על עושר הרשתות - יוחאי בנקלר על הרשת, חירות, צדק, דמוקרטיה ותרבות

יוסי דהאן

אחד הספרים המעניינים ביותר שיצא לאחרונה והמעורר דיון ציבורי ברשת, הוא ספרו של יוחאי בנקלר, פרופסור למשפטים ישראלי-אמריקאי באוניברסיטת ייל. שם הספר –  The Wealth of Networks: How Social Production Transorms Markets and Freedom, הספר, שכותרתו היא וריאציה על כותרת ספרו של אדם סמית The Wealth of Naions, מתאר כיצד הטכנולוגיות החדשות מאפשרות לאנשים ליצור מידע ותרבות. בנקלר מנסה להציג כיצד הטכנולוגיות הללו יוצרות אפשרויות חדשות לפעולה חברתית משותפת. הוא מנסה להראות את הפוטנציאל המוסרי והפוליטי של הטכנולוגיות הללו ואת הכוחות שעלולים למנוע את מימושו.

ברוח אידיאולוגיית השיתוף שבנקלר מאמין בה, ניתן להוריד את הספר כולו מאתר המשמש גם כאתר דיון על הספר.

אלה כמה מהתזות של הספר כפי שהן מוצגות בפרק הראשון של הספר.

שני שינויים מרכזיים חלו בכלכלות המתקדמות של מדינות כארצות הברית, יפן, וגרמניה. א. מעבר מייצור של טובין פיסיים כג`ינסים וצלחות לייצור של מוצרים ושירותי מידע כמו סרטים ותוכנות. כמו כן כלי התקשורת עוברים מגישה צנטרליסטית של הפצה המונית באמצעות השוק לשיטה פחות ריכוזית כמו האינטרנט.

שני השינויים הללו מאפשרים להחליש את השפעת השוק הכלכלי על ערכים פוליטיים. התיזה המרכזית של הספר היא שמתחיל שלב חדש בכלכלת המידע. כלכלת המידע התעשייתית של המאות התשע העשרה והמאה העשרים מתחלפת בכלכלת של רשתות מידע. כלכלת רשתות המידע מאופיינת ככלכלה דה צנטרליסטית, שאינה משתמשת באמצעי שוק ולא נשענת על אסטרטגיות של השוק.

צריך לשים לב לשלשה מאפיינים חשובים בכלכלה החדשה, כותב בנקלר. האופי הלא קנייני של יצירת מידע יחסית לאופי הקנייני השליט של ייצור מוצרים פיסיים. למשל חינוך ציבורי, אמנות ומדעים ודיון פוליטי. מאפיין שני הוא החשיבות ההולכת וגוברת של ייצור המידע, למשל חשיבות של מנוע חיפוש כגוגל. ודבר שלישי, מאמצים מתואמים משותפים ליצור מידע ותרבות, למשל תוכנות עם קוד פתוח וויקיפדיה.

בספר בנקלר מנסה להראות כיצד יצירת מידע משפיעה על ארבעה ערכים של חברה דמוקרטית: חירות אישית, השתתפות פוליטית, תרבות ביקורתית וצדק חברתי. ערכים שההתנגשות ביניהם מחייבת איזון בין הערכים המתנגשים. כדוגמה, מציג בנקלר, את דוקטרינת ההוגנות בארצות הברית, דוקטרינה שחייבה שדרים להעניק זמן שווה לעמדות פוליטיות מנוגדות. עם ריבוי תחנות השידור, טענה רשות התקשורת הפדרלית שיש לזנוח את הדוקטרינה כיוון שניתן להציג עמדות פוליטיות שונות מבלי לפגוע בחירות הביטוי האישית. לדעת בנקלר, כלכלת רשתות המידע הסירה את מגבלות השוק ערכים ליברלים מרכזיים בארבעה מימדים.

אוטונומיה אישית – כלכלת רשתות המידע מגדילה את האוטונומיה האישית באמצעות שיפור היכולות של אנשים לבצע יותר פעולות בעצמם. כדי לאפות עוגה, אדם לא צריך לקנות ספר מתכונים הוא יכול למצוא אלפים כאלה באינטרנט באמצעות גוגל, או אדם שאפיית עוגות זו אהבתו והוא רוצה לחלק מידע וחוויות עם אחרים יכול לפתוח בלוג. כמו אמצעים אלה משפרים את היכולת של היחיד לעשות דברים עם אחרים שלא במסגרת מנגנון השוק ודבר שלישי, כלכלת רשתות המידע מאפשרת להגדיל את היכולות של יחידים לשתף פעולה עם קבוצות פורמליות או קבוצות מאורגנות מחוץ לשוק הכלכלי. לדוגמה וויקיפדיה, או תנועת הקוד הפתוח.

דמוקרטיה – כלכלת מידע הרשתות מאפשר לאנשים השתתפות גדולה יותר בספירה הציבורית. ראשית, זה העניק לאנשים מקורות מידע ופרשנות אלטרנטיביים לתקשורת ההמונים שנית, זה העניק להם צורות חדשות ונגישות לדיון וויכוח ציבורי. אדם לא חייב לזכות בחסדיו של העורך כדי שזה יסכים לפרסם את מכתבו למערכת, הוא יכול להגיב בפורומים אחרים או להקים בלוג משלו. שלישית, אנשים יכולים להשפיע על תוכן החדשות והפרשנות של תקשורת ההמונים. למשל אמצעי תקשורת המוניים משתמשים כבלוגים מקור חדשות שאותן הם מכסים לאחר מכן.

צדק והתפתחות אנושית – כלכלת רשתות המידע מאפשרת צדק והתפתחות אנושית  באמצעות תוכנות חופשיות המאפשרות את צמצום הפער הדיגיטלי ומאפשרות למדינות עניות ובעלות הכנסה ממוצעת להתחרות בשוק הכלכלי, ברזיל היא דוגמה טובה לכך. בייצור המשותף של אנשים נעשה שימוש גם בחקלאות, חינוך ובריאות.

ביקורת התרבות – הכוונה כאן לדמוקרטיזציה של התרבות. כלכלת רשתות המידע הופכת את התרבות לשקופה וניתנת לשינוי. יצירת תרבות בעבר הצריכה השקעה ראשונית משמעותית, למשל יצירת מוסיקה הצריכה הפקה, אולפנים להקלטה, רשת הפצה מה שהפך את תהליך היצירה ליקר מאד, בכלכלת רשתות המידע אדם יכול להפיק ולהפיץ את היצירה שלו בעצמו בעלויות הרבה יותר נמוכות.

באתר Crooked Timber יש דיון מעניין על הספר שבו חלק מהמשתתפים מבקרים  כמה מהתיזות המרכזיות של בנקלר.

 וזהו ראיון על הספר עם בנקלר באתר Open Democracy.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אורה לב-רון

    מצד אחד – כמו המצאת הדפוס, כך האינטרנט, מאפשר לכולם לצעוק כל הזמן בקולי קולות, ושומעים רק קקופוניה ואת קול הזכיינים המגיעים לכל בית.
    מצד שני – זה מאפשר לצעוק בקול "העוקץ" ולשמוע שגם אחרים שאתה לא שר לבד.

  2. י.

    אין הבדל משמעותי בין יצור ג'ינסים ליצור סרטים או תוכנה.
    ההבדלים הם שהעובד צריך להיות מיומן ומקצועי יותר ושמערך ההפצה הוא יותר נוח אבל הנקודות הללו רלוונטיות רק ליצרן ולא למשתמש. ההבדל בין יצור תוכנה ליצור ג'ינסים לא גדול יותר מההבדל בין ייצור ג'ינסים לייצור צלחות.

    האופי הלא קינייני של מוצרי מידע זה עניין טכני. קל יותר לגנוב תוכנה מאשר לגנוב ג'ינס. פשוט כי האדם שממנו אתה לוקח את התוכנה הוא לא זה שאתה גונב ממנו. הפתרון (החלקי) שמוצאות חברות התוכנה בעניין הזה הוא פשוט מלחמה בגנבים באמצעות חוקים מפלצתיים ואכיפה אגרסיבית מצד אחד ונסיון להסביר לציבור שאין הבדל בין לקחת ג'ינס מהחנות ולא לשלם לבין לשכפל תוכנה או דיסק מחבר ולא לשלם.
    בכל מקרה לא מדובר בשינוי מהותי.

    כדי לאפות עוגה לא היה אף פעם צריך ממש לקנות את הספר, מספיק לבקש מסבתא את המתכון. או לגזור את המדור של פיליס גלזר ממוסף סוף השבוע.

    גם בעניין התפוצה הבלתי מוגבלת של הדעות, אין סיבה להגזים. כל אחד יכול לכתוב טוקבקים ב YNET ולקבל התיחסות כמו לכותב טוקבקים ב YNET אבל מי שגם רוצה שיקראו את מה שהוא כותב צריך כישרון והשקעה שאם היו מנותבים לכיוון של מכתבים למערכת או מדור אורח בעיתון יומי ולזכות בחשיפה הרבה יותר גדולה.
    גם כאן ההבדל הוא שאפשר לעשות את זה מול המחשב בעבודה כשהבוס חושב שאתה עובד. זה נחמד אבל כיוון שמדובר בזמן שמשלמים לך עליו זו שוב סוג של גניבה.
    אפשר לומר שעיקר התרומה של האינטרנט וטכנולוגית המידע לעולם זה העובדה שהם מקלים על גניבות.

    יצירת מוזיקה בעבר הצריכה הפקה, ציוד הקלטה ומנגנוני הפצה. גם היום כדי עשות מוזיקה צריך הפקה וציוד (שנעשה זול יותר כמו כל ציוד אלקטרוני, בזכות הייצור ההמוני במזרח יותר מאשר בזכות טכנולוגיות המידע) וכדי שמישהו ישמע את המוזיקה צריך ערוצי הפצה רציניים. מי שחושב שהאינטרנט יכול לתת לו פטור מכל אילו יעשה מוזיקה מחורבנת שאף אחד לא יקשיב לה. שזה נחמד אבל לא צריך אינטרנט בשביל זה. אני עושה את זה לבד בבית עם הגיטרה החורקת כבר שנים.

  3. עמית

    שווה להוסיף את העובדה, שרשתות המידע מאפשרות לכל אדם לשמוע רק מה שבא לו ממעגל האנשים אתם הוא מזדהה.
    דומה הדבר למדורת השבט הקדמונית בה ישבו רק בני אותו שבט, והם ידעו מה קורה בדלת אמותיהם.
    אם כיוון ההתפתחות הנוכחי לא ישתנה, נגיע למצב בו אין אינפורמציה כללית. רק מעגלים קטנים של לובשי תחתונים מול מסך המחשב, בוהים ומשתתפים כשמגיע תורם ואינם יודעים מה קורה במורד הרחוב.

  4. טלי

    של מייקרוסופט על האינטרנט והמחשבים בכלל??? הרי מכל השיתוף הזה יש רווחים בשיטה הישנה….
    עדיין כמעט ולא משתמשים במערכת כמו לינוקס למשל