מה לעשות ב-3.5 מיליארד שקל

איציק ספורטא

נניח ששרת החינוך הייתה דורשת תוספת תקציב של 3.5 מיליארד שקל כתוספת תקציב, האם הייתן/ם משערות/ים שתוך שבוע שבועיים תתקבל החלטה אשר תיישם את תוספת התקציב? סביר שלא, אבל אותו סכום כסף מוקדש כעת להורדת המע"מ, בלי בעיות ובלי דיונים מעמיקים.  כאשר מדובר בתוספת תקציב לחינוך "הירשזון גם "לא מאושר" מהתוכניות הרבות שמציגה שרת החינוך החדשה, יולי תמיר, בשבועות האחרונים. הוא סבור שמוטב קודם כל ללמוד היטב את המערכת. בכל מקרה, אומר השר לבכירי משרדו, "תמיר צריכה להציג לי את התוכנית שלה, להסביר לאן הולך הכסף, ומה יקבל התלמיד בסל החינוך. לאחר שאלמד את התוכנית אחווה דעה". כדי להוריד מס לא צריך ללמוד כלום הרי המומחים יודעים הכל בנושא, אבל כאשר מדובר בחינוך זו מערכת שצריך ללמוד אותה.

זה לא שבאוצר לא מלבטים "גורמים באוצר אומרים כי בצמרת המשרד קיימת התלבטות מתמדת בשאלה האם לבצע הורדות מיסים נוספות או להקטין את החוב הלאומי. ההחלטה להוריד את המע"מ ב-1% ולא יותר מכך נובעת מרצון לשמור על עודפי ההכנסות שהצטברו בקופת המדינה לטובת הפחתת החוב הלאומי". אין התלבטות האם אולי כדאי להשקיע בחינוך, או אולי, חס וחלילה, להעלות את תשלומי הבטחת הכנסה, או, רחמנא ליצלן, להעלות קצבאות הזקנה כך שאף אחד מהם ומהן לא יהיה במצב של בחירה חופשית בן אוכל לתרופות. בנושאים הללו הרי ברור שצריך לקצץ, כי המערכות לא יעילות, והשוק הפרטי פועל טוב יותר וגם זה משמש לתמריץ לעבודה. תגידו ילדים וזקנים לא עובדים, מה זה משנה בעצם.

חשבתי לקרוא דברי ביקורת על ההחלטה הזו, גם אם הורדת המע"מ עדיפה למשל על הורדת מס הכנסה, אבל לא בדיוק מצאתי. לעומת זאת מצאתי מאמר המגן בחירוף נפש על תכנוני מס. לא רק בשם היעילות הכלכלית אלא בשם זכותו של האזרחי לתכנן מס. "ככלות הכול, במדינה בה נטל המס הוא עצום ומכביד, תכנוני המס הם מציאות הכרחית. הזכות לתכנון מס נובעת ישירות מתוך הזכות החוקתית המעניקה הגנה לקניין הפרטי, שכן מתכנן המס מבקש להגן על קניינו מפני הפקעתו על ידי הרשויות. ביקורת שיפוטית היא ראויה, ובלבד שהיא מתמקדת בהגנה על זכויות הנישומים ולא בעיצוב מחדש של מדיניות המס. הכרסום בזכות לתכנון מס על ידי הרשויות ולאחרונה על ידי בית המשפט, הוא בלתי לגיטימי וחייב להיעצר. " סוף סוף מישהו מגן על איזו זכות בחברה הישראלית, חבל שכותבים נכבדים כמו זה אינם יוצאים בשצף קצף כדי להגן על הזכות לחינוך, לבריאות, זכות התאגדות, זכות לעבודה, ועוד אי אלו זכויות שחשיבותן אינה נופלת מזכות הקניין.

עוד דבר שמטריד אותי הוא ההתייחסות לנושאי תפקידים, בעיקר ראש הממשלה, כעל בעל מעמד שאסור חס וחלילה לפגוע בו, כי אם הוא התרגז, אנה אנו באים. כאילו יש לו איזו זכות קניין על התפקיד ולא רק עליו. יש אנשים מסוימים מורמים מכל דבר שכעת אנו סרים למרותם. הבעיה שגם שרים רואים זאת כך, שרת החינוך צולמה כותבת מסר בסלולארי שלה: "אני מקווה שאולמרט לא יכעס על ההדלפות וישתף פעולה. אם לא, אני בצרות". את בצרות? הרי מחר את יכולה להפיל את הממשלה, אבל מי שבאמת בצרות הוא הציבור.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. רון גולדרינג

    במדינת ישראל השתרשה מזה שנים רבות התפיסה, שהאוצר הוא בעל הבית על הכסף.
    קיים ניתוק מוחלט בין השליטה על הכסף ובין תחומי האחריות של הממשלה.
    עד כדי כך, שאמירה מצד שר האוצר "כי נדרשת בדיקה של דרישות שרת החינוך" נתפסת כטבעית, בעוד שאמירה דומה מצידה של שרת החינוך לגבי תוכניות האוצר איננה עולה על הדעת.
    אם נשווה את התנהלות הממשלה להתנהלותה של חברה עסקית, דומה הדבר למתן סמכות בלעדית בכל עניין למנהל הכספים. מה עושים עם התקבולים של עסקת ענק חדשה? מחלקים דיבידנד? מעלים את שכר העובדים? משקיעים במו"פ? רוכשים חברה? פורעים חוב לבנק? – מנהל הכספים מחליט בלעדית? האם פקידיו מתלבטים אם לפרוע חוב לבנק או להעלות שכר לחלק מן המנהלים?
    בחברה עסקית הדבר לא יעלה על הדעת. החלטות מסוג זה נקבעות ע"י ההנהלה, שבה כל מנהל מציג את רעיונותיו לגבי השימוש המיטבי בכסף. ההחלטה המתקבלת נעשית אחרי שיקול דעת מקיף, ובהתאם לאסטרטגיה של החברה.
    אותם אנשים, שבפורשם מן האוצר הולכים לנהל חברות ענק, יודעים כי ישלמו כסף טוב ליועצים אסטרטגיים ויקדישו זמן רב לדיונים על אסטרטגית החברה כאשר יגיעו לתפקידם הרם בחברה.
    אולם, כל עוד הם יושבים באוצר דומה כי לא שמעו כלל על אסטרטגיה.
    וכך גם השרים בממשלה.
    הבעייה איננה אישית בלבד: זכותו של שר האוצר לחשוב שהצעד הטוב ביותר לקידום אסטרטגיית הפיתוח של מדינת ישראל הוא הורדת המע"מ.
    זכותה של שרת החינוך לחשוב שהצעד הטוב ביותר הוא השקעה מסיבית בחינוך.
    חייב להיות תהליך מסודר ושקוף לציבור שבו יידונו האפשרויות ויוצגו כל המספרים וההערכות.
    תהליך זה חייב להתחיל בגיבוש אסטרטגיה גלויה של פיתוח המדינה והחברה.

    במקום תהליך כזה, מתנהל תהליך שתחילתו באג'נדה פרטית של פקידים (ע"ע אג'נדת שבירת העבודה המאורגנת של ניר גלעד), המשכו במדיניות פרטית של שר האוצר (שאיננה אפילו מתיימרת להגזר מאסטרטגיה כוללת) וסיומו בקבלה כנועה של החלטות האוצר ע"י שרי הממשלה.

    לכך שותפה התקשורת, המנתקת לחלוטין את החברה מן הכלכלה, ואיננה רואה כל מקום להביע תמיהה על התהליך המתקיים. (מכאן כותרות כדוגמת "האוצר מחזיר לכם כסף" לצד כותרות על אוזלת יד בכל התחומים, מבלי לראות ואפילו לשאול על הקשר בין כותרות אלה).

    הכלל הראשון בכל מערכת ניהולית הוא קישור בין אחריות לסמכות. במדינת ישראל קישור זה איננו קיים: האוצר איננו אחראי – וגם איננו נתפס ככזה (מתי בפעם האחרונה הוזמנו נציגי האוצר לדיון על חינוך? תאונות דרכים? מערכת הבריאות? מערכת המשפט?). לעומת זאת כל הסמכויות בידיו. השרים המופקדים על המשרדים השונים נתפסים כאחראים – אך הם משוללי סמכות. הם גם משלימים עם מצב זה. מכאן אמירות "אעשה כל מה שביכולתי" שמשמיע כל שר בתחום אחרויותו – במקום "אעשה את כל מה שצריך". מכאן העדרה המוחלט של הצבת יעדים. מתי נשמע בפעם האחרונה שר ישראלי אומר משהו כגון: "קבעתי יעד של הפחתת מספר ההרוגים בתאונות דרכים ב-50% עד שנת 2010.
    . זהו יעד ריאלי והשגתי את התקציבים הדרושים למימושו" ?
    כך גם נראה תקציב המדינה: אין יעדים. אין מדידת הישגים אין שום קשר בין הביצועים בשנה קודמת לתקציב השנה.
    משרד האוצר יכול לשרת תהליכים אסטרטגיים בצורה מעולה. במקום זאת הוא מנהל אסטרטגיה פרטית וצרת אופקים – מבלי שייתקל בביקורת והתנגדות משמעותיים.

  2. שירה אוחיון

    קראתי על תכניתה של יולי תמיר ועל דרישתה להרחבת התקציב. קודם כל חשוב להציג את הדברים נכון: אין מדובר בתוספת תקציב, אלא בניסיון להחזיר את הסכומים האדירים שקוצצו בקדנציה של לימור לבנת (אעאדת אלמוקפ אלא מא כאנ עליה = השבת המצב לקדמותו). העלות הכוללת של תכניתה של תמיר היא כ-8 מיליארד, וזה לפני שמישהו דיבר בכלל על צמצום מספר תלמידים בכיתה או על הוספת כח אדם מיומן. כל תוספת היא חיובית וחיונית להבראת המערכת , ועצירת חלק ממגמות ההפרטה של דוברת היא דבר חיובי (מח"א למשל) , אך אי אפשר לדבר על "חזון חינוכי" (כך הגדירה יולי את תכניתה) רק ברמה המבנית, בלי להתייחס לתוכן , למהות. לכן אולי בכל זאת יש מקום לחשיבת עומק רצינית יותר על על החינוך במקביל לדרישה להעלאת התקציב. גם על ההבטים המבניים וגם על אלו התכניים.
    כך למשל איני בטוחה כלל שיום לימודים ארוך הוא דבר רצוי כל כך. עדיף יום לימודים קצר ואפקטיבי מיום לימודים ארוך וממוסמס. יש מקום בהחלט להתחשב בהורים עובדים ולדאוג לצהרונים, מועדוניות ו/או חוגים לשעות הצהריים, אבל כל מורה יודעת שלמידה אפקטיבית מתרחשת עד שעה 13:00 בצהריים, בכיתות קטנות יותר, ולתלמידים בעלי לקויות למידה וצרכים מיוחדים- במסגרות פרטניות. צריך לעשות סדר עדיפויות ולדאוג קודם כל למימון מערכת לימודים איכותית ומלאה עד שעה 13:00, במקום יום לימודים ארוך ומרוח שבו יותר ויותר שיעורים חיוניים כמו אנגלית ומחשבים הופכים להיות תל"ן (תכנית לימודים נוספת). המורות עם כל הכבוד, אין מתפקידן לתת שירותי בייביסיטר אלא ללמד.
    לאיציק,
    המהלך של חינוך חינם מגיל 3 והכפפת החינוך בגיל זה לפיקוח משרד החינוך הוא צעד מבורך ולוואי ויתממש, אבל זה לא צריך להיות במקום או על חשבון מימון ההשכלה הגבוהה. גם וגם. במקום טילים ומסוקים.

  3. עזרא דלומי

    האס אם אס של יולי תמיר נראה כל כך ילדותי ומתרפס ועוד כשהמעשה ניצפה בשידור חי. היא קצת תינוקת שרת החינוך הזאת

  4. עמי וטורי

    הטיעון כאילו הורדת המע"מ משרתת את החלשים הוא חסר ביסוס. המע"מ בישראל וגם ביתר העולם משולם ע"י המעסיק על הוצאותיו לשכר ועל רווחיו (לא על ההשקעה בציוד ומלאי) . הורדת המע"מ אינה מורידה מחירים. המוכר בשוק תחרותי ולא רק בו מנסה להשיג את המחיר המקסימאלי לסחורה אותה הוא משווק. אם ירדו העלויות אבל הציבור יהיה נכון להמשיך ולקנות את אותה כמות באותו מחיר אין למוכר שום סיבה להוריד מחירים. עבור מונופול או קרטל רק אם יווצר מצב שבו הורדת מחירים תותיר בידיו פדיון גדול גדול יותר כתוצאה מכך שמספר הקונים באחוזים יגדל ביותר מירידת המחיר באחוזים ירד המחיר. יצרנים קטנים ללא השפעה על המחיר ימכרו כל עוד המחיר ליחידת יצור נוספת עולה על עלות יצורה (את זה לומדים אפילו בשנה א כלכלה בחוגים הנאו-לבראלים) . מאחר והורדת מע"מ מתבטאת בסופו של דבר בקיצוץ בשירותים שווי כסף הממומנים באמצעותו (כמו חינוך ובריאות) הרי שבדומה לשכר מינימום נמוך הם מותירים פחות כח קניה בידי המוחלשים והכמות של סחורות ושירותים הנרכשת על ידם תרד למרות שהיצרנים מרווחים גם בעת יצור כמות סחורות גדולה יותר. לכן מי שיוכלו להגדיל את רכישותיהם במצב זה הם בעלי ההכנסות הגבוהות כלומר בעלי ההון, דרגות הניהול ומי שמסוגלים להעלות את שכרם כפיצוי על הירידה בהיקף השירותים הציבוריים.
    מכאן נובע ש:
    הורדת מע"מ היא העברת הכנסות מהמוחלשים כלכלית לעשירים,
    אי העלאת שכר מינימום היא העברת הכנסות מהמוחלשים לעשירים,
    הורדת תשלומי המעסיק לפנסיה וביטוח היא העברת הכנסות מהמוחלשים לעשירים
    והירשזון ואולמרט היו ונותרו משרתי בעלי ההון ועושקי הפרולטריון.

  5. דר' רבקה ליסק

    הורדת אחוז אחד מהמע"מ תוזיל את סל הקניות של העשירונים התחתונים בכ- 150 ש"ח לחודש, אם זכרוני אינו מטעני- כך שזה מהווה שיפור לעומת המצב הקודם.
    זה עדיף עשרת מונים על הורדת מס לעשירונים העליונים.
    באשר לקצבת הזקנה- עד כמה שהבנתי- עומדים להחזיר בשלב ראשון את כל מה שקצצו בימי הממשלה הקודמת. גם זה שיפור.
    אני מסכימה אתך שחשוב מאוד להגדיל את תקציב החינוך- השרה כבר קבלה סכום מסויים, לא גדול.
    אבל, אם כי אין כאן שינוי עמוק- יש כאן שיפור מסויים.
    האם אין זה כך?

  6. איציק

    כדאי לזכור שהמע"מ עלה וטיפס ככה סתם בדרך גזרו קופונים מההפרש ירקנים סוחרים ושאר מחשבי מס .
    מע"מ נמוך יותר נותן לכלכלה חופשית וגלויה אוויר לנשימה .
    לגבי מחשבי מס מוזר….. שאף לא אחד מזכיר ש99 % אחוז של מחשבי המס בישראל !!הינם העשירים שמכניסים בני משפחה כעובדים …..נכסי יורשים שנעשו בזכות פטורי מס מחליקים באין רואה לבורסה ומעצימים את היורשים ועוד

  7. אירית

    מי שסבור שהורדת המע"מ אכן תוריד את מחירי המצרכים לצרכן טועה במקרה הטוב, ומטעה במקרה הרע. עד כה, בכל אפיזודה של הורדת מע"מ, ההנחה הגיעה לצרכן לעיתים רחוקות מאוד, אם בכלל. המחירים לא יירדו באחוז אחד – הרווח של היצרן/המוכר יעלה באחוז אחד. אל תהיו נאיבים…..

  8. אבנר.ל

    המעסיק משלם מ.ע.מ על הוצאותיו לשכר אבל לא על השקעותיו בציוד ומלאי?
    המ.ע.מ. מגיע לקופת המדינה לאחר שהצרכן האחרון רוכש את המוצר ולא יכול לקבל חזרה את המ.ע.מ ששילם .
    על צעצוע המיובא לארץ משולם מעמ עי היבואן אבל הוא מקבלו חזרה כאשר הוא מגיש את הדו'ח למעמ.
    הסיטונאי משלם ליבואן עבור הצעצוע בתוספת מעמ.הפעם המעמ גבוה יותר כי המחיר כולל את הרווח ושאר עלויות שהיו ליבואן(ביטוח,הובלה,שכר,אחסנה ועוד.(על כל ההוצאות האלו שילם מעמ וקיבלו בחזרה).הסיטונאי מוכר לקימעונאי ושו חוזר חליליה.הקימעונאי משלם את המעמ על המחיר שאותו משלם לסיטונאי ומקבלו חזרה ממעמ.

    רק הצרכן הסופי משלם מעמ ואינו מקבלו חזרה.

    כך למעשה מקבלת או גובה המדינה את המעמ.

    ומעמ משולם על כל השקעה או תשומה של העוסק-שוטפת או הונית.ההבדל הוא ביכולת הקיזוז של ההוצאה ההונית הזו מההכנסות של השנה בה נעשתה ההוצאה. מאחר וזו השקעה בציוד או מיבנה הרי שהקיזוז מתפרס על פני כמה שנים.
    המעמ על ציוד וכד' מוחזר בהתחשבנות הקרובה כמו כל התחשבנות.לכן בדו'ח למעמ יש טפסים למילוי כאשר יש הוצאה
    למעמ הגדולה מהמעמ שהתקבל בתקופת הדוח ממכירת מוצרים ו/או שירותים.

    הורדת מעמ מביאה להורדת מחירים איטית.
    כאן בדיוק מקומם של המדינה והצרכנים.
    וזה בדיוק מה שחסר בכלל-אכיפה ופיקוח.
    אבל אז תצעקו איזו מדינת מישטרה זו המדינה הזו.

    אם אתם יודעים מה היה מחיר מוצר מסויים אתם יכולים להגיב לחנות או לרשת בה אתם קונים.
    מנסיון שלי-לא היתה פעם שהערתי בטופס המתאים ושלא חזרו אלי והיו מקרים שדברים השתנו.
    לפעמים כדאי לשתוק.אני קונה לחם רוסי גדול עגול ברשת מסויימת.הוא נמכר לא פרוס ולא עטוף.
    הערתי פעמיים והלחם עכשיו עטוף ופרוס אך מחירו עלה.
    באותה רשת נמכרים מוצרים של חב' מסויית.במיקרה גיליתי שאותם מוצרים בדיוק נמכרים בסופר גדול מאד אבל פרטי במחירים זולים בהרבה.
    זה בטיפול ונראה מה יהיה.
    אם לא ירד המחיר לעזוב כליל את הרשת כשבד'כ מוצריה נמכרים במחירים סבירים.?

  9. גל לוי

    אבל שטרסלר אמר ש"אי אפשר להגיד דבר רע על זה". אז למה אתה מקלקל את המסיבה. הרי ברור, כמו שאומר שר האוצר, שעכשיו בעלי ההכנסת של עד 5000 שקל ירויחו כבר מחר עוד 70-80 שקל, וברור שהם לא יכניסו את זה כדי לכסות את האוברדרפט שנצבר במהלך השנים, וישר הם ילכו לקנות לעצמם מכונית חדשה ב-1% מע"מ פחות.
    איזו חגיגה. תשאלו את שטרסלר.

  10. שור

    1. מדיניות של הפחתת גרעונות, קיצוצי מיסים, רפורמות והפרטות בשנים 2003 עד היום הביאה לצמיחה מהירה של 5-6% ולגידול ניכר בהכנסות המידנה.

    2. כעת הויכוח הוא מה לעשות עם עודפי הכנסות המדינה ??? אשר נגרמו לא בגלל תפילה לחסדי שמיים, אלא בגלל מדיניות חברתית אחראית ומושכלת.

    3. שימוש בעודפים בכדי להגדיל את תקציב המדינה תחזיר את המיתון, תביא להגדלת האבטלה והעוני. להיפך, יש לנצל את הצמיחה המהירה בכדי לעבור לעודף תקציבי (כמו במדינות הנורדיות) תוך קיצוץ מיליארדים בתקציבי הממשלה המנופחים, בעיקר ביוקרטיה, סבסוד בעלי הון ובטחון, והגדלת תקציבי המשרדים החברתיים.

    4. שיעור המע"מ בישראל הוא כמו בממוצע האירופאי, ולכן קיצוץ נוסף ספק אם ישיג את מטרתו (הגדלת התוצר), אם כי ישפיע על המחירים בניגוד לדברי דר' עמי וטורי. להערכתי נראה זאת במדדים נמוכים או שליליים בחודשי הקיץ.

    5. לדעתי את רוב עודפי ההכנסות יש להפנות לקיצוץ נוסף במס הכנסה לבעלי ההכנסה הבינונית והנמוכה :

    – הקטנה דרמטית במדרגת המס של בעלי הכנסות מעל 10,000 שק', כך שישלמו 25% מס שולי מירבי ולא 40%.

    – הנהגת מס הכנסה שלילי באופן מיידי ע"י החזר זיכויי מס לאלו הנמצאים מתחת לסף המס , וכך אם עובדת עם שני ילדים שסף המס שלה הוא 7,000 שק' וכיום כלל אינה משלמת מס כי משתכרת הרבה פחות, תוכל להינות מהחזרי מס על הוצאות מעון, מטפלת ועוד.

    בצורה כזו עודפי המיסים יעבור באופן ישיר לבעלי ההכנסות הנמוכות והבינוניות, יגדילו את היצע והביקוש לעבודה ברמות שכר אלו ויביאו לגידול ריאלי בשכרם.

    שור