הזכות האזרחית להון התחלתי

יוסי דהאן

המאמר של נתן מאתמול על מס עיזבון משתלב בדיון רחב יותר המתנהל בימים אלה בכמה מדינות אודות מס עיזבון ומס ירושה ורעיון מרכזי אחר שמכונה Citizen Stake שמתייחס לחלקו של האזרח בנכסים הכלכליים החברתיים המשותפים. דיון מעניין כזה נערך בספר שיצא לפני מספר חודשים בשם "The Citizen`s Stake" ספר שערכו , Will Paxton, Stuart White, Dominic Maxwell וויט הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת אוקספורד ופקסטון ומקסוול הם חוקרים במכון לחקר מדיניות חברתית בלונדון.

אחד המאמרים בקובץ הזה עוסק בעמדות של אזרחים בריטיים אודות מס ירושה וניסיון לבחון האם אנשים משנים את עמדותיהם לאחר שמוצגים בפניהם נימוקים מפורטים בעד ונגד המס. אגב בבריטניה קיים מס ירושה שחל על מי שמוריש סכום של 263,000 פאונד ומעלה.

אז אם לחזור למאמר של נתן ולמציאות הישראלית הנה ארבעה טיעונים מרכזיים שמציג סטיוארט וויט המצדדים במס ירושה ואני מוסיף אחד נוסף.

1. טיעון ההתחלה ההוגנת, עושר שמגיע באמצעות ירושה מחולק באופן בלתי שוויוני. העושר שאנשים מקבלים בירושה מעניק להם יתרון בלתי הוגן והזדמנויות שאין לאנשים אחרים.  על מנת להבטיח שכל אדם צעיר יזכה לנקודת פתיחה הוגנת יש להטיל מס ירושה ולהשתמש בכסף הזה על מנת להעניק לצעירות וצעירים סכום משמעותי להתחיל את חייהם.

2. טיעון "נקודת המבט של אלה שנמצאים בתחתית הסולם החברתי כלכלי" – יש לא מעט אנשים שאינם מקבלים דבר בירושה. אם כל אחד מאיתנו יעמיד את עצמו במקומם ויחשוב מה המשמעות המעשית שלא לקבל דבר בעוד אחרים מקבלים בירושה עושר רב, האם אתה באמת יכול לומר שהמערכת הזו הוגנת? זה בפירוש מצב לא הוגן שיכול להפוך הוגן יותר באמצעות מס ירושה.

3. טיעון ה"פשוט לא מגיע להם" –  במערכת הקיימת של חוקי ירושה, אנשים שתרומתם לחברה זעומה יחסית זוכים למעמד מבוסס ונוחות כלכלית, בעוד שאנשים התורמים תרומה משמעותית לחברה  אינם זוכים לשום ירושה. כך שהמערכת מחלישה את הקשר בין עושר לבין זכאות מוסרית.

4. טיען הערכים משפחתיים – תחת המערכת הנוכחית של חוקי ירושה, אנשים סומכים על משפחה וחברים לקבלת ירושה. זה יכול לגרום למתח וללחצים על בני משפחה להוריש את רכושם, כמו כן לגרום לבני משפחה לאיים על אחרים שהם לא יותירו להם ירושה.

5. כאן אני רוצה להוסיף טיעון נוסף שלי המתייחס לטענה הנפוצה האומרת שמס ירושה הוא בעצם "מיסוי כפול" ולכן הוא אינו הוגן. ראשית מיסוי כפול אינו דבר חריג בתרבות המיסים שלנו. חם מאד היום ואני זקוק למאוורר כשארכוש את המאוורר מהחנות אני אצטרך לשלם מס ערך מוסף, זהו מיסוי כפול כיוון שממסים אותי פעם נוספת על כסף שכבר מוסה. אגב מס ערך מוסף הוא מס רגרסיבי כלומר הוא פוגע יותר בעניים. כמו כן לא מדובר במס כפול כיוון שהמס מוטל על מי שמקבל את הירושה ולא על מי שמעניק אותה. מקבל הירושה אינו יכול לטעון שהוא כבר שילם מס על הכסף הזה.

מה שחלק מהכותבים בספר הזה מנסים לעשות זה לקשור בין מס ירושה ל Citizen Stake, כלומר לעשות שימוש במס ירושה על מנת להעניק לכל אזרח חלק בעושר הכללי. מעט על המושג  Citizen Stake  וההצדקות לכך שלכל אחד מגיע חלק בהון הכללי והיחס של המושג הזה לצדק חברתי כפי שהעניין מוצג בספר.

כלכלות שוק אמורות להיות יעילות, אולם לצד היעילות מתברר שכלכלות שוק יוצרות אי שוויון משמעותי.  במדינות מערביות רבות אי השוויון בהכנסה והיקף העוני הולכים וגדלים, ארצות הברית, בריטניה וישראל הן רק דוגמאות מעטות לכך. העוני בא לידי ביטוי לא רק בהכנסה אלא גם בנכסים.

מאז המאה השמונה עשרה אחד הרעיונות המרכזיים לצמצום אי השוויון והעוני היה להעניק לכל האזרחים עם הגעתם לבגרות הון התחלתי, מענק זה היה אמור להיות בגדר זכות או מה שמכונה בלעז Citizen`s Stake. אחד ההוגים הראשונים שכתב על הרעיון היה תומס פיין ב 1790, פיין סבר שמשאבים טבעיים הם רכוש משותף של כל הגזע האנושי. לדעת פיין המענק האזרחי שהוא סכום כסף מסוים אמור להעניק להם עצמאות כלכלית, במקרה של פיין זהו סכום שבו אזרח יכול היה לקנות פרה ושטח אדמה.

מדוע בעצם להעניק לכל אזרח מענק כזה? יש לכך ארבע הצדקות פילוסופיות.

  1. הצדקה ראשונה נשענת על רעיון הזכות הטבעית. כקהילה ירשנו משאבים טבעיים ומשאבים כלכליים מדורות קודמים. איזו זכות יש לנו על משאבים אלה? צריך לזכור שמשאבים אלה קיימים מבלי שאף אחד מאיתנו, כלומר בני הדור הנוכחי, השקיע במשאבים אלה עבודה. אחת התשובות של פילוסופים הייתה שהמשאבים הללו הם משאבים משותפים של כולנו. ואם מטעמי יעילות כלכלית אנחנו מוצאים שעדיף להעניק זכות לקניין פרטי לאנשים, אזי לכל אחד מאיתנו יש זכות לחלק מהמשאבים הללו שמייצגים ירושה משותפת של כולנו.ההון ההתחלתי שמגיע לכל אחד מאיתנו המתחיל את חייו מבטא את הזכות של כל אחד מאיתנו לקבלת חלק הוגן מהירושה המשותפת.
  1. ההצדקה השנייה נשענת על רעיון החירות. האינטואיציה המרכזית היא שעל מנת ליהנות מחירות כל אחד מאיתנו חייב משאבים כלכליים משלו. אם אנו תומכים בעקרון שאנשים צריכים ליהנות מחירות אנחנו גם צריכים לדאוג שלאנשים תהיה נגישות לעושר. אדם בעל הכנסה ועושר התחלתי הוא אדם שחייו אינם תלויים בחסדי אחרים, כשמישהי נהנית מעצמאות כלכלית היא יכולה למשל לעזוב את בן הזוג שלה שממרר את חייה. לאדם בעל רכוש יש תחושת ביטחון ועצמאות. היעדר הכנסה פוגעת בחירות פוליטית ובמעמד האזרחות השווה. זו הסיבה שהפילוסוף ז`ן ז`ק רוסו סבר "ששום אדם לא צריך להיות עשיר במידה כזו שהוא יוכל לקנות אדם אחר, ואף אדם אחר אינו צריך להיות עני במידה כזו שהוא יצטרך למכור את עצמו". הכנסה ועושר גם מאפשרים לאדם ליהנות מאוטונומיה אישית, להחליט מה לעשות עם חייהם. כך שבעוד אנחנו מצפים מאנשים צעירים לקחת אחריות ולהחליט מה לעשות עם חייהם אנחנו לא מאפשרים להם לעשות החלטות מכריעות כאלה, במקום זה הם עסוקים במלחמת הישרדות קיומית. ישנם ממצאים האמפיריים התומכים בהנחה הזו. לאנשים שמתחילים את חייהם עם נכסים מסוימים  יש סיכויים רבים יותר להתחיל עסקים משל עצמם. לאנשים בעלי חסכונות בגיל 23  יש סיכויים קטנים יותר לחלות או להיות מובטלים עד גיל 33. בקיצור אנשים עם נכסים הם אנשים שיש להם שליטה גדולה יותר על חייהם, והם מצליחים יותר בגלל תחושת הביטחון שהם חשים.
  1. ההצדקה השלישית למתן הון התחלתי נשענת על טיעון הרווחה. הטיעון הזה נשען על מה שמכונה בספרות "asset effect", כלומר הון התחלתי משפיע על רווחה. להחזקה של נכסים יש השפעה על בריאות, תעסוקה, דימוי עצמי וכיוצא בזה, לכן מדיניות שתעניק הון התחלתי לכל אחד תגדיל את הרווחה הכללית בחברה.
  1. ההצדקה הרביעית נשענת על שוויון הזדמנויות. שוויון הזדמנויות מתקיים כאשר לשני אנשים בעלי  אותם כישורים טבעיים ומוטיבציה יש אותם סיכויים לפתח את כישרונותיהם ואותם סיכויים להשיג תעסוקה. אי שוויון בעושר גורם לאי שוויון הזדמנויות בחינוך, בהכשרה, ביכולת להקים עסק ובפעילויות משמעותיות אחרות. הון התחלתי מבטיח שלאנשים תהיה לפחות נקודת פתיחה שמאפשרת לצמצם שוויון הזדמנויות.

דוגמה להון התחלתי כזה קיימת בברטניה. בשנת 2005 הוקמה הקרן למען הילד ( The Child  Trust Fund) שהיא ביטוי להון התחלתי. כל תינוק שנולד זוכה למענק מהמדינה המשולם לחשבון האישי שלו. הקרן הזו גדלה כאשר המדינה מוסיפה כספים בגילים מסוימים כמו כן גם המשפחה מוסיפה כספים לקרן.לילדים יש נגישות לכספים הללו בגיל 18. מדובר על סכומים קטנים יחסית 250 פאונד לכל תינוק, תינוקות ממעמד חברתי נמוך זוכים ב 500 פאונד. קיים עידוד להורים לחסוך עד 1200 פאונד כשהריבית פטורה ממס. כך מבטיחים שלאנשים צעירים יש סכום התחלתי שמשפר את הסיכויים ההתחלתיים שלהם.

רעיון דומה העלו בזמנו בספר שכתבו שני פרופסורים מאוניברסיטת ייל ברוס אקרמן ואן אלסטוט. בספר "The Stakeholder Society" הם ממליצים להעניק לכל צעיר אמריקאי סכום התחלתי של 50000 דולר. אגב בישראל יש משהו דומה אבל מאד מוגבל וזהו מענק השחרור שמוענק למי ששירת בצבא. הספר כולל דיונים אחרים בהקשר הזה אולם מה שמעניין הוא הקשר שעושים חלק מהמחברים בין מס ירושה לבין הון התחלתי וצדק חברתי.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ראובן

    בבסיס חלק מהצידוקים המוסריים לשיטה הקפיטליסטית נמצא הטיעון הפרקטי של מוטיבצית התחרות, שרק באמצעותה יכולה הכלכלה להתקדם, לטובת הכלל – כלומר מניעים אנוכיים של פרטים יכולים לגרום לתוצאות חיוביות לכלל החברה.

    כיוון שליורשים אין תפקיד ביצירת העושר של המורישים, ברור שהירושה אינה מהווה מוטיבציה לפעילות כלכלית, והקטנתה אינה גורמת להקטנת המוטיבציה לייצר ערך כלכלי (ואולי בדיוק ההפך). ניתן לטעון כנגד זה שהמוטיבציה של המוריש היא לפעול למען יורשיו והקטנת הירושה תפגע במוטיבציה הזאת, אבל המיסוי המדובר אינו פוגע ברווחתם החומרית האמיתית של היורשים, אלא רק בהון בו הם יכולים להתהדר בתחרות הקפיטלסטית של "למי יש (הון) יותר גדול". ההון שעשה המוריש נשאר רשום על שמו בלוח התוצאות גם כשהוא ממוסה לאחר מותו.

  2. יוסי לוס

    לכאורה תחרות עומדת בניגוד לשוויון.
    אבל למעשה, ככל שאי השוויון גדול יותר, כך האפשרות להתחרות זה בזה היא קטנה יותר.
    נדמיין את המצב הפשוט ביותר של שני אנשים בלבד.
    המצב הקיצוני ביותר של אי שוויון הוא כאשר לאחד אין כלום ולשני יש הכל. איזו תחרות יכולה להתקיים בין שניהם? אפס תחרות.
    לעומת זאת, אם לשניהם יש פחות או יותר נתוני פתיחה דומים, ראשית יש להם אמצעים לתחרות ושנית יש להם, לפחות מבחינה אובייקטיבית, את התנאים היחסיים שדרושים לבטחון עצמי מספיק כדי להתחרות בשכנם.
    מסקנת ביניים היא שכדי לאפשר תחרות מרבית, צריך שוויון.
    אם כך, האם באמת אלה שמדקלמים מתחת לכל עץ רענן שתחרות היא המתכון לטוב העליון שואפים לתחרות או שמא הם שואפים לנצח בתחרות לפני שזו החלה?
    מכיוון שהמצב שתיארתי למעלה הוא דמיוני ובדרך כלל אין לשני אנשים את אותם נכסים ואותן יכולות. גם אם הנכסים והיכולות שוות בערכן הכלכלי במסגרת סדר חברתי כלכלי מסוים, הן בעלות תוכן מהותי שונה ולכן לא רק תחרות אפשרית ביניהם אלא גם שיתוף פעולה. כמו כן, יש להם תבונה, רגשות, יחסים הדדיים ועוד ולא רק אינטרסים כלכליים שמאפשרים להם לבחון בכל מקרה ומקרה האם תחרות עדיפה או אולי דווקא שיתוף פעולה.

  3. ירון

    אולי כדאי להשתמש ברעיון העתיק של שנת השמיטה… מידי חמישים שנה לחלק את הכסף מחדש באופן שוויוני וצודק. בעצם, למה לחכות חמישים שנה? כל עשר שנים. כל אחד זכאי להתחלה חדשה!
    אם לאיזה עשיר מגעיל יש בבנק תוכנית חסכון, והוא מחדש אותה שלוש פעמים, כנראה שהוא זומם להוריש את הכסף לילדיו. צריך לקחת לו את הכסף מייד, ולחלק לאלה שמגיע להם!

  4. Morin

    מענק השחרור שלי עמד על כ-3,000 ש"ח, פחות מהמשכורת הראשונה שלי לאחר השחרור, כמוכרת בחנות. הפקדון לא מכסה שכר לימוד אפילו לשנה. זה רחוק מאד מהון התחלתי.

  5. איציק ניסני

    כל אחד מבאי הפורום המכובד חווה את מירוץ ההישרדות למענו ולמען משפחתו בגלל נקודת התחלה נמוכה.
    בדורנו הפער היה סדר גודל אחד וכעת הפער גודל לשלושה סדרי גודל .
    עושר שניתן בחסד לדנקנר-מלח שילש את עצמו על ידי שליטה בדלק ובנקים בזכות קשרי הון שלטון חוקיים לגמרי
    וזו רק דוגמא אחת.
    חייבים לתת הזדמנות לילדינו .

  6. יריב

    כלכלנים ומעסיקים מעלים על נס מושגים אלה. עקב השוק החופשי מיובאים מוצרים מחו"ל ללא מסי מגן ותעשיות בארץ קורסות. זה על חשבונם של מיליוני סינים ואחרים בעולם השלישי שעובדים קשה מאוד ומקבלים שכר מגוחך. מעין עבדים. התחרות היא אמתלא לתשלום משכורת מינימום ולניצול העובדים.
    הגענו למצב שבו אדם אחד מרוויח בחודש מה שאחרים מרוויחים במשך 20 שנים. רוב המרוויחים הכבדים עושים זאת על ידי ניצול הזולת.

  7. אזובי הקיר

    הפילוסוף הסקוטי בן המאה ה-18, אדם סמית, כתב בספרו "על עושרן של אומות" את הדברים הבאים: "אם יינתן החופש לאנשים לשפר את חייהם, זה יהיה כאילו הכלכלה תפעל על ידי יד נעלמה". כלומר, גם "נביא הכלכלה החופשית" סבר ששיוויון הזדמנויות הוא תנאי מפתח להתפתחותה של חברה וכלכלה חופשית. בתנאים של שיוויון, הוגנות והגינות לכל, הרגולצייה הולכת ומתייתרת כביכול, ומכאן אני מניח, הביטוי "יד נעלמה".
    ביטול מס עיזבון חותר תחת העיקרון של שיוויון הזדמנויות והופך את הכלכלה והחברה לנפוטיסטית.
    בין המוטיבים של סמית לבין הכלכלה הרווחת המתקראת "שוק חופשי" אין שום קשר ולו גם רופף.
    סמית עסק בשאלות חברתיות ומוסריות ואילו נושאי שמו לשווא עוסקים בטיפוח שיטה כלכלית המעניקה משאבים ציבוריים רבים למעטים, ובידי הרבים אינה מותירה דבר.

  8. נתן שקרצ'י

    אדם סמית כתב את "התיאוריה על הרגשות המוסריים" הרבה לפני "עושר האומות",
    אך שניהם נכתבו בימיה המכוערים ביותר של המהפכה התעשייתית,
    לו עצמו היה הון משפחתי (אביו היה פקיד מכס, והא למד באקדמיה מגיל 15), שאיפשר לו להתרכז בכלכלה מדינית.

    אלקסיס דה טוקוויל שכתב את הספר "דמוקרטיה באמריקה",
    העריך מאוד את מס העיזבון, כדרך לצמצם הצבר הון,
    במיוחד כי בא מאירופה, וראה איך העושר מתרכז.

    כתבה מצויינת של רוברט רייך (שר העבודה בממשל קלינטון) על חוק העיזבון-(באתר ע"ש תום פיין, שיוסי מזכיר)
    http://www.tompaine.com/articles/2006/06/06/estate_tax_pyramid_scheme.php

  9. אליעד

    העובדים בסין מקבלים שכר מגוחך יחסית לשכר שלנו. יחסית למדינות בהן הם חיים הם מקבלים שכר גבוה. כמובן שבלי קשר הם צריכים לקבל תנאי עבודה נאותים.

  10. אלי

    לי אין ספק שמס עיזבון הוא המס הצודק ביותר בין שלל המיסים השונים. אלא מאי? כמי שעסק כמה שנים בייצוג
    שלטונות המס בבתי המשפט, והיה עד לדיונים שקדמו לביטולו של מס עיזבון, הבעיה היא בקשיים, הכמעט בלתי עבירים,
    בגבייתו. ישנן כל-כך הרבה דרכים לעקוף אותו, להתחמק ממנו, להציגו ככלי ריק, עד שעדיף היה לבטל אותו כליל. כך זה נקי יותר, הוגן יותר, שיוויוני יותר, מכובד יותר. משום כך כל הדיבורים על הצדקת הצורך בו- לא רלבנטים. מס אמת,
    ככל שהדבר נוגע למס עיזבון, הוא לא בר- ביצוע.

  11. יוסי לוס

    מי יוצא "נקי יותר, הוגן יותר, שיוויוני יותר, מכובד יותר" אחרי שביטלו את מס העיזבון?
    אלה שהתחמקו מתשלום המס.
    אם אתה באמת חושב ש"מס עיזבון הוא המס הצודק ביותר", מדוע חשוב לך להוציא את אלה שהתחמקו מתשלומו נקיים יותר, הגונים יותר, שוויוניים יותר, מכובדים יותר?
    אם אכן זהו המס הצודק ביותר (ואני לא משוכנע בכך, אבל אלה הן מילותיך), הרי שמי שמתחמק מתשלומו הוא הרמאי הגדול ביותר (גם כך אני לא חושב, אבל זוהי מסקנה שנגזרת מדבריך) ומן הראוי שיוצג כך. אם באמת זהו המס הצודק ביותר.
    דומה שהאמירה "זהו המס הצודק ביותר" נועדה רק להצדיק את הביטול שלו ותו לא. כמו אלה שאומרים "אני הכי סוציאליסט ובעד שוויון, ובדיוק בגלל זה אני משוכנע שאסור להעלות את שכר המינימום".

  12. אלי

    קשה לי להבין את ההגיון של דבריך. כל עוד המס היה קיים- המדינה התאמצה באמת ובתמים לגבות אותו. בשיקולי
    הגבייה שלה- כולם היו שווים. ואולם,על אף מאמציה, רבים מאוד, בעיקר אלו שנעזרו ביעוץ משפטי מתוחכם (שמטבע
    הדברים עולה כסף רב) הצליחו להתחמק מתשלום המס. הבעיה במס עיזבון- שיותר מכל מס אחר הוא פרוץ לטכניקות
    לא בלתי חוקיות המאפשרות המנעות מתשלום. וכל כמה שתנסה לסתום את הפרצות, הפרצות, או אחרות במקומן-
    תיתקיימנה. כך יוצא שחלק קטן מאוד מהאוכלוסיה נושא בתשלום המס, בעוד שכל היתר, שלפי כוונתו התיאורטית
    של המחוקק היה חייב גם הוא לשאת בתשלום, יוצא נקי- לא משלם. אז כדי לבוא לקראת הפרייארים המשלמים,
    אמרתי שיותר מכובד לבטל את המס כליל מאשר להפלותם לרעה. כאמור, כשהיה המס בתוקף- המדינה עשתה כל
    אשר לאל ידה כדי לגבותו. משנוכחה כי אין בכוחה לגבות מס אמת, אז, ורק אז, ביטלה אותו.
    באשר לדעתי שמס עיזבון , אם אפשר היה לגבותו כדת וכדין, הוא המס הצודק ביותר אל מול כל יתר המיסים- דעתי
    זו שרירה וקיימת. ראה כל מה שנכתב כאן לעיל.

  13. יאיר זאב

    אי אפשר להתנגד לרעיון של סכום התחלתי לכל אזרח. זה טוב לאזרח ולא מזיק לאף אחד.

    אגב – על איזה סכום התחלתי חשבת ? אני מניח שמדובר בסכום שהוא מעבר למספר משכורות מינימום. אני מניח שאינך מתכוון לפגוע בעשירים כדי לחלק 5000 ש"ח לכל אזרח. אני מניח שהתכוונת לסכום משמעותי שיאפשר לאזרח הצעיר לעשות בו משהו משמעותי כמו, לדוגמה, לממן תקופת לימודים של 4 שנים. חשבון פשוט מראה שמדובר במינימום של 100,000 ש"ח ואם מדובר במחזור שנתי של 120,000 צעירים בשנה הרי שנגיע לסכום של 12,000,000,000 (12 מיליארד ש"ח) בשנה.

    מימון "הסכום ההתחלתי" ממס הירושה הוא בעייתי משלש בחינות: חשבונאית, מוסרית ומעשית

    מהצד החשבונאי: חשבון פשוט מוצלב עם נתונים סטטיסטיים מראה שגם עם יעמוד מס הירושה על 100% לא יהיה ניתן כדי לייצר סכום שנתי של 12 מיליארד ש"ח הדרושים לתקצוב ה"סכום ההתחלתי" לכל אזרח.

    מהצד המוסרי: יש כאן פגיעה בחופש הקניין ובאחת המוטיבציות המשמעותיות שיש לעמלו של כל אדם: להעניק אושר ועושר לצאצאיו. נסיון לפגוע בזכויות בסיסיות אלה יביא אותנו אל הבעייה השלישית והיא הבעייה המעשית.

    הבעייה המעשית: ישנם כל כך הרבה דרכים לעקוף את מס הירושה והראשון והמקובל שבהם הוא חלוקת הנכסים עוד בחייו של המוריש ( אני מניח שהמציע לא ירחיק לכת ויאסור על אדם לעשות ברכושו ככל העולה על רוחו). אדם שידע שעמל חייו עומד להלקח ממנו ולהיות מחולק לזרים יעשה כל מאמץ כדי לעקוף את הגזירה (מתנות, רישום נכסים על שם חברות, וכו').

    והערה אחרונה: איפה הגבול ? מדוע לחלק את העושר רק בין תושבי המדינה ? האם העובדה שקיים גבול מדיני בין בני האדם הופכת את האנשים שנמצאים שמעבר לגבול לזכאים פחות להזדמנות שווה ? ובמקרה הישראלי האם תושבי עזה ויהודה ושומרון הערביים, הכרוכים בגורלנו כל כך הרבה שנים, זכאים פחות להזדמנות שווה ? ומדוע לא לחלק אותו בין כל בני האדם ? ומה עם אפריקה והודו ובנגלה דש ואינדונזיה והפיליפינים וכו' וכו' ?

    תמהני.

  14. יוסי לוס

    למיטב ידיעתי מס ירושה מוחל אך ורק על אלה שיורשים למעלה ממספר מיליוני שקלים ולא על כל האוכלוסייה. כלומר, מטבע הדברים רק אחוז קטן מהאוכלוסייה חייב לשלמו ורק מעטים נאלצים להשקיע מאמץ וכסף בהליכים משפטיים ולהתחמק ממנו.

    סביר להניח שאלה שיורשים "רק" כמה מיליונים עשויים למצוא שלא שווה להם להתחכם כי השקעת הכסף בעורכי דין תהיה יקרה מתשלום המס לעומת אלה שיורשים כמה מיליארדים. מנגד, מול האחרונים המדינה עשויה למצוא ששווה גם שווה לה להשקיע כספים בעורכי דין כדי להוכיח התחמקויות ולגבות את המס.
    אין ספק שלעתים קשה או בלתי אפשרי להוכיח התחמקויות.
    אבל קשה היה גם למשטרה האיטלקית לעצור את ראש המאפיה בסיציליה. למעלה מארבעים שנה חיפשו אותו. האם היה ראוי יותר, הגון יותר, שוויוני יותר לוותר על המאמץ ולהניח לו?

  15. מאיר ארבל

    נראה שיש הסכמה כללית בין כל הכותבים על חשיבותו וצדקתו החברתית של מס עיזבון. הבעיות מתעוררות בקשר לדרכי הגביה (שלדעתי פתירים) ובעיקר לגבי גודל בסיס המס השנתי שניתן לגבות, ובמילים אחרות, כמה כסף יש בזה והאם הסכום הזה מצדיק את ההשקעה במאבק ליישומו?

    אין ספק ששאלה זו ראוייה למחקר מעמיק ואני מתכוון לנסות ולעשות אחד. על מנת להצדיק את המחקר, אני מציע אומדן ראשוני, גס ושמרני, לצרכי אינדיקציה בלבד. אשמח לקבל רעיונות / הערות לצרכי המחקר ולאומדן שלהלן (מקור הנתונים: בנק ישראל והלמ"ס):

    מלאי רכוש קבוע (בעיקר מבני מגורים) לאחר פחת לסוף 2007 – 1.3 טריליון ₪
    שווי החברות בבורסה בת"א לסוף 2007 – 510 מיליארד ₪
    מלאי פקדונות (מעל שנה) ותוכניות חיסכון ארוכות טווח (לא כולל קרנות פנסיה) לסוף 2007 – 850 מיליארד ₪

    סה"כ שווי מלאי נכסים להורשה לסוף שנת 2007 = 2.660 טריליון ₪.

    גם אם נחלק את הסכום האמור ל – 50 (חמישים) השנים הקרובות, הסכום השנתי לבסיס המס עומד על יותר מ- 50 מיליארד ₪ לשנה במהלך 50 השנים הבאות! האם שווה להתאמץ ולהילחם בעד מס עיזבון – שיקום מי שחושב שלא.

    מאיר ארבל

  16. מאיר ארבל

    נראה שיש הסכמה כללית בין כל הכותבים על חשיבותו וצדקתו החברתית של מס עיזבון. הבעיות מתעוררות בקשר לדרכי הגביה (שלדעתי פתירים) ובעיקר לגבי גודל בסיס המס השנתי שניתן לגבות, ובמילים אחרות, כמה כסף יש בזה והאם הסכום הזה מצדיק את ההשקעה במאבק ליישומו?

    אין ספק ששאלה זו ראוייה למחקר מעמיק ואני מתכוון לנסות ולעשות אחד. על מנת להצדיק את המחקר, אני מציע אומדן ראשוני, גס ושמרני, לצרכי אינדיקציה בלבד. אשמח לקבל רעיונות / הערות לצרכי המחקר ולאומדן שלהלן (מקור הנתונים: בנק ישראל והלמ"ס):

    מלאי רכוש קבוע (בעיקר מבני מגורים) לאחר פחת לסוף 2007 – 1.3 טריליון ₪
    שווי החברות בבורסה בת"א לסוף 2007 – 510 מיליארד ₪
    מלאי פקדונות (מעל שנה) ותוכניות חיסכון ארוכות טווח (לא כולל קרנות פנסיה) לסוף 2007 – 850 מיליארד ₪

    סה"כ שווי מלאי נכסים להורשה לסוף שנת 2007 = 2.660 טריליון ₪.

    גם אם נחלק את הסכום האמור ל – 50 (חמישים) השנים הקרובות, הסכום השנתי לבסיס המס עומד על יותר מ- 50 מיליארד ₪ לשנה במהלך 50 השנים הבאות! האם שווה להתאמץ ולהילחם בעד מס עיזבון – שיקום מי שחושב שלא.

    מאיר ארבל