פלוצקר עשת ועוני בתקשורת

איציק ספורטא

ביום שישי פרסמו שני הכתבים הכלכליים של ידיעות פלוצקר ועשת מאמרים בנושא העוני. מתברר שפלוצקר הוא הלוחם הנצחי בעוני שלא מבין כיצד דנים רק עכשיו בנושא בכנס קיסריה כאשר כבר שבע שנים יש מי שדן בכך, הס מלהזכיר, כמובן, מאבקים של ארגונים חברתיים, גם כאן מובילים כלכלנים את הגילוי הזה. אותו פלוצקר כתב בעבר מאמר המאדיר את אנשי האוצר: "ניצי האוצר לא מסכימים בכל, אבל מסכימים על הרבה. הם שותפים לדעה שהכרחי להפחית את המיסים ולהקטין משמעותית את חלקה של הממשלה בכלכלה ובחברה. הם שותפים לדעה שבניהול עסקים עדיפה בעלות פרטית על בעלות ממשלתית, כי הראשונה יעילה והשנייה משחיתה. הם רואים את עצמם כסיירת מטכ"ל בקרב למען האזרח הקטן, העסק הקטן, העובד הקטן". הערצה שכזו מה היא עושה? האם אותה מדיניות היא לא שגרמה להעמקת העוני?

כמובן שאת מאמרו של פלוצקר אפשר לקרוא בשלמותו באינטרנט, לעומת זאת כדי לקרוא את מאמרו של עשת תאלצו לקנות את העיתון, המאמר האחרון שלו ב-YNET , הוא מדצמבר 2005. כך כותב עשת: "תנועה חדשה הוקמה השבוע בישראל, וכיאה למעמד, הדבר נעשה בבירתנו השלמה והנצחית. האידיאולוג של התנועה הוא נגיד בנק ישראל. יו"ר התנועה משמש גם כיו"ר הליכוד. החבר החדש והטרי הוא שר האוצר. בהחלט הרכב מכובד ל"תנועה למדידה נכונה של העוני", ובשמה התקשורתי המקוצר:מכחישי העוני" (ידיעות אחרונות, מוסף כלכלי, 23/6/2006).

אחד הנושאים שעשת כותב בהם הוא נושא העובדים העניים והנה הפתרון לנושא: "התשובה די פשוטה. מה שצריך לעשות זה להעלות את שכר המינימום לרמה כזאת שמי שעובד לא יהיה עני לפי איזו הגדרה שרוצים. מה שיפה בהצעה הזו שאין לה עלות. כל מה שנדרש הוא לחלק בצורה שונה את השכר הקיים. לפי נתוני האוצר, עשירית מעובדי התעשייה- המנהלים הבכירים- לוקחים 40%-50% מכלל השכר המשולם. אם יפעילו בארץ חוק שכר מקסימום… כל השכר הקיים פשוט יתחלק אחרת. יותר ילך ל-40% מתחת לקו העוני, ופחות ילך לעשירון העליון". קשה לנסח זאת יותר טוב.

באותו כנס בו הוקמה התנועה החדשה דווח על הסיקור התקשורתי של נושא העוני: " ממחקר שנערך עבור פורום קיסריה, שיעסוק השנה בצעדים לצמצום העוני, עולה כי סיקור העוני בעיתונות הישראלית מהווה רק כ-0.3% מכלל הסיקור. דיווח על הבנקים, לשם השוואה, תופס פי 6 משטח הסיקור.גם בתוך המעט הזה מסוקרים גורמים ממסדיים הרבה יותר מאשר האוכלוסיות העניות. לסיקור המרבי בנושא העוני זוכים גורמי ממשלה, התופסים 19% מנפח סיקור העוני, ומשרד האוצר עם 18%".

זה כמובן לא מפתיע אבל אחד הכתבים הכלכליים של המוסף הכלכלי של הארץ התרעם על שיטת המחקר. טענתו המרכזית שהדיבור על הכלכלה הוא בעצם דיבור על עוני ויותר מכך הדרך היחידה לפתור את הבעיה. כך הוא מסיים את מאמרו: " הרפורמות הכלכליות הגדילו את רווחת כל הצרכנים הישראלים במאות ובאלפי שקלים. הן אלה שמאפשרות לקנות היום מקרר (ריק) באלפי שקלים בודדים, לעומת מחיר כפול לפני שני עשורים". יופי, הרפורמות הכלכליות הורידו מחירים והטיבו עם כולם, כך שלא צריך לכתוב על העוני אלא רק להאדיר רפורמות כלכליות ולכתוב על מדיניות כלכלית. באמת כך יהיה טוב יותר לא נצטרך להיתקל באותם עניים שרק מפריעים לנו לנהל כלכלה טובה שמטיבה עמם, הם רק לא מבינים את זה.   

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. זאת

    המבקר בודק הפרטת מפעל ממשלתי בעשירית משוויו

    מאת אורה קורן (הארץ)

    מפעל מגן של תעש נמכר לסמי קצב ב-2.5 מיליון דולר, פחות מצפי הרווח השנתי שלו; זאת למרות הצעה לרכישתו בסכום גדול פי 10

    מבקר המדינה, השופט (בדימוס) מיכה לינדנשטראוס, בודק את תהליך קבלת ההחלטות בהפרטת מפעל הנשק מגן של התעשיה הצבאית (תעש) בתחילת 2005. המפעל נמכר לסמי קצב, מבעלי מספנות ישראל, ב-2.5 מיליון דולר. זמן קצר לאחר המכירה חשף TheMarker כי המכירה נעשתה במחיר נמוך במיוחד שעורר סימני שאלה בתעשייה הביטחונית, מכיוון שצפי הרווח של המפעל הגיע ל-3 מיליון דולר בשנה.

    כשנה לפני מכירת מגן לקצב חתמה רשות החברות הממשלתיות על הסכם למכירת המפעל תמורת 25-20 מיליון דולר לקבוצה שהובילה חברת ג'נרל דיפנס; העסקה לא הושלמה, מכיוון שהקבוצה לא מימשה אותה, ולפיכך שילמה קנס בסך מיליון דולר לתעש.

    מקורבים למגעים באותה תקופה אמרו כי הפער בין ההצעות חריג, וכי שתיהן מתאפיינות בקיצוניות. נראה כי מבקר המדינה בודק את תהליך קבלת ההחלטות שהוביל למכירה לפי שווי נמוך במיוחד.

    TheMarker חשף כי דו"חות הפרופורמה (דו"חות הכוללים הנחות מקדימות) המבוססים על הערכות של המפעל, צופים רווח נקי של 3 מיליון דולר בכל אחת משלוש השנים הבאות לאחר המכירה, כך שלמעשה המפעל נמכר בפחות מהרווח שגרף הבעלים בשנה הראשונה להפעלתו. לפי הממצאים, התחייב סמי קצב בעת רכישת המפעל לממן 30% מההתחייבויות הפנסיוניות של עובדי החברה בסך 3 מיליון דולר, בעוד האוצר ותעש התחייבו לממן את השאר.

    האוצר גם נטל על עצמו לממן חוב של 350 מיליון שקל לגמלאים שנבע מהמעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת.

    בתשובה לשאלה, אם נעשתה הערכת שווי לחברה לפני שנמכרה, נמסר אז ממשרד האוצר, כי העסקה נעשתה במכרז, וכי יש לפנות בעניין לתעש. עוד נמסר כי לא מדובר בחברה שנמכרה, אלא בחטיבה מפסידה בתעש.

    מפעל מגן מייצר את רובי הסער "עוזי", "גליל", "גלילון", "תבור" ו"נגב" וכמו כן אקדחים. בהסכם המכירה של מגן קיבל קצב אופציה לרכוש את המפעל הנוסף של תעש הפועל בקרית שמונה.

    ———————————————————————————————————————————-

    הגיע הזמן להפנים: הציבור צריך לפקח ישירות על פקידי האוצר, לאחר שמתברר פעם אחר פעם כי הממשלה כשלה לחלוטין בפיקוח עליהם.

    הפיקוח הציבורי לא יכול להיעשות רק ע"י התנועה לאיכות השלטון, שמחליטה מדי פעם לעתור נגד החלטות בלתי סבירות (שבג"צ מכשירן), ולא ע"י מבקר המדינה, שלדוחות שלו אין ערך אכיפתי. לדעתי, חברי כנסת חייבים לחשוב על חקיקה שתנטרל את יחסי החולשה המבניים בין הפקידות הביורוקרטית לבין הממשלה: חשיפת שכר ותנאים, תקופות צינון בנות שנתיים לפחות, מנגנוני ביקורת וענישה פנימיים, הגבלת תקופת הכהונה בתפקידים ועוד.

    בנוסף, הגיע הזמן לתביעות משפטיות ישירות נגד פקידי האוצר (לדוגמא, כאן נראה לי שמי שמכר את המפעל בעשירית משוויו פעל ברשלנות מקצועית), כמו גם להפעלת הדין המשמעתי של שירות המדינה (כמו במקרה של הכוחנות נגד זליכה ממניעים אישיים, תוך פגיעה בניהול ענייני המדינה).

    הגיע גם הזמן להתחיל לבדוק את הפקידים האלה באופן פרטני ומעמיק: החל מהלמן ובן שלוש וכלה בברוני האוצר. אלה האנשים בעלי הכוח, הם אלה שעושים את ההחלטות, מסתירים מידע מהממשלה (הנהלים הפנימיים), משתמשים בשיטות של ניסוחים מסובכים והכבדה בפרטים על מנת להחליש את יכולת השיפוט של חברי הכנסת (חוק ההסדרים), מסרבים לביקורת מחשבתית, ופועלים במודע לרעת תושבי המדינה ולטובת קופת המדינה, תוך גרימת שבר בין המדינה לבין אזרחיה. כל מי שחרד לחוסנה ולבטחונה המהותי של ישראל יכול לראות שהדרך שהם מובילים אותנו בה היא דרך ללא מוצא (כי איננו ארה"ב, איננו אי בודד כמו בריטניה ואיננו יכולים להסתכן באוכלוסיה עניה ובורה ובשבר חברתי או לאומי).

  2. עוד מיכל אחת

    אם עשת טוען שהעלאת שכר המינימום תגרום למנהלים לוותר על חלק משכרם כדי להגדיל את שכר העובדים הזוטרים, אני נאלצת לחלוק עליו. מה שכנראה יקרה הוא שלפחות בשלב הראשון אנחנו נראה סגירה של מפעלים ועסקים וגידול באבטלה, ואותם אנשים שעבדו עד עתה בשכר מינימום ייאלצו לקבל דמי אבטלה או השלמת הכנסה. ה'חלוקה מחדש' של השכר תצטרך להיעשות באופן מלאכותי, באמצעות הגדלת מסים על בעלי המשכורות הגבוהות.
    זה עדיין רעיון לגיטימי וצודק, משום שאף אדם לא צריך להיות עני, בין אם הוא עובד ובין אם אינו עובד. שכר מינימום אכן צריך לאפשר חיים בכבוד, בדיוק כמו דמי אבטלה לאנשים שמסיבות שונות אינם יכולים למצוא עבודה בשכר זה.

  3. זאתי

    קוצו של יוד.. (אך אני כבר מרגישה את רוחו המתרה של זיגמונד נושפת בעורפי, לאור התובנות המאתגרות מחדש את מדע הפסיכולוגיה בדיון למטה)

    טוב, אנצל את התגובה להפנות לדבריו המונומנטליים של הנגיד פישר בכנס קיסריה, שלדעתי ניתן להגדירם כתורה כולה על רגל אחת: "מצב המשק טוב, למעט העוני".

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3266097,00.html

  4. דרור ניסן

    פלוצקר כתב רק לאחרונה שהעיסוק בעוני הוא בבחינת פסה ושהגענו לרווייה, קצת אח"כ הופיע המחקר שמוכיח שהתקשורת ממעטת (בלשון המעטה), לעסוק בעוני, השלכותיו ומשמעויותיו.

  5. שור

    העוני הוא פונקציה של ריכוזיות,
    עוד לפני קצבאות ומיסים העוני בישראל ענק יותר בגלל הריכוזיות במשק.

    ולכן שלטון נאור מגדיל את התחרותיות שהיא התשובה המייטיבת להקטנה העוני הן ע"י השוק והן ע"י הגדלת הוצאות הרווחה החברתית של המשמלה.

    זוהי דרכם של מדינות אירופה הקפיטליסטיות – כלכלת שוק הולכת וגוברת לצד רווחה חברתית גבוהה.

    שור

  6. דור לוי-רפורמה כלכלית ב BSH

    לגבי המאמר של עשת:
    1. אני חולק עליו בצורך בשכר מקסימום – אני חושב שהשכר (עלות שכר) מעל תקרת השכר לביטוח לאומי (כ 35000) ש"ח לא צריך להיות מוכר כהוצאה.
    2. אם אכן כך יהיה תהיה תוספת גביה של כמה מיליארדי שקלים טובים.
    בתוספת הזו אפשרי יהיה לממן את הגדלת שכר המינימום במגזר הציבורי, מס הכנסה שלילי (ובלבד שיופעל דרך הביטוח הלאומי ולא דרך כיסם של המעסיקים כמו שיפוי המעסיקים באמצעות תלוש השכר) או כל דבר אחר לטופת אוכלוסיות חלשות.

  7. דור לוי-רפורמה כלכלית ב BSH

    עשת, Ynet וגם Themarker ומניפולציות בתקשורת

    לדעתי,
    אמרת אגב שנכתבה כאן ראויה לתשובת לב מיוחדת.
    העובדה שאת דבריו של גדעון עשת כמעט ולא ניתן למצוא ב ynet לעומת המקום שמקבל (או לוקח) סבר פלוצקר.
    האם זה נובע מההבדל בכוחם בעיתון?
    האם זה נובע מאינטרסים של בעלי העיתון?
    אולי זה רק מקרה ואני פאראנואיד… לכן כ"כ שמחתי שלא רק אני שמתי לב לזה.

    ואני רוצה לנצל את ההזדמנות להעלות השערה אחרת, אולי ספקולציה הקשורה לעיתון המכנה עצמו העיתון לאנשים חושבים – הארץ themarker.
    שוב, ייתכן שאני חושד בכשרים אבל חשוב לדעתי להעלות את הנושא לבדיקה.

    כאשר הפעילות של האוצר תומכת באינטרסים של העיתון, בעליו ועובדיו הבכירים הוא תומך בה בגלוי.
    מה קורה כאשר מפעם לפעם יש הברקה באוצר ועושים משהו שחשוב למען החברה, הכלכלה והסביבה – אבל הוא נוגד את האינטרסים האלו? כיצד יפעל העיתון?

    האם זה מה שקורה לגבי הפעילות ברשויות המס להעלות את שווי ההטבה של הרכב הצמוד?
    האם במקום לתמוך בה בגלוי, העיתון מגדיר 'איש קש', הפעם שמו פבל קנור,
    עוזר לו בפרסום כמה כתבות באותו נושא.
    הבחור אפילו טועה במספר הכתבות שנכתבו לכאורה על ידו.
    העיתון גם דאג שכתבות יהיו זמן ממושך בעמוד הראשי.
    כמה מאיתנו הצליחו לקבל זכות ביטוי למאמר בודד בעיתון הזה?
    לא כל שכן כאשר אפילו טוקבקים מצונזרים שם?
    מעניין שחיפוש מאמרים באתר על פי שמו, לא מביא תוצאות – אבל חיפוש באמצעות כלי שבד"כ לא רואים מביא כמה תוצאות…

    בהמשך הוא פותח אתר אינטרנט ומנהל מאבק מתוקשר היטב.
    כתבות שלא נוחות לעניין שלו הוא מוחק, קישורים למידע נוסף הוא מצנזר.
    כל מי שלא חושב כמוהו הוא פרזיט…

    אגב החשדות הובאו לידיעתו והוא הוזמן להגיב. ריכזתי מידע בנושא בקישור הבא:
    http://www.bsh.co.il/forums/ShowMessage2.asp?id=871415
    הוא בחר שלא להתייחס להן. האם יש בכך משום שתיקה כהודאה?
    ושוב, אולי האינטואיציה שלי מטעה אותי ואני חושד בכשרים?

    דור לוי
    פורום רפורמה כלכלית בפורטל BSH – הפורטל לשיוויון זכויות וצדק חברתי
    http://www.bsh.co.il/forums/AllMessages2.asp?Fnumber=179

    נ.ב.
    מה דעתכם להכין עצומה נגדית שתתמוך בהגדלת שווי ההטבה של הרכב הצמוד לצורך מס?
    אולי תרצו לפתוח כאן את הנושא?

  8. אליעד

    זה עתה סיימתי ללמוד את הקורס "מדיניות כלכלית בישראל" עם ד"ר דן בן דוד. מפליא לדעת, שלדעתו העוני בישראל הוא לא "פונקציה של ריכוזיות". לטענתו, הסיבה לפערים הגדלים והולכים היא פערים גדלים והולכים בין משכילים לפחות משכילים שהדרישה לעבודתם הולכת ויורדת (עד כאן חסידי "הפונדמטליזם של השוק" יכולים לנשום לרווחה…). אלא שהסיבה היותר עמוקה לזה היא שמערכת החינוך נותנת חינוך גרוע למי שמכונים "השכבות החלשות". התשובה היא מערכת חינוך שתעזור למחוק את הפערים. כמו כן, הוא מבקר חריף של משרד האוצר, של הבלאגן בתקציב המדינה שמאפשר לדיקטטורה צרת המוחין של האוצר לעשות כרצונה. עברנו בכיתה על סעיפים מאחד מהתקציבים ואין שום דרך לנחש לאן הולך הכסף. זה מוסתר באמצעות כל מיני שמות חסרי משמעות וכו'.
    הוא סיפר לנו עוד אנקדוטה משעשעת על איך הוא ישב עם פרופ' חיים בן שחר ופרופ' אלחנן הלפמן במשרד האוצר וניסה לשכנע את הפקידים שכדאי למדינה להשקיע במו"פ ולסבסד אותו כי בסופו של דבר זה יהיה לטובת כולם ("מוצר ציבורי"). הוא מספר שלמרות ששניים מבכירי הכלכלנים בעולם שחקרו את הנושא באו וניסו לשכנע אותם שזה כדאי הרי שברגע שנשמעה המילה "סיבסוד" פקידוני האוצר התחילו לדקלם כמו אוטומט שאסור לסבסד וזה פוגע ביעילות. כמובן, שדן בן דוד לא מבין שהסיבה שהם כך היא תוצאה של תוכנית הלימודים הקלוקלת הנפוצה בחוגים לכלכלה בכל העולם, אבל זה כבר נושא אחר.
    בקיצור, עד כמה שזו אינדיקציה, בשום מקום בקורס לא עלתה "הריכוזיות" כסיבה לקיומו של העוני. החינוך, התשתיות העלובות, האפליה בין רשויות מקומיות שונות, התמריצים לעבוד, אי-שמירת חוקי העבודה ועוד רשימה ארוכה של סיבות הוזכרו, אך לא הריכוזיות, ועוד כסיבה עיקרית ובלעדית.

    אין ספק, יש צורך לשלוח את בן-דוד לשור, על מנת שילמד כמה דברים על הסיבות לעוני בישראל…

  9. איציק ניסני

    אני מתנדב לגופים להגנת הסביבה וארגוני נכים
    ובשני המקרים יש צרכים לחיים ולאיכות חיים והם לא ממומשים -כי אין יישום חוקים וזכויות !!.
    רוב העובדים הסוציאלים ,רוב פקידי האוצר והרשימה עוד ארוכה…. אינם ממלאים חובתם החוקית המוסרית לעדכן ולדאוג לאזרח הפשוט על ידי הכוונתו לחוקים שנועדו עבור האזרח הפשוט
    ועובדה: גוף חזק כמו משרד הביטחון יכול לדאוג לנכיו ואותו נכה ללא מטריית משרד הביטוחון לא מגיע אפילו לעשירית מהזכויות המגיעות לו כאזרח שווה זכויות מהשיקום דרך הטיפול ועד מגורים.
    ועובדה : מתאמי ומחשבי ומתכנני ויועצי מס הינם אנשי אוצר לשעבר שעוזרים רק לעשירים עם אותם חוקים שבהם בתפקידם הקודם דחו עניים אבל כעת יש להם כסות חדשה קוראים להם" סמנכלי ומנכלי חברות "
    במבחן התוצאה אין לנו במדינה מערכת ראויה לאזרחיה הנהדרים.

  10. זהר עתי

    לדעתי, יש להקים אתר אינטרנט שהוא עיתון כלכלי- שתפקידו לתת קונטרא רצינית מאוד ל the marker. ואף מעבר לזה. זאת, עד כדי כך שהוא יקיים עימו דיאלוג מתמיד, או יותר מכך- ביקורת מתמידה- גם אם לא יענה בתשובות.

    יש עיתונים שעוסקים בכך- באתרים של תנועות שונות- הן של ג'קי אדרי, הן של מאבק סוציאליסטי, הן של הקשת הדמוקרטית המזרחית, הפורום של דור לוי, העוקץ, ושל רבים אחרים, גדולים יותר או פחות. לרבים מהם יש לינקים באדום כאן בצד ימין. אבל עדיין הם אינם משפיעים על הציבור.
    אולי במאמץ משותף אפשר לאחד כוחות וליצור מערכת מסודרת וכותבים קבועים שממילא עושים מלאכתם, ולאותה המטרה אך מפוזרים בארגונים השונים.
    מטרתו היא לתת קונטרא רצינית, כאמור, לפרשנות הכלכלית המאג'ורית בציבור המכוון, ששפתה היא "שפתם של כלכלנים".

    כן תצטרך להיות לו חזות ,עדכנית"- כי זה כן מכריע במידה רבה את יחסם של האנשים את האתר ואל האינפורמציה.
    יכולות להיות באתר גם פרסומות, ואני לא רואה בכך גם פסול במציאות הנוכחית. אולי כך באמת יהיה לעיתון גב כלכלי.

    "חוק העיתון" צריך להיות שהוא תמיד מסביר את המשמעות המציאותית של כל מהלך כלכלי אותו הוא סוקר (אפשר שהמסקנות יהיו הכותרות), ומה המקרה מייצג כחלק ממדיניות. זאת בשפה כזו שרוב הציבור יוכל לעקוב אחריה ויזהה את עצמו בכל הסיפור הזה. יבין כיצד יום יום מוכרים את עתידו ועתיד ילדיו. (את זה רוב האנשים יודעים, אבל אם תהיה להם גישה של שפה וגישה לפרטים, יכל להיות שירגישו שיש בכוחם לעשות שינוי. שחוקים ומדיניות אפשר לשנות.) זה גם מה שהעיתון צריך לשדר- שהאפשרות לשינוי תמיד קיימת- עם פורומים שמגיבים אליהם שרים חברתיים, פעילים חברתיים, אנשי עסקים וכלכלה שאינם רודפי בצע, ועם פרזנטציה(אם אפשר) לא פחותה מזו של ynet ו the marker.
    כמו כן, לא דרושה לדעתי כלל פשטנות על מנת להסביר את המתרחש. להיפך- את כל שפת הקודים (או רובה )אפשר לדבר בשפת הצדק, בשביל כל הציבור, לדעתי היא חלק ממנגנונים אינרטיים של הפרדות בין תחומי התמחות בתרבות ובחברה שלנו, שיוצרים תודעה שקרית של התמקצעות יתר, שאיננה באמת דרושה. איננה באמת דרושה על מנת להבין מה נעשה והיכן העוולה ומהן האלטרנטיבות.

    הוויכוח ומאבק הצדק של הסוציאליזם נגד הניאו ליברליזם צריך להגיע לציבור.

    (רעיון למדור קבוע נותן תקווה- "….הזוית הסקנדינבית"- בכל שבוע, או יותר, כתבה על חוק נוסף, או מדיניות במדינות סוציאליות באמת, את יישומם ואת ההשפעה על חיי האנשים, בתווך הקרוב והרחוק.)

    אשמח להיות שותפה ליצירתו של עיתון כזה.

  11. זאב שפיר

    הביטוח הלאומי ב"ניסיונו" לצמצם את העוני ולהרחיב את מעגל המועוסקים יצא בימים אלה במיכרז למתן שירותי השמה לאנשים עם מוגבלות שבו הוא מצמצם את זכויות המוגבלים:אם לדוגמא היה זכאי אדם עם מגבלה לליווי של 24 חודש עתה,עם המכרז החדש צומצם הזמן ל-18 חודש .אם הסכום שעמד לאותו משוקם לשילובו בשוק העבודה עמד על 21000 ש"ח עתה זה "עודכן" 9000 ש"ח ! מדוע גורעים זכויות של מוגבלים ומצמצמים עוד יותר את סכוים להשתלב בשוק העבודה?העניין נפלא ממני.עיון בסעיפי המכרז מלמד שאלמנט השיקום ,איכותו אינו הענין המרכזי של היטוח הלאומי,אלא ההצעה הכספית של מגישי המכרז הוא האלמנט המרכזי ונושא הכשרה, השכלה ועוד משני.עם המכרז עלול לפתוח פתח רחב לכניסתם של גורמים לא מקצועיים שעלולים לעשות קופה ממצוקתם של המשתקמים המוגבלים כך או כך,המכרז יצא לדרך בלי דיון ציבורי,בלי ידוע של הגורמים המופקדים הנאמנים לאירגוני הנכים ועם שיקול דעת שרירותי ומקומם.ראוי שאלה שענין שילובם של האנשים עם מוגבלות בשוק העבודה קרוב וחשוב לליבם,שמסכימים שגם הם משתוקקים להיחלץ מהעוני,יקימו קול זעקה לנוכח המיכרז המקפח.

  12. עמית

    דן בן דוד חיים בן שחר ויתר חבריהם המפא"יניקים של הכלכלה, מנסים כבר שנים למצוא תירוצים מדוע כלכלת שוק איננה עובדת. הם מנסים למצוא את התרוצים האלו משום שהם גדלו עם רקע פסוודו-סוציאליסטי אבל תמיד האמינו שהבן של הפרדסן/קבלן/תעשיין ממול לבית של ההורים יודע יותר כי הרי יש לו יותר. לכן הם הגיעו לעולמנו מאמינים עוורים בכלכלת שוק אבל רואים את תוצאותיה.
    האמת מצויה בכלל בתחום הפיסיקה זה נקרא כא"מ (כוח אלקטרו מגנטי), ככול שהכא"מ בצד אחד עולה (הצד החזק = הצד העשיר) כך הוא מושך יותר.
    בכלכלה כמו ברפואה אי אפשר לתת לטבע (לשוק) לעשות את שלו. צריך לנהל אותה, לינקוט במדיניות של רפואה מונעת – להחזיק אותה היטב תחת עינו הפקוחה של הרגולטור – ובו זמנית לא לשכוח לפתח גם רפואה אמבולטורית ורפואת חרום.
    אנשים נחמדים כל הבן שחרים והבן דודים והבן דורים אמה מה, טועים מה לעשות.