מחר בבית המשפט העליון - סיבוב נוסף במאבק על הפרטת בתי הסוהר

נתן שקרצ'י

מחר ב-11 בבוקר יתקיים סיבוב נוסף במסע ההפרטה שמנהל משרד האוצר.
הפעם הנושא הוא האם על המדינה להפריט את בתי הסוהר שלה, ולתת רשות לשימוש בכוח שלטוני לתאגידים פרטיים.
עצם העובדה שיש איזשהו מאבק בנושא הזה, נזקפת לזכותו של אדם אחד, וכמה אחרים שעוזרים לו.

האדם שעליו אני מדבר הוא עו"ד אביב וסרמן, מנהל חטיבת זכויות האדם במכללה האקדמית למשפטים במכללת ר"ג. כעו"ד כמו הרבה עורכי דין שיוצאים לשוק כל שנה, יכל אביב לפתוח או להיות שותף במשרד עו"ד פלילי, ולייצר הון ושם, עורכי דין כוכבי תקשורת הצמודים לגיבורי עולם הפשע, או בייצוג תאגידים ואגב כך יצירת קשרים עם השלטון או ההון.

אבל אביב לוקח את כשרון ההתדיינות שלו, ומשתמש בו לתיקון החברה. הוא יזם הרבה ערבי עיון במכללה, בנושאים חברתיים, והוא בין מייסדי המכללה הכלכלית חברתית ויו"ר הועד המנהל שלה.
אין חולק על כך שמצב האסירים והעצירים במדינת ישראל גרוע מאוד, כמו שניתן לקרוא בדו"ח של הסניגוריה הציבורית שפורסם לפני שנתיים. השאלה היא האם הפתרון הוא הקמת כלא וניהולו ע"י חברות פרטיות, או תקצוב ממשלתי לבניית בתי כלא ע"י המדינה.
בחיטוט בתקציב השנים האחרונות של שירות בתי הסוהר אפשר להבחין בתת ביצוע קבוע בסעיף בינוי בתי הסוהר.
תת ביצוע כזה יכול עם הזמן להוביל ללחצי הפרטה בעקבות דוחות חריפים.

שלמה בן עמי, לשעבר השר לבטחון פנים שקל בשנת 2000 הפרטה חלקית של בתי הסוהר, אך פסל אותה מהטעם שהסיכון החברתי והמוסרי הכרוך בהפיכת בית סוהר לעסק כלכלי גדול מן התועלת שהחברה אמורה להפיק ממנה.
השר הבא אחריו, עוזי לנדאו העלה את הנושא לדיון בחזרה.

ב-2003, האוצר החל לקדם את תהליך הפרטת בתי הסוהר. הוא הוצאי מכרז להקמת בית סוהר פרטי. כדי לקבל כאזרחים זכות גישה למכרז ולתנאי ההפרטה המדוייקים, והעונשים והקנסות שיוטלו על הפרת תנאי המכרז על הזכיינים, נדרשה האגודה לזכויות להגיש בג"צ נגד האוצר שסירב לפרסם או להעביר לעיונם את המכרז.

בשלב הבא, שלב האישור בכנסת, נפלו פגמים. אביב, שנכח בכל ישיבות וועדת הפנים שעסקו בנושא, והביא מומחה מחו"ל, הצליח להילחם בפקידי האוצר ובאנשים בשב"ס שהיה דחוף להם לאשר את ההפרטה, ולהציג לחברי הוועדה מידע ששולל את "הצלחת" הפרטת בתי הסוהר בעולם. ביום שבו הצביעה הוועדה על אישור המשך תהליך ההפרטה, יחסי הכוחות היו שווים, בין התומכים בהפרטה(ח"כים שונים, שלא נכחו בכל דיוני הוועדה) לבין המתנגדים לה. כדי להעביר את ההחלטה, פנו לטומי לפיד, וביקשו ממנו להחליף את ח"כ חמי דורון משינוי, שהתנגד להפרטה, בח"כ יותר נוח לפקידי האוצר. ח"כ דורון הוחלף ע"י רוני בריזון, וההצעה עברה ברוב של 1.

אביב, ביחד עם שלמה טויזר, איש שב"ס ותיק שמכונה "אבי האסירים" הגישו עתירה לבג"צ נגד הפרטת כוח שלטוני בשירות בתי הסוהר. כמובן שהאנשים הנחמדים שמעוניינים לנהל בתי כלא, עשו טלפון למגישי העתירה והזהירו אותו שלא יגיש את העתירה פן ייתבעו על כל ההפסדים שעתידים להיגרם לחברות. אולי היה צריך להכניס את המאיימים האלה לצינוק עם איזה אסיר עצבני במיוחד. הנה כתבה על העתירה.

על בית המשפט העליון להכריע, האם בניגוד לחוקי יסוד, המדינה תפריט בפעם הראשונה כוח שלטוני, של ענישת אסירים וחיפוש פיסי על גוף המבקרים. שופטי בית המשפט העליון, הוכיחו כבר כמה פעמים, כי הם לא מוכנים לפסול החלטות של הכנסת, גם אם בהליכי החקיקה נפלו פגמים (כמו העתירות בנושא חוק ההסדרים). יכול להיות שהשופטים יפתחו לתאגידים פתח, ובעתיד יהיה לנו בית משפט פרטי וצבא פרטי ומשטרה פרטית.

כדי להוכיח שאיני קיצוני נגד ההפרטה, אני מוכן לקבל הפרטה חלקית, כמקובל בצרפת לדוגמא, שבה הבינוי, האוכל התחזוקה והכביסה מופרטים, אך הסמכויות של הענישה והשליטה בבתי הכלא נמצאות בידי המדינה (זה כמובן בתנאי שתנאי העבודה של העובדים הללו יהיו טובים, ולא שיועסקו עובדי קבלן ללא זכויות)

הבעייה שפה רוצים להפריט לפי הדגם האמריקאי, של הפרטה מלאה. למה אני יוצא נגד השיטה האמריקנית?
מיותר לציין שרוב הכלואים האמריקניים, באים מהגטאות העירוניים המוזנחים, בעיקר שחורים והיספנים.
גם מיותר לציין, שזו תעשייה שלמה, שנהנים ממנה עורכי דין, פוליטיקאים המצהירים על "מלחמה בפשע", הרשות למלחמה בסמים, שאחראית לכליאת חלק גדול מהכלואים, ובתי הכלא הפרטיים.

הנה אחד הסודות השמורים של בתי הכלא בארה"ב, כמו שהם מפרסמים את עצמם.
בתי הכלא הפדרליים, מעסיקים את האסירים מאז שנות ה-30, במה שהם מגדירים- factories with fences.
UNICOR- היא שם אחר לתעשיית בתי הכלא. קיצור של unique corporation. נייר העמדה "מפעלים עם גדרות" מספר את ההיסטוריה של תעשיות בתי הכלא. ונייר העמדה הבא מגלה את אחד הסודות השמורים ביותר-שנפתח לחב` מהשוק הפרטי – במקום אאוטסורסינג לחו"ל, בוא תעסיק אסירים. זה שאני מפנה אליו עוסק בקול סנטרס, מוקדי שירות לקוחות. הייתם רוצים שאנס או רוצח ידבר עם בתכם? אגב, יש גם דוברי היספנית, למי שצריך.

באתר הבית תוכלו למצוא עוד תחומים שבהם מעסיקים את האסירים. אם חשבתם שרק הממשל מעסיק אסירים, טעיתם. מקדולנדס, מייקרוסופט, ויקטוריה סיקרט, רבלון, מוטורולה, קומפק, בואינג, אדי באואר, דל, טקסס אינסטרומנטס, נורדסטרום, TOYS R US ,IBM, TWA , AT&T ועוד גם מעסיקות אסירים.
על זה תוכלו לראות בסרט הקצר הבא.
חשבתם שזה ייחודי לארה"ב? גם בישראל אסירים עובדים עבור תאגידים פרטיים- טבע נאות, בזק ואחרים נהנים משירותי האסירים, הזולים להפליא, גם בנושא השכר, וגם בנושא הזכויות. ויש להם גם סרט תדמית.

יהיה מרשים אם חלק מהקוראים יגיעו מחר לבית המשפט בשעה 11, כדי להיות בצד הנכון של המלחמה בהפרטה.למי שירצה ושיישלח לי אימייל לאימייל שמופיע למעלה, אשלח את עמדת המדינה ועמדת העותרים לנושא ההפרטה.

מי שמעוניין בעתירה ובעמדת המדינה שישלח לי אי מייל ואשלח לו אותן. כתובת האי מייל שלי natanforum@walla.co.il

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אלון בן-ארי

    לצערי הרב, אני מתהלך בימים אלו בתחושה קשה לגבי כוחה של מערכת המשפט ובית המשפט העליון לשנות משהו במציאות חיינו בכלל ובפרט לגבי יכולתה להתמודד מול הפוליטיקאים וגופי הכוח במדינה. נראה לי שבמאבק זה ידה של מערכת המשפט היא על התחתונה ובמיוחד כאשר שר המשפטים הטרי מאיים בפיטורי שופטים ש"לא יעמדו במכסות". ומה אפשר להסיק ממה שלא נאמר?

  2. דור לוי-רפורמה כלכלית ב BSH

    כתבת שאתה לא בטוח ביכולתה של המערכת המשפטית…

    בצבא לימדו אותי ש "לא יכול זה אח של לא רוצה!"

  3. אירית

    נידמה שהעתירות האלה של ארגונים לשינוי חברתי רק מחזקות את המגמות ההרסניות של הפרטה ושחיתות, מדוע לא נערך שידוד מערכות בתחום הזה. נניח שיזכו בעתירה, הרי אפשר לעקוף גם את זה, או לדחות, בקיצור זה לא מה שיעצור את התהליכים. בכל כמה חודשים או שנים אנחנו מקבלים מסע יחסי ציבור של הקאובוי התורן בסגנון אמריקאי, איזה עורך דין-עסקן זכויות אדם לכאורה, שנכנס לבר ,ויורה כמה יריות בעבריינים וגם בשריף המושחת. אחרי שנה הכוכב מקים לו מערכת ביורוקרטית משלו, ולבסוף נוחת בכנסת או בממשלה. לא מכירה את הצדיק התורן, אך אין לי סיבה להניח שמדובר במשהו חדש. זה סוג של קרייריזם הניזון מייאוש. נו טוב, כל עבודה מכבדת את בעליה, אבל קריאות התלהבות מן היציע כבר לא ממש נשמעות.

  4. דרור ניסן

    אם כבר אז כבר. הפרטה ובגדול, וגולת הכותרת: קניית שירותי ניהול. כלומר שגם הממשלה תופרט ותתנהל באמצעות מיקור חוץ. אשר להפרטת בתי הסוהר, אבקש לשאול האם המהלך כולל תעריפון בריחות מבית הכלא, כלומר שאפשר יהיה לקנות בריחות. העסק הרי מוכרח להרוויח, ומכל דבר לשיטת המפריטים הרי מותר להרוויח.
    מה שמדכא הוא שתהליך ההפרטה מוסיף לדהור גם אחרי החורבן שהותיר ולא נראה באופק קרב בלימה אפקיבי נגדו. אחריי כל כך הרבה ביזה, שרירות וקורבנות שגבה התהליך הזה, גם מתנגדיו נוטים לקבל אותו כאקסיומה ואין כח פוליטי או ציבורי משמעותי שניצב מנגד.

  5. יואב לוין

    טרנד חדש תקף לאחרונה את המערכת הפוליטית. החיידק החדש הזה מעביר רטט בכולנו. הוא סוחף את החושים שלנו, נותן לנו הרגשה של התעלות, של התרוממות רוח, ושמו בישראל הפרטה ותחרות. הבעיה היא שזה באמת חיידק, ולא רק מטאפורה. מכיוון שכשכל הפרטה סופה שתגמר אצל עובד קבלן, אז קיבלנו עוד כמה מאות של עבדים.

    ההפרטות המוצלחות ביותר הן בזק ומפעלי ים המלח. לפני שהופרט שירות השיחות של בזק לחו"ל, עמד גובה התשלום הדו-חודשי על סכום של 20 שקלים. היום עומד סכום זה על כ-100 שקלים. אגב, את רוב השיחות לחו"ל מבצעים כמובן בעלי ההון הספקולטיבי, והעלייה של מאות האחוזים בתשלום החודשי שנאלצו לשלם, כדי לממן את השיחות הזולות של ספסרי הבורסה, לא רק שקוזזה אצל הספקולנטים ומהמרי הקזינו הבורסאי למיניהם, אלא שהם הרוויחו עוד מאות אחוזים בכסף שחסכו בשיחות אלה.

    מפעלי ים המלח היא דוגמה נוספת. למרות שהמפעל לא היה בבעיות כלכליות, הוא הופרט. כמה מעובדיו, כפי שראינו בתכניות התחקירים, עבדו בתנאי עבדות שלא היו מביישים את ג'ינגיס חאן.

    לגבי ההפרטה של בתי סוהר מעניין איך התאגידים החדשים האלה ירחיבו את השוק, העסקים וקהל הלקוחות שלהם: כמה אפשרויות מעניינות הם: עידוד הפשע ברחובות, בעיקר זה המאורגן, מניעת מזון, תרופות, והתעללות באסירים, אפשר לייבא גם כמה עבריינים מחבר המדינות על מנת להעלות את רף הפשיעה, אך אני בטוח שאבירי השוק החופשי ימצאו את הפתרון , כדי לגרום לכמה שפחות אנשים להנות מהחופש.

    אגב, התחרות וההפרטה היא חלק מתפיסה רחבה יותר של הקפיטליזם האינדיבידואלי בן ימינו, שהבין בעל כורחו את העיוותים שיוצר השוק, והגיע למסקנה כי את העיוותים יש לתקן על ידי על ידי הגברת מדיניות השוק, לרבות הפרטה סיטונית של נכסי מדינה לידיים פרטיות.

    מסקנה זו היא הזויה. הרי אם נגיד שכלכלת השוק לבדה עונה על כל צרכינו, מי יממן לנו את הביטחון, הצבא והמשטרה? הבא נפריט אותם. נביא חיילים ושוטרים תאילנדים או עובדי שטחים.

    אם נמשיך בדרך הזו, אם יש יותר מדי תורים ברפואה הציבורית, נקנה ביטוח רפואי פרטי. אם התחבורה הציבורית כשלה, נקנה מכונית. אם התחבורה הציבורית כשלה מאוד, נקנה מכונית לכל ילד שיגיע לגיל 18. אין פארקים ירוקים בערים? נקנה מכשירי התעמלות והליכונים. יש יותר מדי זיהום אוויר, נקנה פילטר לכל בית. המים מזוהמים, לא נורא, נקנה מים מינרליים. הפשע חוגג ברחובות? נקנה טנק ושריון לכל ילד במקום המכונית.

  6. יואל קורנבלום

    באמת טוב שיש עורכי דין כמו אביב ווסרמן. הפרטת בתי הסוהר ממש מחליאה. נראה כאילו המדינה מנסה להתנער מחובותיה לאזרחים. מישהו צריך לשכתב את ספר המדינה כדי שחברי הכנסת יבינו מה תפקיד המדינה. אני מניח שהזוכים במכרז, קרי, חברים של כמה חברי כנסת, יקבלו חוזה כמו כביש חוצה ישראל שבו אין להם אפשרות להפסיד. וכמובן כדי להרוויח בבית סוהר כזה צריך הרבה אסירים ויש להניח שהם לא יבואו משכבת העשירים. מה עם כל חסרי הבית? פתאום יהיה קל יותר להכניס אותם לבית הסוהר המופרט במקום לנסות לשקם אותם. מה בקשר להורדה של שליש על התנהגות טובה? האם יש סיכוי שבית הסוהר המופרט יוותר על ההכנסה?

    חשבתי על פתיח שמתאים לשירות בתי הסוהר המופרט שהוא בעצם נסיון של פראפראזה על חלק מהפואמה של אמה לזארוס הנמצאת על פסל החירות:

    תנו לנו את העייפים והעניים
    את כל ההמונים שלא רציתם בשכנותכם הצריכים משכן רחוק ממכם
    את כל העלובים שנפלטו מדיור עבודה וחברה
    את כל אילו נכניס דרך שערי הברזל הנפתחים לכיוון אחד.

  7. מיכאל

    השופטים לא עומדים במכסות: יש כאן פוטנציאל אדיר להפרטה- לא?.
    אם אני זוכר נכון, אז לב לבייב הוא הזוכה במכרז בתי הסוהר (אני זוכר אותו לוחץ את ידו של גדעון עזרא , שניהם מחייכים חיוך גדול כי סגרו עסקה). לבייב, כמפעיל כביש שש, מפעיל מערכת קנסות והצמדה דרקונית ואלימה לגביית תשלומים מנהגים שלא שילמו במועד (החוב הופך בתוך זמן קצר מ-30 ש"ח ל2,000 ש"ח- התנסתי בזה אישית לאחרונה. הל על-פי חוק כמובן.
    יש כאן אם כן אפשרות ייעול יוצאת מן הכלל- החייבים בקנסות כביש שש של לבייב יועברו ישירות, באמצעות ניידות השיטור הפרטיות שכבר פועלות בכביש האגרה, אל בתי הסוהר של לבייב.
    אם יהיו גם שופטים של לבייב שיגזרו את דינם של החייבים באופן חוקי זה יהיה הרבה יותר אלגנטי, לא?
    Leviav-Land

  8. ענת קוזי

    מקומם מאוד הרצון של הממלכה להפטר מנכסיה, בעיקר אלה המביאים לה הוצאות… כמו קידום נוער -שירות שהופרט המכרז גדול.. שירות בתי הסוהר … מעונות יום לאמהות עובדות… בתי אבות ואמהות(בעיקר אמהות..), התמונה המתקבלת ממה שהבופרט ומה שבדרך עגומה ויש לה קווי מתאר רבים של מדינת עולם שלילי. כי פה עוזרים רק "לחזקים" והמוחלשים נסוגים בבושה עוד ועוד לתהומות הנשייה.
    עד מתי?..

  9. ענת קוזי

    נזכרתי באבי השופט שהיה כל כך גאה לשרת את המדינה.
    בכלל פעם עובד מדינה היה שם נרדף לייצוג של ערכים כמו הגינות, צניעות,(המשכורות היו הוכחה להסתפקות במועט..) יושרה ומשמעות (נכון למרות כל הביקורות).
    הוא היה מצטמרר למשמע רעיון העיוועים להפריט את שירות בתי הסוהר… אהבת האדם שהייתה נר ענק לרגליו נרמסת ברגל אטומה ורשעה..- לאן היגענו רק אחרי 60 שנות מדינה?!

  10. שור

    גם אם לממשלה יש לדוגמא חצי מיליארד שק' פנויים להקים בית סוהר,
    הרי כלא ממשלתי ייתן מענה ל- X אסירים,
    וכלא בניהול פרטי ייתן מענה להרבה יותר אסירים.
    ולכן מנקודת ראות חברתית של צפיפות בבתי כלא עדיף ניהול פרטי באמצעות תקציב ממשלתי.

    יתרה מכך, באנגליה מצב בתי הכלא בניהול פרטי טובים יותר מאלו הממשלתיים,
    עד כדי כך שאסירים רבים מעונינים להיכלא דווקא בפרטיים.

    אבל ממתי המציאות בכלל מהווה פקטור לבעלי האידיאולוגיות ?

    שור

  11. אבנר.ל

    לפחות בישראל התהליך שהביא להקמת חברות כוח אדם ולהפרטות היה,בגדול כלהלן:
    מדינה ענייה,ללא משאבי טבע,מעט בעלי הון בסדר גודל בינוני,אוכלוסיות גדולות חסרות נון,בית ורכוש בסיסי ובעיקר ללא ידע של השפה.
    במקביל,חברה ותיקה בעלת שיח סוציאליסטי המדבר על מלחמת מעמדות וכו' כשלא כל כך היו מעמדות מובהקים עם הבדלים גדולים.
    המעסחק הגדול מלבד המדינה היתה ההסתדרות שכתוצאה מכך היתה קצת דפוקה בראש ודיברה בשני קולות לפחות.
    אבל הלחץ מלמטה של העובדים שהיו ברובם עובדי המיגזר הציבורי בסיוע ההסתדרות היה חזק מאד בניצוחו של נשק יום הדין-השביתה.
    העיניין הפך לריטואל שכל צד "שיחק"בו את תפקידו וכאשר אולי מראש ידעו מה התוצאה אבל היה כל צד צריך להוכיח לתומכיו עד כמה הוא נאמן ושומר על האינטרסים.
    ואולי גולת הכותרת של ה"תפסת מרובה לא תפסת" הי הפיכת העובד ל"מסמר בלי ראש"=הקביעות.
    התקבלת לעבודה וזה היה כמו נישואין קתוליים.
    לא משנה אם המעסיק הרויח או לא,העובד לא יסכים בחיים שיפטרו אותו או שיורידו משכרו(זכור הסיפור של יגאל הורביץ
    שקנה מיפעל ותיק, איני זוכר שמו, שעמד על סף סגירה.הוא פנה אל העובדים ברחל ביתם הקטנה-או הביתה או שינוס מתניים.
    העובדים,חלקם מבוגרים,הבינו את המשמעויות.
    ויגאל קנה את שמו כמשקם מיפעלים כושלים והפך ליגאל "אין לי" כשהגיע להיות שר אוצר אחרי ארליך ולאחר שאמר "משוגעים,רדו מהגג ולכו לעבוד" בטח כל ראשי ועדי העובדים חייכו מתחת לשפם.
    וגם הפוליטיקאים.
    ובטח גם אתם הייתם מזנבים בו כאויב העובדים.
    זו היתה הפעם האחרונה שאיש ההתישבות העובדת(אני יודע,אני יודע)האיץ באזרחי המדינה ללכת לעבוד כפיתרון הנכון לחייהם ולחיי החברה והמדינה.
    עד שבא הביבי.אבל הוא אמר לכו לעבוד ממקום אחר לגמרי.

    בכל התהליך הזה נשחק הרווח של המעסיק הפרטי שהיה שותף להסכמי השכר.
    בסופו של חודש ובסופה של שנה הסתבר לו שאין שום כדאיות לסכן את כספו,להיות עושק העובדים,להיות חשוף לגחמות של כל עובד שאולי מישהו פגע בכבודו דבר שיביא לשביתה,לשלם ולשלם ולשלם לכל העולם ואשתו על כל מה שזז ולא זז.
    אז לאט לאט התפתח מוסד הקבלן.
    זה התפתח במיוחד לאחר שהוטל מ.ע.מ. וחובת ניהול ספרים לצורך מס הכנסה.
    המעסיק גילה שחלק גדול מהכנסותיו מוזרם לכיוון ניהול משכורות העובדים.
    השיטה עם הקבלן הפכה את חיי חלק מהמעסיקים לפשוטים יותר.
    סיפר לי מכר, קבלן בניין גדול, שכשל כוחו בלהתעסק עם הדרישות והגחמות של העובדים.
    כל יום עובדים לא הופיעו לעבודה,והביאו אישורי מחלה פיקטיביים וכד'.
    אם במקרה לא היתה עבודה לברזלן כי לא הגיע הברזל הוא סירב לעזור לבנאי.למה?כי הוא ברזלן.משכורת?זה לא תחום האחריות שלו.
    אף פעם לא ידע אם יצליח לתת את הדירות בזמן שלא לדבר על קנסות על איחור במסירה
    הוא פיטר את כולם מלבד שלושה מנהלי עבודה שכירים.
    יש לו קבלן כוח אדם המביא לו כל יום את מיספר העובדים שהזמין קודם,לכל העבודות.הוא לא מתעסק עם מה שנקרא קבלני מישנה לטיח ריצוף וכד'.קבלן אחד לאספקת עובדים וצ'ק אחד.
    הקבלן מגיש לו רשימת עובדים,ימי עבודה וסכום לתשלום.
    הקבלן מתעסק עם מס הכנסה,מ.ע.מ. ביטוח לאומי וכד'.

    וכך הופרטו או הוצאו למיקור חוץ עבודות שאמנם דרושה בהן מיקצועיות אך העובד הקבוע מרשה לעצמו לא לעבוד.כמו המזכירה שמדברת עם כל חברותיה בשלושת הימים הראשונים של השבוע על הסופשבוע שהיה ובשניים הנותרים על זה שיהיה או עובד המחסן שכל הזמן נעלם בשירותים או אצל העובדות במח' האריזה.

    צייקנות היא מפתח וודאי להפסדים.
    מי שלא הפסיק לתבוע עוד ועוד,לחלוב גם לאחר שיצאו הטיפות האחרונות מוצא עצמו מתעסק לא עם מעסיק כשביניהם
    הסכם עבודה ישיר דו צדדי אישי אלא מול מתווך,חב' כוח האדם שלא מכירה את הבן אדם ממטר.

    עבדתי כשכיר בצווצ עם עוד עובד

    מי שלא יודע את גבולות הסביר והאפשרי ומותח את החבל עוד ועוד שלא יתפלא כאשר הוא נקרע.

    כמובן שב"מישחק" הזה לא ניפקד מקומו של הצייקן שממול-המעסיק.
    גם ביניהם לא כולם צדיקים.

    אז היכן האמצע שכולם יוכלו לחיות בו בכבוד?

  12. יואל קורנבלום

    אבנר, מה שאתה אומר באמת קרה וגם אני עבדתי בצורה הזאת, בסולל בונה ובחברות הבת שלהם, אלקו וכן הלאה. התרבות שאתה מציין באמת היתה קיימת בהרבה מקומות ומיוחד אצל הותיקים במפעל או אצל אילו שהיו להם קשרים טובים (אז מה חדש?).

    אבל היה שלב נוסף באמצע.

    החברות עצמן הפכו להיות חברות בת של עצמן והרשו לעצמן לתת לעובדים תנאים פחותים בחברות הבת החדשות. כלומר כל הסיפור הזה נעשה במטרה להוריד עד כמה שאפשר את תנאי העבודה והשכר לפועלים. למשל, סולל בונה יצרה יחידת פרוייקטים שהיתה חברת בת של סולל בונה, שבהם העובדים (כולל אני) לא קיבלו אותם תנאים כמו במקומות אחרים של סולל בונה.

    כלומר חברת הבת הפכה להיות קבלן העובדים של חברת האם.

    מכאן למצב היום הדרך קצרה. יום אחד, כפי הנראה, קם מנהל כלשהו והעלה שבעצם אפשר גם לוותר על חברות הבת וללכת ישר לקבלני כוח אדם. זה חוסך הרבה כספים וכאב ראש. כשלעצמו אין רע בדבר הזה אבל משום מה עובדי הקבלן נתפסים כעבדים ללא זכויות (ע""ע אבטחה). זה כמובן לא טוב וזה איפה שהמדינה נכשלה. צריך היה להחיל מיד את כל חוקי העבודה על כל עובד ומעביד ולא חשוב איפה.

    בקשר לרווחים הסיפור לא כל כך ברור. עובדי הקבלן באו לעולם במטרה ברורה למקסם את רווחים של הבעלים, מישהו שאינו פועל. הדבר ניתן לעשות אם מעבידים את העובדים בתנאים מחפירים ובמשכורת נמוכה וזה בלבד הדבר היחידי שעובד כאן.

    אם נגיע למצב שבו עובדי הקבלן יקבלו משכורות ותנאים סבירים הרי כל נושא קבלני כוח אדם לא יהיה קיים. יקום פתאום מנהל מסוים וישאל מדוע צריך ללכת דרך הסרסור לעניני עובדים, קרי, קבלן? הרי הוא לוקח את חלקו שאחוז משכרו של הפועל. ואז אם המדינה תיכפה את חוקי העבודה בכל מקום ולא רק בשבתות, נראה פתאום חיים טובים יותר.

  13. אבנר.ל

    כשדבר מה הופך לנטל שקשה מאד להתמודד עימו מחפשים מוצא.
    מעסיקים רבים שהעסיקו מספר עובדים קטן פשוט פיטרו וצימצמו עד למינימום כדי להמשיך ולהתקיים.
    אני אישית מכיר 2 שותפים שעבדו בעצמם והעסיקו 3-4 עובדים עד שלבסוף נותרו עם אחד.
    בנמלים ועוד מקומות "מדפיסים" כסף ע'י העלאת מחירים כי שם זה מונופול(וכאן צודק במידה רבה שור) שיכול להתמודד גם עם רשויות מדינה אחרות וכל שגעונותיהן.
    בעל עסק פרטי צריך בסוף היום להחליט אם שווה לו ההתעסקות הזו או לא.
    להעסיק עובדים זה לא פשוט בחברה שהכל נזיל בה ואין אכיפת חוקים.
    המצחיק הוא שכשמנסים לאכוף את החוקים-כולם-כולם בוכים כי לכל אחד במקומו נוח שחוקים שאינם נוחים לו לא נאכפים.
    עצם אי אכיפת החוקים מוכיח שאנחנו רוצים להיות חברה מתוקנת כפי ששמירת החוקים אמורה לעשות אותנו אלא שמסיבות שונות איננו מעיזים לאכוף אותם ואח'כ אנחנו בוכים על מי שאנחנו בפועל.

    באשר לסולל בונה.
    זו דוגמה מצונת כיצד חברה שהעניקה לעובדים תנאים בלתי מציאותם, וקרסה, מצאה פיתרונות כיצד להישאר עם העובדים ולהרע את תנאיהם שגרמו לקריסתה.
    גם בבזק עשו מהלכים כאלה כאשר הקימו חברות בנות אך שלא כמו סולל בונה שם היתה המדינה ששילמה לעובדי בזק שעברו לחב' בנות את התנאים שהיו להם בבזק.
    אחד הנושאים עליהם התקיימו שביתות רבות היה שמירת זכויות העובדים במעבר לחב' הבנות או במכירת החברה כמו למשל בדיסקונט.מכך ברור שהמעבר כרוך בהרעת תנאים.
    למה לא בהטבת תנאים?
    אחד הנושאים העצובים בסיפור זה מכירת העתיד (פנסיה) ע'י העובדים וההסתדרות במאבקי השכר.
    כדי לקבל כסף עכשיו הסכימו שכל התוספות היצירתיות לא תיכללנה בשכר לצורך חישוב הפנסיה.

    העובדים החדשים בבזק וחברות הבת הם בבחינת דור ב' ואולי גם ג' של מפעלי ים המלח.
    התהליך הזה של נסיגה בתנאי העבודה כשבכל מקום מצאו פתרונות שונים היה מחוייב המציאות לאור אי היכולת להמשיך ולשלם את התנאים המטורפים שעובדים לוחמניים ולא חכמים הצליחו לסחוט.
    זה היה מפיטורים וסגירה ועד העסקת עובדי קבלן.
    זו המטוטלת שכאילו מחפשת את נקודת האיזון.
    הכותבים כאן ברובם אם לא כולם לא יזמו דבר ולא ניהלו דבר אבל מבינים בהכל ויודעים הכל.
    לנגד עיניהם נמצאים רק כמה עשירים מופלגים,תמיד אשכנזים כמובן(לבייב,תשובה ואחרים לא בעניין)והם כלל לא רואים את המעסיקים הקטנים ההרבים מאד שמנסים לשרוד.
    גם הקיצוץ בקיצבאות ותקציבי ממשלה נבעו מאותו הכרח-הוצאות גדלות מעבר להכנסות.
    השאלה היכן מקצצים.
    אריק וביבי רצו לקים את ההתנחבלות אז לא בנו גשרים על מפגשי רכבת,לא הקימו מחלפים,לא הקימו רכבת תחתית,
    לא הניחו פסי רכבת,הוציאו סלילת כבישים למיקור חוץ,חסכו היכן שרק יכלו כדי לקיים את האסון הזה של ההתנחבלות.
    ואנחנו יודעים מי הצביע עבורם כל אותן שנים איומות בהן התבצע פשע ההתנחבלות שבגללו היום נעשים פשעים נוספים.

    אני לא חושב שעובדי קבלן באו רק או בכלל כדי למקסם את ריווחי המעסיק.
    לדעתי המועקה העיקרית של המעסיק היתה משני עיניינים.
    האחד ואולי הקשה ביותר זה העובד הישראלי.בתגובה הקודמת התחלתי לספר שעבדתי בצוות עם עוד אחד.נתנו שרות מטעם חב' מסוימת ללקוחות עבור מוצר שהחב' מכרה.כל הלקוחות ביקשו אחרי פעם אחת שהנו אצלהם שבפעם הבאה אני אשלח אלהם ולא השני.סליחה על הטפיחה העצמית על הכתף אבל הסיפור מתחיל ונגמר במוסר עבודה גבוה במנותק מהמחשבה כמה כסף עושה עלי המעסיק.
    הדבר השני זה העלויות של ההעסקה לאחר תשלום השכר נטו.
    אינני מצליח לראות כיצד אפשר להעלות את הרכבת הזו בחזרה על המסילה.
    לפני שנים רבות הגיעו העובד באמצעות נציגותם ההסתדרות והממשלה והמעסיקים דרך נציגותם התאחדות התעשינים להסכמות שבעיקרן התבססו על הקפאת הקיים.
    לא היו הסכמות על שינוים.
    כשאין הסכמות והחיים זורמים נוצרים עיוותים ההולכים ומרקיבים עד לפיצוץ.
    כשיש חשדנות בסיסית,רצון להשיג את הבלתי סביר,אי נכונות לפשרה הגונה המצב נעשה כל הזמן גרוע יותר.

    ומעל הכל מרחף אד הרעל של ההתנחבלות שללא פתרון רדיקלי לא יימצאו גם פתרונות למצוקות אחרות.