• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

חוקי הברזל של המונדיאל

יוסי דהאן

נתחיל מהעניין היותר חשוב ורציני, בעקבות פרסום מסקנות ועדת החקירה של צה"ל אחד הקוראים ביקש ממני להתנצל על הביקורת שהטחתי בצבא על ההפגזה והריגת המשפחה בחוף  עזה, מלבד צה"ל, כל העדים והמומחים האחרים שבדקו את העניין דוחים בתוקף את מסקנות הוועדה וטוענים על סמך עדויות במקום שמדובר בפגז צה"לי.

למידה מהניסיון המצטבר אודות תקפותן של מסקנות ועדות חקירה צבאיות לא גורמות לי לבטל את ספקותיי ולעבור לדום.

 השבוע קראתי אמירה מעניינת של אופוזיציונר אירי בשם קלוד קוקבורן. "לעולם אל תאמין לשום דבר אלא אם כן זה הוכחש על ידי גורמים רשמיים", העיתונאי ג`ון פילג`ר, שבמאמרו קראתי את הציטוט, ממליץ לכל עיתונאי למסגר ולתלות את המשפט הזה על הקיר.

ועכשיו לגביע העולמי בכדורגל. פרנקלין פוהר, עורך בשבועון "New Republic" ומחבר הספר "How Soccer Explains the World" מנסה לענות על השאלה הבאה "לאיזה משטר יש את  הסיכוי הגדול ביותר ליצור נבחרת כדורגל שתזכה בגביע העולמי?". מסד הנתונים שהוא מתבסס עליו כולל את 17 האליפויות שהתקיימו עד היום.

הקומוניזם עם הגולאגים ומשפטי הראווה שלו, כותב פוהר,  יצר שחקני כדורגל גדולים וקבוצות לא רעות, לכך למשל נבחרת הונגריה בתחילת שנות החמישים נחשבת לאחת הנבחרות הטובות ביותר שזכתה בגביע העולמי. ב 1982 הפולנים סיימו במקום השלישי. בסך הכל בתחרות בין הקומוניסטיים לקפיטליסטים, הנבחרות הקומוניסטיות מובילות, הן נצחו 46 פעמים, הפסידו 40 ו 32 תוצאות תיקו. אולם עדיין בולטת עובדה אחת, אף נבחרת קומוניסטית מעולם לא זכתה בגביע העולמי. הנבחרות הקומוניסטיות בדרך כלל מתמוטטות במשחקי רבע הגמר. ישנם מספר הסברים לתופעה הזו. אחד ההסברים מכונה "פקטור לובנוסקי" המאמן המפורסם של נבחרות ברית המועצות ואוקראינה. לובנובסקי האמין שהמדע יכול לספק את לפצח את אמיתות הכדורגל. הוא היה נוהג לשלוח טכנאים למדוד ביצועי שחקנים על פי מדדים כגון, תאקלים, בעיטות לשער ופסים. התוצאה של השיטות המדעיות הללו הייתה שלבנובסקי העדיף ששחקני הקבוצות שהוא אימן יבצעו תאקלים על פני משחק יצירתי התקפי. פוהר טוען, ששיטות לבנובסקי מדגימות את השתלטות המרקסיזם הדוגמטי על מנטליות מדינות הגוש המזרחי המדכאות יצירתיות אישית. כמו כן החיים העלובים במדינות אלו גרמו לכוכבים לערוק למערב, למשל חלק משחקני הונגריה שזכו באליפות ערקו לספרד.

מבחינה זו המשטר הפשיסטי גרוע יותר מהקומוניזם. משטרים פשיסטים מצליחים ליצור תחושה של שליחות וגאווה לאומית, אבל באותה עת משטרים אלה מחדירים בשחקנים את תחושת הפחד מהפסד. מי רוצה לאכזב מדינה שטופת לאומיות כזו, או גרוע מזה  לחשוב על האפשרות המעשית שהשליט עלול לשבור לך את הרגליים ולכלוא את סבתא שלך?. בשנות השלושים איטליה של הדוצ`ה זכתה בשני גביעים, גרמניה זכתה בגביע ב 1934, ברזיל ב 1938, המאזן של הפשיסטים הוא 14 נצחונות, 3 הפסדים ו 3 תוצאות תיקו. אבל התוצאות של משטרים פרוטו פשיסטיים מאז פרנקו בספרד וחואן פרון בארגנטינה הוא איום.

אף מדינה לא זכתה בגביע העולם כאשר היא הייתה עסוקה בג`נוסייד. גרמניה ויוגוסלביה שתיהן נכשלו. גרמניה ב 1938 ויוגוסלביה בטורניר ב 1990. כנראה כאשר אתה עסוק ברדיפת מוסלמים ויהודים לא נשאר לך מספיק מרץ להבקיע מול השוויצרים והארגנטינאים.

מה באשר למשטרי חונטה צבאית? נבחרות החונטה הברזילאית והארגניטינאית זכו בטורנירים בשנות השבעים ובתחילת שנות השמונים. לחונטות יש הישג מרשים שלשה גביעים. אבל המסקנה הזו מוטעית כיוון שצריך לקחת בחשבון את הישגיהם הדלים של נבחרות כמו פראגאואי ואל סלבדור.

משטרים סוציאל דמוקרטיים הצליחו להשיג יותר גביעים מהחונטות. ואפילו נבחרות סוציאל דמוקרטיות חלשות כמו בלגיה ופינלנד מצליחות לנצח יותר ממקבילותיהן האוטוריטריות. סוד ההצלחה הוא שהנבחרות הללו חיות במדינות תעשייתיות, אף מדינה לא תעשייתית לא זכתה בגביע. מדינה תעשייתית מבטיחה פרולטריון אורבני המספק שחקנים לנבחרת. כלכלות תעשיתיות הן כלכלות שיוצרות עושר רב המממן ליגות כדורגל מקומיות תחרותיות המשפרות את יכולות הכדורגלנים. סוציאל דמוקרטיה מעודדת אינדיבידואליזם יחד עם סולדריות – נבחרת לכידה שיש בה מקום לכוכבים. פוהר בטוח שהוא עלה על התיאוריה שיכולה לחזות תוצאות משחקים או לפחות תיאוריה שאין תיאוריה מתחרה שעולה עליה. כך באופן כללי אם אתם מהמרים כדאי לכם להמר שהפשיסטיים מביסים קומוניסטים, חונטות צבאיות מביסות פשיסטים, סוציאל דמוקרטים מביסים חונטות צבאיות. לתיאוריה הזו יש כמה חוקי ברזל נוספים.

1.האיחוד האירופי משמעותו ניסיון בלתי מוגבל

המאזן של האיחוד האירופי מאז 1992 הוא 44 נצחונות 24 תיקו ו 36 הפסדים. מאזן זה טוב יותר מזה של לפני האיחוד. התוצאה הזו יכולה להיות מיוחסת לגלובליזציה. למשל כל שחקני הנבחרת השבדית אינם משחקים בשבדיה אלא בליגות טובות יותר של מדינות אחרות. החשיפה לתחרותיות יוצרת שחקנים טובים יותר.

2. קשה מאד לעצור נבחרות של מדינות שהשתחררו משלטון קומוניסטי או מדיכוי אוטוריטרי. למשל ההבדל בין בולגריה ורומניה הקומוניסטיות לבין פולין המשתחררת באמצעות תנועת סולדיריות, בגביע 1982. גרמניה זכתה בגביע העולמי האחרון שלה בתקופת  איחוד הגרמניות.

3. קולוניליסטים מנצחים את המדינות שהיו תחת שליטתן.

ספרד ניצחה מדינות דרום אמריקאיות שהיו תחת שליטתה, צרפת את סנגל ואלג`יריה. היוצא מן הכלל זה נצחון ארצות הברית על אנגליה ב 1950 וניצחון סנגל על צרפת בשנת 2000.

ועוד כמה חוקים

4. לעולם אל תתלה את תקוותיך במדינות מייצרות נפט.

הכוונה מדינות כגון רוסיה, ניגריה, מקסיקו נורבגיה או מדינות המפרץ. חלק גדול מהמדינות הללו כל כך עשירות עד שהן הופכות לעצלניות, חסרות רוח לחימה ויצירתיות.

5. מדינות שעוברות טיפול בהלם ניאו ליברלי מובסות.

ארגנטינה, ברזיל הן דוגמאות טובות לכשלונות כאלו. אולם לאחר תקופה של הלם המדינות הללו נוטות להצליח, אבל מצד שני פולין ואקודור הן דוגמאות לכך שניאו ליברליזם מזיק לכדורגל.

ולבסוף, כותב פוהר, יש חוק ברזל אחד הגובר על שאר החוקים – ברזיל נוטה לזכות בגביע מבלי קשר למשטר הפוליטי בברזיל במשחק הגמר. 

כנראה שיעניין אותך גם: