמוקרטיה מבלי לצפות לאומץ לב אזרחי בגילוי מעשים ומחדלים של נבחרי ציבור.

עצם העובדה שהחקירה בנושא סיריל-קרן עדיין לא הסתיימה, והיא סבוכה, מעידה על כך שגב` גלאט-ברקוביץ פעלה בשיקול דעת נכון בהחלטתה להפגין אומץ לב אזרחי ולחשוף את הפרשה הבציבור הרחב, וזאת כחלק מחובת נאמנותה לציבור זה. היום, כמעט חודש אחרי, מי זוכר את עו"ד גלאט-ברקוביץ, שבחרה לשאת בלפיד "זכות הציבור לדעת" באומץ רב, וכעת צריכה לשאת בתוצאות החולשה של כולנו. אני מתביישת.

* הכותבת הינה חברת סגל וחוקרת בבית הספר למידע באוניברסיטת וושינגטון

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דפנה

    מעניין וחשוב

  2. דרור ניסן

    החלטת לשכת עורכי הדין לשלול את רשיונה של עו"ד גלאט-ברקוביץ, זאת אחריי פיטוריה מהפרקליטות, היא בבחינת הוספת חטא על פשע. זהו אות קלון ללשכה וגרימת עוול משווע לאשה אמיצה, שהקריבה את כל מעמדה ויוקרתה המקצועית למען הכלל. היא סיכנה ואיבדה את כל שהיה לה, מבלי שמלכתחילה יכלה להפיק ממהלכה דבר לתועלתה האישית. ראויי לזכור שאלמלא מסירת האינפורמצייה על-ידי גלאט-ברקוביץ על פרשת סיריל קרן, ספק גדול אם הציבור היה יודע עד היום על הפרשה ואם היא בכלל היתה מוסיפה להיחקר. במקום לציין את אומץ ליבה והקרבתה, או לכל הפחות לראות את מורכבות הפרשה ואת כל כובד המשקל שניצב אל מול חובת החיסיון שהפרה, גולגלה גלאט-ברקוביץ בזפת ובנוצות, הוקאה בשער בת רבים ומטה לחמה נשבר. הלקח לאנשים ישרים וראויים במערכות הציבוריות הוא איום ונורא: תקטינו ראש, תהיו סתגלנים, אל תאבקו יותר מדי על שום דבר ובטח לא על מה שראויי להאבק עליו, והעיקר, תמשכו משכורת ותגיעו בשלום הביתה. המלחמה בשחיתות אבודה ומיותרת. הרבה פחות מסוכן להשתתף בביזה מאשר להלחם בה.

  3. יואל קורנבלום

    נכון הוא שזכות הציבור לדעת אבל בדרך כלל הציבור לא עושה כלום עם הידיעות שמובאות לידיעתו. אני חושב שלו רצתה גאלט ברקוביץ' רק ליידע את הציבור היתה יכולה לעשות זאת בדרך חשאית ומפותלת יותר מבלי להשאיר עקבות כמו שדברים כאילו נעשים בדרך כלל. ובכלל יכלה לעשות זאת לא בצמוד לבחירות והיה לה הרבה זמן לגלות את העניין לפני הבחירות. אבל היא עשתה רושם שכל מטרתה היתה פוליטית, לא ציבורית, כלומר להטות את הבחירות נגד שרון ולהבאיש את ריחו בעיני ציבור הבוחרים. מכיוון שכך כל הפעילות שלה נראית מסריחה למדי. לא שאני מאוהבי שרון אבל בצורת פעולתה, הילדותית והנאיבית לכאורה הייתי מוסיף, היא פשוט לא השאירה לאף אחד ברירה אלא לפעול בצורה שפעלו. יש לזכור שהדברים שהיא גילתה הם חסויים מבחינה משפטית, לא מבחינה פוליטית. דברים דומים לו היו קורים לפושעים העומדים למשפט הרי המשפט היה מבוטל מיד בטענה שזכויות של הנאשם הופרו.

  4. נקד

    אני מסכים עם כל מלה וגם עם דרור ולא אוסיף על הנאמר רק משפט לצערי כל יום עובר וההערך שנקרא חופש הביטוי והמידע וזכוכיות אדם נפגע ולא אגזים אם אומר נרמס חומר למחשבה .

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מה משמעות ה-C שליד שמה של הכותבת?
    האם הוא מגן על הזכויות לשימוש בשמה או בטקסט שכתבה, ומה הוא מלמד אותנו על יחסה כלפי החופש לשתף את שכתבה עם אחרים באינטרנט?
    מומלץ להכיר את ה-CC, שמתאים הרבה יותר לרוח הרשת, ורוח האתר בה פורסם המאמר שלה.

    http://creativecommons.org

  6. איציק ניסני

    מבלי להתייחס לפשע עוון עבירה של :שרון -והאי היווני ו/או משה דיין -והעתיקות , ו/או עזר וייצמן והתמיכות
    ו/או
    עם כל הכבוד !! גלאט ברקוביץ ניצלה מעמדה ותפקידה כעורכת דין כדי להפיל בפח את שרון בטיימינג שהיא קבעה מבלי להתחשב במצבו ומצבה משפטי, מעמדה, אמון שרוכשים לה כדי לגרום למי שלא בדעתה נזק נזק !!!
    על פי תגובתה צריך כל אדם במדינה לקום מתי שכדאי לו ולאחר שזכה באחריות וסמכות ולשנות את סביבתו מהקצה אל הקצה. מדוע היא הגיבה כך ובזמן שהגיבה ומדוע מחדלים ואפליות אחרים לא נגעו לה.
    כמו שאמרו הרומאים נכון לכל דור : אני-גלאט ואתם חבורה חוקית הוא -שרון והם כנופיה .

  7. אלי

    לדעתי – חטאה עו"ד גלאט ברקוביץ ובית המשפט מוכיח זאת, מתן לגיטמציה להדלפה הינה פסולה מעיקרה ללא קשר לאמיתות הידיעה שהודלפה, לכן אין להפוך את עורכת הדין ל"כוכבת" אפילו אם צודקות טענותיה.

  8. דרור קמיר

    אם אתה שולל הדלפות מכל וכול, מוטב שתחדל לקרוא עיתונים ולראות חדשות בטלוויזיה. חלק ניכר מהמידע שם מקורו בהדלפות. חלק מהן נעשות על דעת גורמי השלטון במטרה להעביר מידע שלא לייחוס, וחלק נעשות בניסיון לפגוע במישהו. אם המידע הוא מעניינו של הציבור הוא צריך להגיע אל הציבור, בין אם בהדלפות לעיתונאים ובין אם בדרך אחרת. בארץ יש מחסום אחד – הצנזורה הצבאית – שבדרך-כלל מסננת פרטים צבאיים רגישים מהידיעות, אבל לא פוסלת אותן לגמרי. יש גם צווי איסור פרסום של בתי המשפט – הללו מוצאים למרבה הצער בסיטונות, עד כדי כך שגורמי צבא שחוששים מפרסום אבל לא מוצאים סעד בצנזורה הצבאית (כי המידע הוא לא באמת צבאי רגיש) פונים לקבלת צו איסור פרסום משופט. השופטים משום מה מתייחסים ביראה לאנשי צבא ובדרך כלל לא משיבים את פניהם ריקם.

    הדלפות הן אמנם לא הדרך הנקייה והיפה להעברת מידע, אבל לעתים קרובות אין מהן מנוס. במקרה של חקירת "פרשת האי היווני" המידע הוסתר על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. היו לו נימוקים משפטיים כאלה ואחרים, אבל למעשה היועץ המשפטי ממונה על-ידי הממשלה, ומקורב, מן הסתם, לראש הממשלה. כיום יש לפחות ועדה מקצועית שמסננת את המועמדים לתפקיד היועץ. בתקופת מינויו של רובינשטיין גם זה לא היה. העובדה שהיועץ המשפטי בחר להסתיר את המידע מהציבור דווקא ערב הבחירות היא חמורה, ועולה ממנה ריח לא נעים. נכון, גלאט-אוברקוביץ' עברה על החוק, אולם העברה לא הייתה חמורה בנסיבות העניין. הופעלה נגדה חקירה חסרת תקדים לגבי מקרים כאלה, והושת עליה עונש חמור ביותר. זה לא מגיע לה. במקרים כאלה אדם לוקח סיכון, אבל אף אחד לא צריך לצפות לעוצמת ענישה כזאת כשהוא מדליף מידע לעיתונאי, בעניין שנראה לו קריטי.

    לסיכום, אזכיר את התנהגותו המופתית של מנחם בגין בעניין זה כשהיה ראש ממשלה. כשעלה חשד ששרים מדליפים מידע רגיש מישיבות סודיות של הממשלה, הציעו לו לצוטט לשיחות של שרי הממשלה בסתר. הוא דחה את הרעיון על הסף ואמר שזה יהיה סופה של הדמוקרטיה.

  9. נתן שקרצ'י

    שלשום פורסם שנגד קארל רוב לא יוגש כתב אישום, בפרשת ההדלפה של שמה של סוכנת ה-cia ואלרי פליים.
    הנה הדלפה שעמדו מאחוריה נשיא ארה"ב וסגנו.
    לא מזמן הדליפו לציבור, אנשים מה-nsa שהממשל (תודות לחברות הטלפון) מצותת לשיחות של מליוני אמריקאים.
    לפני שבועיים הותר לפרסום, שחוקרי FBI הגיעו לספריה ציבורית, וביקשו לקחת מידע על איזה ספרים קוראים לקוחות שונים של הספרייה.
    זה קצת יותר מטריד משחיתות של פוליטיקאים.

    לשכת עורכי הדין שלנו, פשוט מציגה את ערכיה, שלהדליף מידע, גם אם הוא נכון, מגיע עונש.
    אסור להתעסק בקומבינות של השלטון. האם אפשר לצפות מעורכי דין לאתיקה, איני יודע.

    יותר מעניין אותי לשמוע מה חושבת הכותבת, על הקומבינה מיום חמישי בארה"ב, שבה הועבר חוק, בסיוע גדודי לוביסטים, שמפריט את רשת האינטרנט.

  10. תמר

    ליאורה היא גיבורה בעיני, אשה יקרה ומיוחדת, ומגיע לה הרבה כבוד והערכה מהציבור, וחשוב שהיא ואחרים ידעו שיש מי שמעריך את ההקרבה ואומץ הלב של עובדי ציבור נאמנים כמוה.

  11. אלי

    מה לעשות כשישנם שני "ראובן בן שמעון"? בכל אופן אינני מסכים, לחלוטין אינני מסכים, לדברים שכתב אותו אלי
    לעיל, כאילו עוה"ד גלאט ברקוביץ מעלה בתפקידה. הבעיה היא סבוכה, אך אם לעזוב לרגע את השיקולים השכלתניים
    ולדבר ישר מהלב- יש לי סימפטיה מלאה לאשה האמיצה הזאת.